על החיים ועל המוות - עם דפנה לוי (Daphna Lewy)

כשהזמנתי את ניבי אלרואי לשיחה, אחרי מותה של חברה האהובה האמנית הנפלאה מאיה אטון, ידעתי שיהיו דברים שיפתיעו אותי – כי ניבי היא כזו גם כאמנית וגם כמורה, כזו שקושרת קשרים בין דברים שנדמים לאחרים רחוקים מאוד – אבל לא ידעתי עד כמה. נפגשנו לפני כמעט חצי שנה, ודיברנו על האבל שניבי מגדירה כעבודה בתהליך, הצורך לחזור ולמצוא את עצמה בנפרד ממי שבמשך למעלה מעשור הייתה שותפה לכל פרט בחייה ויצירתה. אל תוך השיחה שלנו הסתננו, כמו דרך איזה פתח סודי, גם עורבים וחתול ורוח הרפאים של נזירה אחת ותוכים שלא חתכתי בעריכה למרות מחאותיה של ניבי.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). 

את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

נעם פרתום, משוררת ופרפורמרית, איבדה את אביה כשהייתה בת 15 וחצי בלבד. נעם משוחחת עם דפנה לוי על ההתמודדות שלה אז ועכשיו, על געגועיה לאביה ולסבתה, על האופן שבו האבל טלטל את משפחתה ועל הכוח הקסום שגילתה בעצמה: לרפא את עצמה במילים. 

לוגו ״על החיים ועל המוות״: לירון כהן

מוזיקה: Woke up This Morning של ההרכב Till Paradiso

ביום שבו אבא שלו מת לו בידיים, ממש בידיים, אהרון גבע היה רק בן שש עשרה, והבטיח לעצמו שהוא לעולם לא ייתפס שוב לא מוכן. ״מאז״, הוא מסביר לי, ״אני חי בניילונית, אני מרקר מהלך, תשעים אחוזים מהחיים שלי מוקדשים לניסיונות לשלוט בכל מה שהוא בלתי נשלט״.

שמונה עשרה שנה לאחר מכן, אהרון הוא במאי ותסריטאי ועורך שעושה המון דברים, וכולם מצחיקים – מהתוכניות של גיא פינס ורועי בר נתן וגיא זוהר ועד לסדרה המצוינת ״חאנשי״ והסרט המצוין ״ברכה״ שביים ביחד עם שותפתו ליצירה מיקי טריאסט. וממרחק הזמן הזה, הוא גם מבין שיתכן שדמות הנבל הנורא שהצמיד לאביו, הצייר והקומיקסאי דודו גבע, הייתה במידה רבה המצאה שלו, ושכן, מותר לו להתגעגע אליו.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

כמעט שלושים שנה חלפו עד שארנה קזין העזה לגעת, לכתוב וכעת גם לדבר על חברתה מיכל ניב ועל הפעם ההיא שבה מיכל ניסתה להתאבד אבל ארנה הפריעה לה או קלקלה לה, כהגדרתה. מיכל, הצליחה בסופו של דבר לסיים את חייה, שש שנים אחרי אותו מאורע, בשיא הצלחתה כשדרנית מוערכת ונערצת. וארנה לא דיברה על זה, ״כי הרגשתי שזה לא הסיפור שלי״, היא אומרת. אבל במסה ״הכנות לאבל״, מתוך ספרה ״איך להיות ושאלות אחרות״, שראה אור לפני כשנתיים, היא כותבת – ושם עדיין ברמזים בלבד – על יחסיהן, על מערכת יחסים עם אישה מסעירה, מצחיקה, מעוררת השראה, שהיו בה צדדים אפלים, סקסיים וחכמים, שאהבה יין וודקה ופירות ים וטקילה קווארבו ובתוך כל תאוות החיים הזו הקשר איתה היה מלווה בציפייה בלתי פוסקת לאבל. ארנה, העיתונאית לשעבר, המסאית, הסופרת והמתרגמת, דיברה איתי על כל אלה וגם על אבא שלה, בריאן, שהפרידה ממנו הייתה אחרת לגמרי, איטית, ועל האפשרות להתנחם בכתיבה.

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אימו של עידו אנג׳ל בוהדנה חיפשה את האמת בעולמות אחרים, והחיפוש הזה הוביל אותה, בין השאר ללכת על גחלים ולהשיא עצות לדאלי לאמה. כל זה, כך הוא מספר לי, משום שהמפגש הראשון שלה עם העולם הזה היה כל כך טראומטי.

דיברנו על ילדותה של אימו ועל ילדותו שלו, על תהליך הפרידה שלו מאימא והאופן שבו הוא בא לידי ביטוי בספריו והרחקנו עד שיחותיו האישיות עם ג׳ון קליז. עידו, שהיה בעבר עורך בחברת החדשות ובמאי טלוויזיה, כתב ספר נוער וסיפורים קצרים ונובלות שיריות, פתח את בית הקפה התל אביבי המהולל ״מיזנטרופ״ וגם סגר אותו – הזכיר בשיחה שלנו את המילון הלבבי, שקטעים ממנו אפשר למצוא אצלו, בפייסבוק, ושם, אגב, אפשר למצוא גם את התמונה שהזכרנו ובה הוא מצולם עם אימו, המסתירה את פניו. תמונה נוספת, שיצרה הבינה המלאכותית ״דאלי״ על פי שורות שכתב עידו על אימו אני אצרף לפוסט בעמוד הפייסבוק של הפודקאסט.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

ירון פריד יודע לספר סיפורים, ונדמה לי שהוא אפילו במיטבו כשהסיפורים הללו מלאים בסתירות, כשיש בהם אהבה ונטישה, חיים כפולים, עצב והרבה מאוד צחוק. וכאלה היו הסיפורים הצבעוניים והמעניינים כל כך שירון סיפר לי בשיחה שהחלה, כמובן, מדיבורים על מות הוריו והגיעה לכל מיני חוויות חיים בלתי צפויות. ולא שזה מפתיע, כי ירון, שהחל את הקריירה כעיתונאי קטן ב״הארץ שלנו״ ואחר כך ככתב נוער ב״מעריב לנוער״, הפך עם השנים לעיתונאי, מחזאי, סופר, מתרגם, במאי תיאטרון ומבקר ספרות ובימים אלה הוא משלים ספר נוסף המוקדש, איך לא, לאימא שלו.

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

רשימת המתים שרועי חן הביא איתו לשיחה כוללת חברים מהילדות, אנשי תיאטרון, בני משפחה וגם, כמובן, מהספרות. אלה וגם אלה לא באמת הלכו לשום מקום, כך הוא אומר בשיחתנו, הם ממשיכים לחיות איתי. רועי – מחזאי הבית של תיאטרון גשר שרשימת המחזות שכתב, עיבד ותרגם כוללת יצירות נפלאות כמו הדיבוק, סונטת קרויצר, כל האמת על מינכהאוזן והרצל אמר; הסופר שהרומן ״רעש גדול״ זיכה אותו בשנה שעברה בפרס עגנון; והמתרגם שיצר לאחרונה גרסה חדשה של פו הדוב – לא לימד אותי את הסוד, כלומר איך לראות בכל אובדן את האפשרות לקום לתחייה, אבל הוא נשאר נאמן להבטחה שעמה פתח את השיחה שלנו: את כל הסיפורים שסיפר, שחלקם נוגעים גם בהתאבדות ואפילו בניסיון התאבדות שלו, מסופרים בחיוך מקרב ומנחם.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור-סלע.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

סיפור חייה של יעל ישראל יכול היה לשמש השראה לסדרה של ספרים - ובכל זאת, יעל העדיפה בחמשת ספריה ובעשרות הסיפורים הקצרים שכתבה, להישען על בדיון ולגעת רק מעט ובזהירות בחוויות שהיא מכירה מקרוב. בימים אלה היא מנסה לכתוב את הסיפורים האמיתיים. דיברנו על אדם, אהובה שמת בגיל צעיר, על אביה, שהיא איש יוצא דופן ומלא ניגודים, על האחיין האבוד שהתגלה אחרי שנים, על איך מתכוננים לאבל ועל כתיבה, כמובן. את הספרים של יעל ישראל אפשר לקרוא במלואם בפרויקט בן יהודה. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

אחרי עשרה ספרים, מספר גדול של מאמרים ותסריטים, שנים של עיסוק בפסיכולוגיה וגם דוקטורט שאמנם לא הושלם אבל אמור היה לעסוק בדחף המוות אצל פרויד, לא מפתיע שחיים לפיד כורך את חוויות האבל האישיות בחייו עם אלה שהוא מוצא בספרות, וגם מייצר בספרות. השיחה שלנו החלה בזוגתו, עורכת הסרטים ערה לפיד, שחתומה על רשימה ארוכה מאוד של יצירות קולנועיות איכותיות, ובשיתופי הפעולה היצירתיים של חיים וערה ובנם, הבמאי נדב לפיד, בין השאר בסרט ״מילים נרדפות״ שזכה בפרס דב הזהב בפסטיבל הקולנוע של ברלין. שוחחנו גם על הוריו של חיים, ועל אמו שהונצחה בסיפור מאוד מפתיע שכתב, והאמת היא שהמשכנו לשוחח על עוד אנשים קרובים ב״מקדש המתים״ שלו – מושג שיובהר מיד בתחילת השיחה – אבל אלה נשמרו בקובץ נפרד וזמנם לעלות לרשת עוד יגיע.  

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם יעל מירון-כנעני

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

יערה שחורי (סופרת, משוררת, חוקרת, עורכת ומי שאחראית להרבה מאוד אוצרות שיושבים על מדפיהם של אוהבי ספרות) איבדה את אימא שלה שנים רבות לפני מותה. היא כתבה וכותבת עליה כל הזמן, והיא שוחחה איתי על האופן שבו ספרות מאפשרת לה להבין את הפרידה שלה מאמה. קולות הרקע שחדרו פה ושם לשיחה (צלצול בית הספר, אופנוע, אמבולנס) הגיעו מבעד לחלונות הפתוחים. לא נעשה בהקלטה שימוש באפקטים מיוחדים. 

Music: Woke up This Morning by Till Paradiso

Logo: Liron Cohen

כשאחינועם ניני הייתה בכיתה ה׳, אבא שלה, שנהג לעניין אותה ולעודד אותה להביע את דעתה בנושאים שונים, הראה לה מאמר על המתת חסד, מאמר שהוליד עבודת מחקר אז בבית הספר. יכול להיות שאז נולדו היחס השליו, הכמעט סטואי של אחינועם למוות והיכולת שלה ללוות אנשים – קרובים ורחוקים – אל מותם. סבתא רחל שלה הייתה כנראה הראשונה שנפרדה מן העולם הזה בגיל 97 כשאחינועם אוחזת בידה ושרה לה, אבל אחריה באו אנשים נוספים שביקשו את נוכחותה ואת קולה ברגעיהם האחרונים, ואחינועם מצדה מוצאת שהיכולת הזו לנחם אחרים היא פריבילגיה גדולה וגם מקור השראה.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

כשהציעו לזמירה, התלמידה המצטיינת, לעזוב את אור יהודה וללמוד בבית הספר הירושלמי היוקרתי בויאר, אימא שלה סירבה וזמירה – היום ד״ר זמירה פורן-ציון – אומרת שהיא ניצלה מחלום ורוד. היא לא רצתה להינתק ממשפחתה, וגם לא יכלה להרשות את זה לעצמה, משום שאחרי מות אביה, שעוד לא מלאו לו ארבעים, זמירה, הבת הבכורה, הייתה אמנם רק בכיתה ז׳ אבל היא לקחה על עצמה חלק ניכר מהאחריות ההורית על אחותה ואחיה. על הקשיים פיצו אותה הספרים, היא אומרת, והיצירה. שוחחנו ממש ערב צאתו לאור של ספר שיריה החדש, שבינתיים כבר ראה אור, ודילגנו מן המעברה בחזרה לעיראק ומשם להודו, מטקסי פרידה מן המתים אל במת התיאטרון ודיברנו גם על החלומות שהיא מגשימה כיום במקום אותם נעורים אבודים.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסובר

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

זהו פרק בונוס, שהוא למעשה פרק רטרו, משום שהשיחה שלי עם מירב רוט הייתה אחת הראשונות בפודקאסט הזה, ואני מעלה אותה כעת שוב אחרי שהקשבתי לה שוב במהלך תיקונים טכניים שביצעתי לסאונד שלה, שלא היה מן המופלאים – ועכשיו, בגרסתה הנקייה, נדמה לי שחבל לא להאזין לה שוב.

מירב היא פסיכולוגית ופסיכואנליטיקאית, ומאז שבעה באוקטובר היא פוגשת ללא הפסקה אנשים שחווים אבל נורא – אבל כבר אז, הרבה לפני שדמיינו איך יראו הימים האלה, היו לה דברים חכמים לומר על תחושות אשמה ועל דרכים להימנע מהיתקעות באבל.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

בר בן-יוסף, סופרת הילדים והתסריטאית המצליחה, גדלה כבת יחידה. היא ואמא. ואבא - שעזב, ולא שמר על קשר. אלא שאחרי מות אמה - מירי בן יוסף, יח״צנית האמנים הנודעת שהביאה הביתה את כוורת ואריק איינשטיין ומריאן פיית׳פול ודייר סטרייטס - התברר לבר שיש לה 11 אחיות ואחיות, והאב, שהלך גם הוא לעולמו הותיר אותם ״בידיים טובות״, לדבריה, בידיהן של 11 אימהות שמזכירות מאוד את האמא החזקה, היצירתית והחמה שלה. 

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

Logo: Liron Cohen

כשאימהּ חלתה, אילנה ברנשטיין לקחה על עצמה את הפיקוד על המחלה והמוות. במקביל לטיפול הבלתי פוסק בהוריה – בשניהם, כי אביה שעל פי תאוריה דווקא היה איש חזק ודומיננטי, לא מצא את הכוחות להתמודד עם המצב החדש – היא גם כתבה. ״בקשתה האחרונה״, הספר שנכתב בזמן אמת וראה אור לפני 12 שנה, הוא היחיד מבין ספריה שבנוי על יסודות ביוגרפיים מוצקים, ובהם, אגב, גם הנוהג המשפחתי להסתיר כל דבר שקשור למחלות, התפרקות חיי הנישואים שלה שהתחוללה במקביל לכל זה ובראש וראשונה הדיאלוגים המצחיקים נורא בין הוריה.

ואגב, במהלך השיחה הזכרנו גם ספר נוסף של אילנה ברנשטיין (זוכת פרס ספיר 2019 על ״מחר ניסע ללונה פארק״) – ״עכשיו זה כתוב״ (2008).

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

הזיכרון החזק ביותר שנותר לניר שטראוס מאימא שלו הוא שהיא האמינה בו כשחקן, ״ואני חושב שאני לא ממציא את זה״, הוא אומר בשיחתנו. ניר היה רק בן שתיים עשרה כשאמו מתה מסרטן, וכשהיה בן ארבע עשרה מת גם אביו – שניהם לא הספיקו לראות אותו הופך לכוכב סדרות ילדים בטלוויזיה, לשחקן תיאטרון וקולנוע מוערך ולמשורר. על קצה המזלג אפשר למנות ברזומה של ניר את הסדרה ״גאליס״, את פינת האימפרוביזציה שלו ב״אנחנו כאן״, את הסרטים ״הדרך לאן״ ו״בלונים שחורים״ ואת ההצגות ״הזוג המוזר״ ו״כימים אחדים״. את סיפור חייו הוא סיפר בהצגת יחיד שכתב וביצע בתיאטרון צה״ל, ואז המשיך וכתב גם את ״סבא שלי רמטכ״ל״, הצגה שמבוססת על חייו של הסב שגידל אותו לאחר מות הוריו ואת ״אינטליגנט״, הצגה שדיברנו עליה בקצה השיחה שלנו, ומאז הספיקה לעלות בפסטיבל הקומדיה הישראלי. ואם הפסדתם את הפרויקט התיאטרוני-משוררי שלו ״חדרו של המשורר״, שבו ניר נפגש פנים אל פנים עם הקהל כדי לכתוב שירים בזמן אמת, תוכלו לראות אותו בסוף החודש כסרט קצר בפסטיבל ״אפוס״ .

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

רשימת הדמויות הנשיות החזקות והמעניינות שליליאן ברטו גילמה בתיאטרון היא ארוכה מאוד: היא שיחקה ב״השחף״ של צ׳כוב, ב״העז או מי זאת סילביה?״ של אדוארד אלבי, ב״המלחמה על הבית״ של מיקי גורביץ׳, ב״תמונות מחיי נישואים״ של ברגמן, ב״בגידה״ של פינטר״ וזה באמת רק קמצוץ מהרשימה המרשימה. אבל – הדמות שמשמשת לה מודל לחיקוי היא סבתהּ, אסתר לוסטגרטן, שמתה לפני שלושה חודשים בלבד, והייתה האישה המבוגרת ביותר בתל אביב. דיברנו גם על מותם של אנשים אחרים משמעותיים בחייה של ליליאן: אביה, החבר הראשון שלה וגם בעלה הראשון חנוך לוין, ועל הרצון למצות את הרגע ובבוא העת, להסתלק אהובה ואוהבת מאוד, כמו סבתא.

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

במשפחה שלנו, כך אומר לי המשורר והעורך והמבקר אלי הירש, לא רצו להתמסר לאבל. כשאלי היה בן חמש, אורי, אחיו בן הארבע מת, אבל אז נולדו עוד ארבעה ילדים והייתה אהבה גדולה בבית, ולא היו טקסים וזיכרונות. אחרי שנים, כש״נזכר״ – במירכאות, כי אלי מעולם לא שכח – והחל לכתוב שירים על אורי, הזיכרונות הללו הרגיעו חלק מן הכאב, הבהירו לו, כך הוא אומר, מי הוא. ואז הוא כתב גם ספר שלם על חברו הטוב דן דאור, ועל חברים אחרים שמתו, ובמשך זמן רב הוא היה משוכנע שהוא משורר של מוות -  אבל גילה שהוא בעצם משורר של אהבה.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

נורית שרת היא צלמת ואמנית וידאו וכעת גם מעצבת אופנה. איך היא הגיעה למרכז בודהיסטי מבודד בהרים בשוויץ שם אפשר לשמוע את השלג צונח מהעצים? ולמה היא עמדה שם במטבח ובישלה לנזירות חומוס? זה, והבלוג שבו היא ניהלה במשך שנה שלמה יומן אבל עדין וכן וכואב,  היו חלק מתהליך ההחלמה שלה, אחרי שבעלה, גרי, מת מסרטן – גרי, שיום אחד דפק בדלת, ובלי שהכירו קודם הם התחבקו והבינו מיד שזו תחילתה של אהבה מופלאה.

⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

את ההכרזה על שם הפודקאסט קורא הפעם עידו אנג׳ל בוהדנה.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

בבלוג שבו תיעדה מאיה הפנר את מותו של אביה היא כתבה, בין השאר, ״אני בהתייתמות מתמשכת״. לאבא שלה הייתה תאונה, פגיעת ראש קלה שהידרדרה, ואף שחלפו תשע שנים ארוכות וקשות עד שמת, היא אומרת שהמוות הזה התגנב מאחוריהם בהפתעה. מאיה, היא תסריטאית שכתבה בין השאר ל״אהבה מעבר לפינה״, ״השיר שלנו״, ״בטיפול״, ״השמיניה״, ״תיבת נוח״ ו״מונא״, ושהמחזה שלה ״מרציפנים״ מוצג בימים אלה בתיאטרון הבימה, (בכיכובה של ליה קניג). אביה, אברהם הפנר, הבמאי, התסריטאי, הסופר והשחקן שאין שום דרך לתמצת בשורות ספורות את העשייה שלו, היה איש מבריק ומצחיק ודברן וסוער, ״מפואר״, כמו שכתבה עליו מאיה, שאפילו בשנים שבהן היה כלוא בתוך גופו ללא יכולת לתקשר באופן קוהרנטי, באותו חדר המתנה למוות, הוא מצא דרכים לומר לבתו דברים, ללא מילים.

השיחה שלנו נפתחת באנקדוטה אישית קטנה, לא מפני שהכרתי את אביה של מאיה לעומק, אלא מפני שגם אצלי, כמו אצל תלמידיו הרבים ואחרים שפגשו בו לרגע, הוא הותיר תמיד זיכרונות של רגעים בלתי נשכחים.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת רונית כפיר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אפרת בן צור גדלה בנהריה, בתקופה שבה העיר חוותה לא מעט חוויות של אימה. שנים אחר כך, היא ידעה לתרגם את החוויות האלה, וגם את האבל האישי שלה, על אביה שמת כשאפרת הייתה רק בת 14, לתפקידים הכול כך חזקים שלה על הבמה, בתיאטרון, בטלוויזיה, וגם למוזיקה שהיא כותבת ומבצעת. הרשימה של אלה ארוכה ומגוונת מאוד: היא הייתה אורה ב״אישה בורחת מבשורה״ ולאל׳ה ב״הדיבוק״, היא הייתה הכלה ב״הכלה וצייד הפרפרים״ ולאה קפקא ב״תמרות עשן״, היא חידשה את ״שני תפוחים״ של צביקה פיק בפרויקט ״עבודה עברית״ וכתבה וביצעה את המוזיקה להצגה ״מתאבל ללא קץ״ של חנוך לוין.  השיחה שלנו התחילה, כמובן, מנהריה, אבל נדדה הרחק משם, כי כפי שתשמעו מיד, אפרת סיפרה לי על לא מעט כוחות שגילתה בעצמה דווקא עם מותה של אִמה.

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠Liron Cohen⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠Till Paradiso

אחיה של אביבית משמרי, כך היא כתבה עליו פעם, היה מטבעו פעיל ונמרץ ואופטימי. יכול להיות שהיה פותח עסק וכנראה נישא בגיל צעיר ומקים בית ארוך שנים עם מישהי שיש לה שתי רגליים על הקרקע, לא מגונדרת מדי כי פומפוזיות הצחיקה אותו תמיד. אלא שבגיל צעיר הגיע ההתקף הראשון שהיה קו שבר ולא הייתה ממנו דרך חזרה. אביבית, שהיא סופרת ומו״לית ועורכת, איבדה את אמה ושנים בודדות לאחר מכן גם את אחיה, וזמן קצר מאוד אחרי שיחתנו גם את אביה. הגעגוע, כך היא כתבה במקום אחר, הוא איבר שמתפתח ולבסוף מתפקד גם כשלא מכווננים אותו – כמו יד שלישית או אוזן שלא נשלמה.  

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

את ההכרזה על שם הפודקאסט קורא הפעם שי כנעני.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

מוות הוא לא סעיף בחוזה שבין חברות טובות, הן הרי אמורות לחיות לנצח בקשר שביניהן, להיות שם, לשקף, לתמוך, לעודד, לנזוף. את הדברים האלה אמרה לי העיתונאית והסופרת ענת לב-אדלר, שחברת הנפש שלה פנינה מתה לפני קצת יותר משנה, ומאז ענת לא מפסיקה לחפש סימנים ומסרים ממנה, בעולם שבחוץ אבל גם, ואולי בעיקר בתוכה. בעקבות מותה של פנינה, שהייתה מבוגרת ממנה בעשור, ענת החלה לראיין את חכמות השבט, נשים בנות שבעים ומעלה שחולקות איתה את ניסיון החיים שלהן, את כל מה שהיא כבר לא יכולה לשאול את חברתה שהייתה עבורה גם מנטורית לחיים.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור-סלע

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

עברית, ערבית ויידיש מתערבבות בטבעיות גמורה בטקסטים של נטע וינר, אולי משום שהוא שר על החיים שלנו כאן, המעורבבים לגמרי. במוזיקה שלו, נטע מצליח ליצור מכל אלה משהו חדש – אישי ופוליטי, כואב ומצחיק. אם תקשיבו לגרסה שלו ל״הללויה״ של לנארד כהן, שיר שמי לא עשה לו קאבר, תבינו בדיוק למה אני מתכוונת.

נטע – שהפעילות האמנותית שלו מתפרשת על המון תחומים, כי הוא מחזאי (רוצו לראות את ״שמואל״!) ובמאי וכוריאוגרף ושחקן וכמובן ממקימי להקת סיסטם עאלי וגם אקטיביסט – דיבר איתי על סבתא מצד אחד ועל סבא מהצד השני ועל הפרידות השונות כל כך משניהם וגם על האופן שבו הוא בא איתם חשבון באלבום החדש שלו ״פינוי בינוי״.  

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

קצת אחרי גיל 18, שירה סתיו עזבה את ביתה, את משפחתה, את הקהילה השומרונית שבה גדלה, ובחרה לעצמה חיים אחרים לגמרי. את שם המשפחה החדש שלה, סתיו, נתנה לה גלית רוזן, חברתה הטובה. הן גדלו ביחד, הן דילגו ביחד על ימי לימודים כדי לטייל בנמל יפו, הן המציאו ביחד מילים שהיו סוג של התנסות ראשונית במשוררות. חמש שנים לאחר מכן, בדרכה לחזרה בלהקת מחול, גלית נהרגה בפיגוע בקו חמש, ליד כיכר דיזנגוף. כמעט שלושים שנה חלפו מאז, ושירה, המשוררת והמתרגמת שהיא גם מרצה בכירה לספרות באוניברסיטת בן גוריון, אומרת שגלית עדיין מלווה אותה, לגמרי איתה, ולא רק בחלומות.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קורא הפעם יורם מלצר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אורן נאמן, שהוא מחזאי, תסריטאי, במאי ופזמונאי מגוון במיוחד, שוחח איתי על סבא אברהם - שמת הרבה יותר מדי מהר - ועל אבא גדעון - שמותו נמתח על פני תשע שנים לא פשוטות. את שתי הדרמות שאליהן הוא נקלע לגמרי במקרה, הוא יודע לספר בדרכו החד פעמית. כולל הומור שחור, תובנות מפוכחות ואנדקוטות רומנטיות על מסע מסתורי עם מזוודה ובה בובה, ורדים שחורים, לידה בבית קברות ומשחק עם כרישים. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

את מסיבת יום הולדתה השמונה עשרה מיה לנדסמן זוכרת כאירוע משמח במיוחד, ויום ההולדת החמישים של אימא שלה, שחל ימים ספורים לאחר מכן צריך היה להיות מין המשך טבעי לחגיגה. אלא שאביה, מרסלו, מת בעיצומה של המסיבה, הלב שלו, אומרת מיה, התפוצץ כמו קונפטי. מיה – שאם לא התאהבתם בה בתיאטרון ב״מתאבל ללא קץ״, ״כטוב בעיניכם״, ״קן הקוקייה״, ״מלאכים באמריקה״ או ״פיטר פן״ – שם היא, אגב, משחקת את וונדי – זה בטח קרה לכם בטלוויזיה, ב״המפקדת״, ״ילדות סכסכניות״ או ״שעת אפס״ – לא הספיקה לחלוק עם אבא שלה את ההצלחה האמנותית שלה, אבל היא בטוחה שחלק מהאנרגיות שהיו לו נכנסו בה. ואגב אנרגיה, בקצה השיחה מיה קוראת קטע מטקסט שכתבה על אביה, ואני ערבבתי לתוכו חלק מטקסט אחר שהיא מבצעת על הבמה ב״ניים דרופ״, המופע שהפך לקאלט ולאחרונה נדד מהפרינג׳ אל הקאמרי בהצלחה גדולה.  

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

על המצבה של זוגתו כרמיאל בחר הצייר אסף רומנו לכתוב ״ובחרת בחיים״. הבחירה בחיים הייתה בעצם שלו, של ילדיו, בחירה לדבר ולשתף, לא להסתיר, כדרך להתמודד המטען, כפי שאסף אומר, שאינו מרפה, הידיעה שמשהו מהותי משתנה בנו כשאנחנו חווים מוות אינטימי. אסף כתב על מותה של כרמיאל בספר ״פעימה וקו״, ספר המורכב משיחות שלו, הצייר, עם חברו הקרוב פיטר גילבי, שהוא רופא, על יצירות אמנות הקשורות לעולם הרפואה. ההתבוננות באמנות אפשרה לשניהם לשוחח על מגוון נושאי חיים ובאופן טבעי גם על מוות. בשיחה שלנו אסף אמר בין השאר שכאמן הוא שואל את עצמו כל הזמן עד כמה הוא אותנטי, ואני חושבת שהבחינה העצמית הזו הובילה אותו לתובנות מעניינות מאוד.

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

המוות הוא לא בעיה, מבחינתה של איריס שטרן לוי. אנחנו חיות, משתדלות לעשות טוב וממשיכות האלה. ובאמצע – במסגרת המשתדלות לעשות טוב – היא מתנהלת על פי המוטו שלה: ״כשנשים תומכות בנשים קורים דברים נפלאים״. איריס – שגדלה באוסטרליה והגיעה לתל אביב בגיל 18 (כפי שהיא מסבירה: הוריה חשבו שכדאי להרחיק אותה מסקס, סמים ורוקנרול) – היא אקטיביסטית, ובין המון הדברים שיזמה והפעילה, היא גם שותפה להקמת ״המכללה״ – בית הספר החברתי שמאפשר לנשים שורדות זנות לחזור למעגל העבודה. דיברנו על מותה של אחת מתלמידות המכללה, שהיה מוות מפתיע ואיריס הסבירה לי מדוע כשמתה אחותה הקטנה, סילבי, היא לא התאבלה, ואיך זה שדווקא את המוות הזה, של האישה שלא הזכרנו בשמה, כל כך קשה לה להכיל.

ואגב: אלמו, האמוּ שעליו דיברנו, הוא דייר ב״למען חיות הבר״, וכן, אפשר להתנדב שם גם.

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

הרבה מאוד שנים חלפו עד שיהושע סובל יכול היה לתרגם לבמה את אחת הסצנות הקשות בחייו – את הלילה שבו רדף בפרדסים אחריו אביו, שהיה בעיצומו של התקף דיכאון נוסף, כדי למנוע ממנו להתאבד ולהחזיר אותו הביתה.  המחזה ״קולות בלילה״ נולד אז, אבל בעצם בכל הכתיבה שלו – בעשרות המחזות שלו שהוצגו כאן ובעולם, וגם ברומנים שכתב – מרחף אותו כאב של ילד שמבין שאיש אינו מגן עליו, ושאביו – שהיה בימים רגילים חזק, מלא חיים, סיפר בדיחות ואפילו כתב שירה – חלש ממנו. שוחחנו גם על המחזה החדש שבכתיבתו הוא שקוע כעת, מחזה שבמרכזו צעיר ישראלי שנחטף לעזה, שגם הוא נובע מן ההרגשה שאין בעולם כוח מוסרי או אנושי שחולש על הדברים.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור-סלע

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

היא בוכה בקלות, היא כועסת בקלות, אבל היא לא מתאבלת בקלות – אולי מפני שהבינה שהאנשים הקרובים והיקרים לה מאוד, למשל אביה, לא באמת הסתלקו מחייה כשמתו. הם שם, גם אם מה שנעלם עם מותם הוא המבט שלהם, שהוא חסר תחליף. השיחה שלי עם הסופרת והעורכת אורנה לנדאו הייתה גדושה – כן, כי הוזכרו בה דגים וכלבה וסרטן, לא בעל החיים אלא המחלה, וסטנד אפ וגם הספר החדש שלה, כמובן – גדושה, אבל בהירה מאוד. ויצא שגם אני אמרתי בה דברים אישיים, וכן, זה קורה גם אחרי יותר ממאה וחמישים שיחות שערכתי בפודקאסט הזה.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם דנה קינדלר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

מוטי פוגל, העורך ומבקר הספרות, מגדיר את עצמו כמי שחי במילים, והאמת היא שלא מילים חסרו לו כדי לספר לי על אחיו אודי. ההסתייגות שלו מלחלוק את החוויות האישיות בחייו (שהיא – כפי שהוא מודה – מעורבת ברצון עז לספר עוד ועוד) נובעת מההבנה שעם כל האמפתיה, העניין, הזעזוע והרצון לנחם, ישנו גבול ברור בין מי שחוו שכול ומי שלא. נפגשנו לשיחה בביתו של מוטי בירושלים, כדילדבר על האבל שלו, שתים עשרה שנה אחרי שאחיו, גיסתו ושלושה מילדיהם נרצחו בפיגוע באיתמר.

שוחחנו על הניסיון המתמשך להבין את משמעות ההיעדר של אדם, אח, שהקשר עמו אמור היה להיות הממושך ביותר בחייו וכמובן גם על העניין הציבורי שמפקיע במידה מסוימת את האבל מידי המשפחה. בין השאר שאלתי את מוטי איך אפשר לעכל אובדן, שנגרם על ידי אדם אחר, בכוונה תחילה.

קראו את הרשימות של מוטי פוגל בבלוג שלו.

⁠⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠

לא פשוט לתפוס את ראובן (רובי) נמדר לשיחה פנים אל פנים. הוא מגיע ארצה, מניו יורק, לעתים קרובות, אבל אז כולם רוצים לדבר איתו, וזה לגמרי לא מפתיע, משום שרובי, הסופר – שספרו ״הבית אשר נחרב״ זיכה אותו בפרס ספיר; המתרגם – שהביא אל העברית מבחר מן השירה הפרסית הקלאסית; ומי שבין השאר כתב ליברטו לאופרה, המבוסס כולו על טקסטים תלמודיים – הוא מספר סיפורים מצוין גם בעל פה.

שיחתנו התקיימה באוגוסט, קצת אחרי שראה אור ספרו החדש ״דגים גדולים״, המוגדר כקובץ של סיפורים עבריים אמריקאיים, ודיברנו בה על הוריו, על מסורות מפתיעות של קהילת אנוסי משהד, שממנה הגיעה משפחתו וגם על הקשר בין הגירה למוות וללידה מחדש. והבטחנו לשוחח עוד, בקרוב, ואני מזכירה את ההבטחה הזו כאן כדי שלא תישכח.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמי שם-טוב

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

מאז שבעלה בני נפטר לפני כחמש וחצי שנים, אמונה אֵלון מרגישה שהיא לא באמת חזרה לעצמה. היא משתדלת לחקות את מי שהייתה, כך היא אומרת, בעיקר כדי לא לצער את ששת ילדיה ו-31 הנכדים והנין, והמשפחה הגדולה כל כך לא תמיד מנחמת, היא אומרת, אבל בהחלט מכריחה אותה להיות, במלוא מובן המילה.

אבל לכתוב היא כן חזרה, ובספרה החמישי ״נפשנו חיכתה״, אמונה אלון מתארת מסע של חיפוש שורשים, שהוא גם חשבון נפש ושיחה ארוכה ואינטימית עם בעלה המת – בני אלון, שהיה רב וחבר כנסת ושר התיירות ויחד היו ממייסדי בית אל.

השיחה בינינו, שיחה בין שתי נשים שהעולמות שלהן שונים מאוד... מאוד... הפתיעה אותי, משום שהיו בה רגעים של התחבטות, של ספקות, גם בענייני אמונה, של שאלות ולא של מושגים מוחלטים. והיא התנהלה בדירתה של אמונה, בקומה האחת עשרה בבניין ירושלמי.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

תלמה אליגון חגגה השבוע יום הולדת שמונים. רשימת השירים שכתבה והלחינה ארוכה מכדי למנות בפודקאסט אחד, אבל השיר הראשון שכתבה, בגיל שמונה עשרה, אחרי שאביה מת בזרועותיה ממש, הוא כנראה המפורסם שבהם. זה השיר שנפתח בשורה ״לאבא שלי יש סולם״. אחריו הגיעו להיטים רבים מאוד ובהם אבשלום, איפה את אהובה, כן כן לא אז לא, רקפת, יונה עם עלה של זית, אין לך מה לדאוג וגשם בעיתו. תלמה, ששימשה במשך שנים מנהלת אמנותית ומפיקה בחברת תקליטים, חתומה על עשרות אלבומים הנחשבים לאוצרות מוזיקליים של התרבות העברית, על תקליטי ילדים רבים לא פחות, וגם על ליברית לשתי אופרות ותרגומי ספרים מצרפתית ומאנגלית. בשיחה שלנו קל להרגיש באנרגיה העצומה שלה, שכנראה לא התעמעמה עם השנים, והיא באה לידי ביטוי בכמה וכמה שירים שתלמה הסכימה לשיר בביצוע חי, בתנאי שדה מאולתרים.

*** את השיר ״אין לך מה לדאוג״, שקטע ממנו מובא בשיחה מבצע, במקור, עוזי פוקס המצוין כמובן. אפשר לשמוע את כולו כאן: https://www.youtube.com/watch?v=pmFpjBUhPA4

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור סלע.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

כשאמה של יעל נאמן החליטה לסיים את חייה, היא השאירה מכתב לילדיה ובו ביקשה שיעזרו לה להצליח. היא לא הצליחה, והם לא עזרו, אבל בשנה (הטובה) שעברה עליה מאז אותו ניסיון ועד מותה, היא הקליטה עבורם קלטות שבהם סיפרה את סיפור חייה, שעד כה לא חלקה. שוחחתי עם יעל על הוריה, על ספריה ועל זיכרונות ילדותה בקיבוץ והיא גם קוראת במהלך השיחה שלושה קטעים מתוך קובץ הסיפורים הנפלא שלה ״כתובת אש״. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

כשנפגשתי לשיחה עם תאמר נפאר, לפני זמן קצר מאוד, מספר הנרצחים בחברה הפלסטינית עוד לא חצה את ה-140, ולפי הנתונים מהבוקר, מדובר כבר ב-146. תאמר, המוזיקאי שעושה ראפ והיפ הופ והטקסטים שלו כל כך חכמים וחשופים, שהתפרסם גם כחלק מלהקת ״דם״ וגם כסולן, ושחקן, נולד בלוד ומגדל שם היום את שני בניו. המשימה שלו כאבא, כך הוא אמר לי, מחייבת הליכה זהירה על הקו שבין לבנות לילדים שלו שריון, כדי להבטיח שיחזרו הביתה בשלום, לבין הרצון שהם, וגם הוא, לא יאבדו את הפחד, את הרגישות. דיברנו על סמי ובובה ואנואר, שהם רק אחדים מהקרובים לו שנרצחו, על האיסור המוחלט לבכות כי הבכי מזמין צרות, ועל הרצון ליצור לא רק מכעס אלא גם מנחת, ושמחה ואפילו מאהבה.

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

מאיה קוסובר היא מהקולות המוכרים ביותר בעולם הפודקאסט העברי. היא החלה את דרכה ב״סיפור ישראלי״ המיתולוגי, והיום היא עורכת ומגישה בתאגיד השידור שלל תוכניות, ובראשן הפודקאסט הפופולרי מאוד ״שיר אחד״. שוחחתי עם מאיה על סבתא שלה, אביבה, שהפרידה ממנה הייתה ממושכת ועצובה, בעודה בחיים. סיפורי הסבתא של מאיה, למרות זאת, מצחיקים, מורכבים ומפתיעים. 

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

Logo: Liron Cohen

ספרה של מיטל זהר ״נבדה״ נפתח בהתרסקות של מטוס. ההתרסקות בחיים הייתה מותה של אמא שלה, לפני עשרים שנה בדיוק, כשמיטל עצמה הייתה בת עשרים בלבד, ואת הקופסא השחורה המשפחתית היא מנסה מאז לפענח בפרוזה ובשירה, שם היא תמיד חשופה לגמרי, הרבה יותר חשופה, כך מיטל אומרת, מכפי שהיא מסוגלת להיות כשהיא מדברת על הדברים. השיחה שלנו הוקלטה, במקרה, ממש עם צאתו לאור של ספר השירים החדש של מיטל, ״הכל יכול לקרות״, ולשמחתי בין הקטעים שהקריאה ישנם שם שירים משם.  

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסובר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

בילדותה, כשהבית שבו  גדלה ריקי כהן התפורר – אחרי שאימא שלה חלתה במחלת נפש והיא ואחותה נשלחו לפנימיות – היא מצאה בית חלופי בספרים. הקריאה הייתה בשבילה מקום לדמיין בו אפשרויות אחרות של חיים ואפילו כוחות על. ריקי, שגדלה להיות עיתונאית ומשוררת ודעתנית בולטת מאוד ברשתות חברתיות ועכשיו גם סופרת – שוחחה איתי על חיים שלמים של בריחה מזיכרונותיה, עד לרגע שבו שינתה כיוון, וצללה לתוכם, קראה ביומנים של אמה שהתגלו רק אחרי מותה, וכתבה את הממואר היפהפה והחכם והעדין ״על השעות השבורות״.

⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠⁠

שולה מודן הייתה ילדה טובה. בגיל שמונים היא יודעת להסתכל לאחור ולראות שהיא התחילה לדבר רק עם מותו של אביה, שהיה איש שותק, שותק כמו דג – ואם תקשיבו לשיחה שלנו תגלו עד כמה הוא היה מודע לדימוי הזה – ושבמותו הוא ציווה עליה להתחיל לבטא את עצמה. שולה, שהיא פסיכותרפיסטית במקצועה, מוכרת הרבה יותר כסופרת ועורכת ומתרגמת ומחברת ספרי בישול וספרי ילדים ורומנים. שוחחנו זמן לא רב אחרי שראה אור הרומן החדש שלה ״כל יום בולע שמש״, שבמרכזו אישה, כלומר בת דמותה, שבורחת מבית החולים, פוגשת גבר חסר בית ובמהלך השיחות איתו היא מגלה עולם חדש.  בראיון שלה לגילי איזיקוביץ על אותו ספר, היא צוטטה בכותרת כמי שאומרת כי לא מלמדים אותנו איך למות, ולא יכולנו אלא להתחיל את השיחה משם.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קורא הפעם ג׳רמי פוגל.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

סמי ברדוגו אומר על אביו שהיה אדם רך בקליפה קשה. והוא מת בביתו, מוקף בחברים ובני משפחה רבים, ובהם סמי, שהיה בן שלוש עשרה וחודשיים בדיוק. באיזו מידה יכול היה הילד הזה להבין את משמעות הפרידה מאביו או לשער עד כמה היא תצבוט אותו עד היום, בגיל 52? ובאיזו מידה היא שחררה אותו לכתוב, כפי שהוא מגדיר זאת, בעירום מלא?

סמי ברדוגו, שזכה כמעט בכל פרס ספרותי אפשרי בארץ, ואחרי חמש מועמדויות רצופות הוא זכה בשנה שעברה גם בפרס ספיר, על ספרו ״חמור״, שוחח איתי בספריית בית אריאלה, לפני הסדנה שהוא מלמד שם, אבל למרות מגבלות הזמן הספקנו לגעת בלא מעט נושאים ואירועים.

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

בעמוד שמוקדש ל״פה זה טוב״, התוכנית שלו ברדיו מהות החיים, לירון תאני כותב: ״יש המון תוכניות חשובות שמדברות על ׳המצב׳ ברצינות . התוכנית הזו לא חשובה, אפילו ממש לא. היא גם לא חושבת שהמאזינות והמאזינים שלה מפחדים ממוזיקה חדשה. תנסו, הכי הרבה זה לא יעבוד ואני אאלץ לשנות קריירה ולהפוך למנתח לב״.

אני מהמרת שאין סכנה כזו, ושללירון תאני צפויות עוד הרבה שנים טובות כתקליטן, די ג׳י אמן שלא רק המוזיקה המצוינת שהוא בוחר מביאה את מאזיניו להתחבר לתוכניות שלו, אלא גם האופן שבו הוא משוחח עם אורחיו על החיים. תחנות הקריירה של תאני מרשימות מאוד וכוללות, בין השאר, את ה-מועדונים של תל אביב, קליפים שהוא ביים בין השאר לשרית חדד ולטיפקס, תוכניות בגלי צה״ל וברדיו תל אביב, ובהן תוכנית אחת ממש מיתולוגית ״עסק שחור״ עם הראפר קוואמי ועוד ועוד. איתי הוא שוחח על הילדות המאוד מורכבת – בלשון המעטה – שעברה עליו, ועל יתמות שיש בה גם מידה רבה של שחרור.

(וזו הרשימה של לירון, ״אשרי יתום אני״, שאותה הזכרנו בשיחה).

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

 עם דניאלה לונדון-דקל, הקומיקאסית והכותבת החריפה, המצחיקה והחכמה, שוחחתי על אימא שלה, נירה, שאותה היא העריצה, אבל גם חשה צורך להתרחק ממנה בגיל צעיר, על הסיבות הטובות להעדיף חברות טובות, על גניבת כובעים מחנות בפריז, על פיג׳מות מנומרות ועל טבעונות, כמובן. וגם על החוזה שראוי להחתים עליו את ההורה השני, זה שנותר בחיים. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

את צמד המילים ״רוחות רפאים״ שמעתי מיעל מירון כנעני רק שבועות ארוכים אחרי שהקלטנו את הפודקאסט הזה, כשטלפנתי לומר לה שסוף סוף הוא עולה לרשת. היא התכוונה להוריה, אחיה ואחותה שכולם עומדים מצד אחד ומנגד, היא, שנותרה בחיים ומתעקשת לחיות לצד הרוחות האלה חיים מלאים באהבה ויצירה והרבה מאוד הומור. יעל, שלמדה עבודה סוציאלית, עסקה רוב חייה בעיתונות – בין השאר היא כתבה וערכה ב״חדשות״ ו״ידיעות אחרונות״, ערכה את המגזין ״על השולחן״ וערכה גם ספרי בישול ומדריכי אוכל, וכתבה שורה של ביוגרפיות כסופרת צללים. השיחה שלנו שעסקה בלא פחות מארבעה מקרי מוות הסתיימה דווקא באירוע מפתיע מאוד ואופטימי שהתרחש בחייה לאחרונה. ובאמצע ישנן גם כמה שורות משיר של עמיר לב (״אריה ורותי״) שנכתב על אחיה של יעל.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

עפרי אילני גדל בבית קטן בערבה, בלי שום קשר לסדרה האמריקנית, ובבית הזה גדלו איתו ועם אחיו גם שועלים ושפנים, צבאים וטווסים וגם נמרה אחת. אבא שלו, גיורא אילני, היה זואולוג שנודע בכינוי ״איש הנמרים״, והוא גם שנתן לנמרי מדבר יהודה שמות בלתי נשכחים כמו שלומציון, אמרפל, הורדוס  או חומבבה. אלא שהחיים הללו הסתיימו כשעפרי היה בן 16 ואביו עבר אירוע מוחי קשה. דיברנו על הדעיכה של אביו, שהתרחשה במקביל להכחדת הנמרים והיעלמותם של מיני חיות בר נוספים, ועל האפשרויות שעפרי עצמו, כהיסטוריון, מסאי ועיתונאי צופה לנו כאן, על פני כדור הארץ.  

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט מכריזה הפעם אילנה זפרן

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

שירי נבו פרידנטל הקדישה את סרטהּ העלילתי הראשון באורך מלא ״כל מה שאני יכולה״ לאביה – אבל כמו שהיא אומרת, יכול להיות שתפספסו את ההקדשה הזו, שמופיעה אחרונה-אחרונה בשורת הקרדיטים של הסרט. גם את ההתייחסויות האחרות לאביה שירי טמנה עמוק עמוק, מעבר לשכבות העלילה הגלויות של הסרט, והן נוגעות בעיקר להיעדרו של אב – שהיה ולא היה בחייה, שהיה עבורה דמות נערצת, שמש, כמו שהיא אומרת בשיחתנו,אבל גם גיבור טראגי. שירי, שהחלה ליצור וללמד קולנוע אחרי שנים של עבודה כתובעת בפרקליטות, אינה בטוחה שאביה יככב יום אחד בסרט שלה, אבל מערכת היחסים המאוד מרוכבת שלה איתו, תהיה שם תמיד, ברקע, ביחד עם האלמנטים המיסטיים שצצו בה מדי פעם.

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

בתוך גוף העבודות העשיר מאוד של המחזאי והבמאי רוני ניניו בולטות שתי יצירות אישיות במיוחד. האחת, ״דרמה קטנה״, הצגת יחיד שביצעה שירילי דשא וזכתה בפרס הראשון בפסטיבל תיאטרונטו, והשנייה ״היו לילות״, סרט קולנוע שזיכה את דאנה איבגי בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל חיפה.

הסרט וגם ההצגה עוסקים בדרמות המטלטלות בחייהם ובמותם של הוריו – אמו, אשת הרדיו, המתרגמת והמחזאית חנה בן-ארי, ואביו, השחקן והבמאי אברהם ניניו. רוני – שבין השאר היה גם שותף יוצר בסדרות ״עבודה ערבית״, ״לתפוס את השמים״, ״כבודו״ ו״מרחק נגיעה״ – אומר שהעיסוק החוזר הזה בחומרים מן הבית אינו מפתיע, משום שההתרחשויות שעליהם הוא מספר עיצבו במידה רבה את האיש שהוא היום.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את ההכרזה על שם הפודקאסט קוראת הפעם אלמה דישי.

שני קטעי התיאטרון הקצרצרים המשולבים בשיחה הם מתוך ״דרמה קטנה״, הצגת יחיד שכתב רוני ניניו, בביצועה של שירילי דשא – זוכת הפרס הראשון בפסטיבל תיאטרונטו 1993. קטע הקריאה בביצועה של חנה בן-ארי לקוח מארכיון קול ישראל, מן התוכנית ״אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה״, המוקדשת לשיריו של הירשקה גליק (בתרגום בנימין טנא).

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

השיחה שלי עם יונתן ורדי התקיימה כשראה אור ספרו ״אבא חלליות״, ספרו השני, שהוא סוג של אוסף מכתבים שיונתן כתב לילדיו,  זיכרונות ילדות, זיכרונות מאביו המת, ובין השאר הוא גם אומר להם שם ״גדלתי, אבל לא גדלתי כמוכם״. יונתן, שהוא במאי קליפים, איש דיגיטל ואמן בין תחומי, היה רק בן חמש עשרה כשאביו נהרג בתאונת דרכים, והוא, כמובן, סירב להאמין שאביו מת. אני אומרת כמובן על אף שזה נשמע מפתיע, אבל במחשבה שנייה ושלישית זה הרי מובן לגמרי.

הערה טכנית קטנה, אבל בעצם גדולה: השיחה שלי עם יונתן התקיימה לפני כשלוש שנים. היא ישבה לה במחשב וחיכתה כנראה לפיתוח של תוכנות מתאימות שעקרו מתוכה את רעש המכוניות והסירנות והמזגן וכל מיני הפרעות אחרות שהיו בה במקור, כמו בהרבה שיחות שהתקיימו ביפו לפני כל הטכנולוגיה הזו.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קורא הפעם ליאב מזרחי.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

מיכל זמיר ליוותה את אמה שחלתה באלצהיימר במשך יותר מעשרים שנה. בממואר ״חמש ארוחות ביום״ (ספרה החמישי של מיכל) היא מתארת תהליך של פרידה ממושכת, ועל יחסי אם ובת שמשתנים במקביל להתפוגגות הנמשכת של האם. השיחה שלנו נגעה בפחדים, במקומות מצחיקים, ויש אפילו אקדח, אבל הוא לא מחויב לשום קלישאה תיאטרלית. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

נועה שבתאי הייתה רק בת שמונה חודשים כשמת אביה. הסופר יעקב שבתאי היה אז נשוי ובעל משפחה אחרת, והרצון של אמה – כך אומרת נועה – לגונן עליה מפני הסיטואציה הלא פשוטה הזו גרם לכך שהאבל והכאב של אמה לא דוברו בבית. העבודה על הסרט ״אבא שלי, יעקב שבתאי״ הולידה בה געגועים שלא היו שם קודם, תחושה מתסכלת של כמעטיות – הם כמעט הכירו, הם כמעט היו משפחה, כמעט היה לה אבא. את השיחות עם אמא שלה היא עדיין מנהלת בעיקר עם מצלמה ומיקרופון , לא רק בגלל שאלה מאפשרים מרחק אלא בעיקר משום שהיא רוצה לתעד, לשמר, כמה שרק אפשר, כמו בילדות, כך היא אומרת, שבה ההבנה שגם אימא לא תחיה לנצח גרמה לה לרצות להקפיא אותה או לשמר אותה בנפטלין.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קורא הפעם יורם מלצר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אביו של גלעד מאירי, דוד, היה עובד סוציאלי רדיקלי. בנימוקי הוועדה שהעניקה לו את אות יקיר ירושלים נכתב שהוא סייע במשך שנים לתושבי שכונות המצוקה בירושלים, עסק בהעצמה קהילתית וקידם תמורות חברתיות לרווחת נוער וצעירים. מאחורי המילים הללו מסתתרים סיפורים מסעירים, שאחד החשובים בהם הוא חלקו בהקמת הפנתרים השחורים. גלעד סיפר לי על אביו ועל האקטיביזם שלו שחלחל, כמובן, הביתה, ומשום שהוא – גלעד – משורר וממייסדי ״מקום לשירה״, בית הספר לאמנויות המילה, שלא מזמן נוסף לסניף הירושלמי שלו גם סניף בחיפה – הוא גם קרא, לשמחתי הרבה, שירים שמספרים חלק מסיפורי חייו של אביו.

⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠⁠Liron Cohen⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠Till Paradiso⁠

על כריכת הכרך השלישי של ״בנות הדרקון״, הטרילוגיה הצורבת-החריפה-העצובה-המשמחת והמנחמת של מרית בן ישראל מופיעה תמונה שלה עצמה, בגיל 12, וזה מפני שהסיפור, שבמרכזו ילדות המוגשות כקורבן לדרקון, הוא, כפי שמסבירה מרית, סיפור אמיתי לגמרי. משהו על האמת הזו, על המציאות של הסיפור, על הילדות שלה עצמה ועל המקומות שבהם היא מצאה נחמה, מרית מספרת בשיחה שלנו. מי שמכירים את הבלוג הנפלא של מרית ״עיר האושר״ ומי שנתקלו בעבודתה בבית הספר לתיאטרון חזותי – שהיא הייתה ממקימיו – או בקולנוע או בתיאטרון הקרון לא יופתעו מהרוחב והעומק שאליו מגיעה השיחה איתה, שמתחילה בזיכרון ילדות אחד יוצא דופן.

הקטע שמרית קוראת מתוך הכרך השלישי של ״בנות הדרקון״, ובו סיפור פרידתה של נועה מסבא שלה, קוצר מעט כדי להתאים לפודקאסט ומומלץ בחום לקרוא אותו במלואו במקור 

(ומומלץ עוד יותר לבקר בבלוג של מרית ״עיר האושר״, ואז לקרוא את הטרילוגיה כולה, וגם את ״סיפורים יכולים להציל״, סיפרה של מרית בן ישראל על אגדות, המוזכר חטופות בשיחתנו). 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

אתגר קרת היה - וזו הגדרה שלו - בן זקונים קלאסי, שהיה קשור מאוד להוריו. במהלך שיחתנו (שדובר בה בין השאר על הקשר המיוחד שלו עם אביו, על דברים מפתיעים שהתגלו במהלך השבעה, על סולידריות ארנבית, על רגשנות יתר ועל נבואות העתיד של אמו) הוא קורא שלושה סיפורים שלמים שלא פורסמו בעברית, וזו הזדמנות מיוחדת לשמוע אותם מפיו.  

האזינו כאן לשיחה המלאה של אתגר קרת עם אימו אורנה כפי ששודרה בתוכנית This American Life. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

(additional short music piece: Crowander.)

נולי עומר ירשה מאבא שלה, המשורר ע. הלל, המון דברים טובים - מרגישות לשפה, דרך כישרונות אמנותיים ועד אהבת אדם - ולא, אביה לא דמה בשום דבר לדוד שמחה ההוא, הפרוע, שהמציא. רגע לפני פתיחת התערוכה שלה ״תכלת וקוצים״ שוחחתי עם נולי על ילדוּת וגעגועים, קיבוץ וטבע ואמנות, ונולי, כתמיד, מצחיקה ומעניינת.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

דייוויד באדיל הוא מן הקומיקאים הבריטים האהובים עלי. ולא רק עלי, כמובן. אפשר בקלות להכתיר אותו כאחד מיקירי הפזורה האנגלופילית, שיש לה לא מעט חברים גם בארץ, אבל לא רק בזכות ההומור. באדיל הוא גם סופר, יוצר של תוכניות רדיו וטלוויזיה משובחות, ומחברו של רב המכר שראה אור לאחרונה גם בעברית ״לא סופרים את היהודים״. הוא גם מגיש, ביחד עם הברונית וארסי, פודקאסט מעניין בשם A Muslim and a Jew Go There, כי כמו בספר, וכמו בסטנד אפ שלו, הוא בעד לדבר על הכול.

אז דיברנו – באנגלית, כמובן, אף שדייוויד למד עברית בבית הספר היסודי –  דיברנו על מה שהוביל אותולכתוב את ״לא סופרים את היהודים״, ואז, כמתבקש מפודקאסט שעוסק במוות ואבל, דיברנו גם על הוריו, ובעיקר על אימא שלו שהוא הקדיש לה תוכנית ומוריסטית נפלאה בשם My Family – Not the Sitcom (שאגב, הפכה ממש בימים אלה לספר) ובה הוא דיבר על הכול, כולל השירים הארוטיים שאמו נהגה לכתוב למאהב שלה והדמנציה של אביו, וכל הרגעים המצחיקים, המביכים, המוזרים והקשים – כי מבחינתו של באדיל, אידיאליזציה של המתים מוחקת אותם שוב, והוא לא רוצה למחוק, הוא רוצה לזכור באמת.   

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אסא כשר אינו מתייחס למי שמתו כאל מי ״שאינם״. הנוכחות שלהם בחיינו ברורה מאוד, הוא אומר, ויש הרבה טעם להתמקד במה שהיו בחייהם ובמה שהותירו לנו מאשר בנסיבות פטריתם. שוחחנו על בנו יהורז, שהיה מ״פ בשריון ותלמיד מצטיין בטכניון וצפר חובב, ואשר מאז שנספה, אסא כשר חושב, עוסק וכותב על אותה נוכחות - של יהורז ושל אחרים - בחיינו, אחרי חייהם. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

בהיכל המתים של מרב סלומון - זה שמהווה תשתית לחלק מספרי הקומיקס שלה ובוודאי לתערוכת היחיד שלה ״הבלתי נשכחים״, שהוצגה מוקדם יותר השנה במוזיאון הרצליה – מתערבבים זיכרונות מן הקרובים והרחוקים שמתו, עם פרצי רגש וחרדות פרטיות, שירי ערש בפולנית עם מיתוסים משפחתיים והתוצאה היא מאוד מאוד אישית אבל גם לגמרי לא, כזו שכל מי שאי פעם נפרדו מאנשים קרובים מוצאים בה בקלות את עצמם. מרב, שהיא ציירת ומאיירת עטורת פרסים רבים שעבודותיה הוצגו בכל העולם, עומדת בראש המרכז להוראות אמנות ועיצוב בבצלאל והיא גם המייסדת והעורכת של הוצאת הספרים החזותייםלמבוגרים Salomon & Daughters . ניסינו לדבר על כל הבלתי נשכחים שלה על פי סדר כרונולוגי, קצת התפזרנו, צחקנו, בכינו ושוב צחקנו.  

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קורא הפעם אורן נאמן.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

את הספרים המאוד אישיים שלה – ״הירח אותו ירח״, ממואר שבו תיעדה את מסעה לוויטנאם, שם אימצה את בתה, ו״בקולן״, ספר שיחות עם נשים ישראליות החיות בצל אובדן ומלחמות – רות שפירא כתבה בעברית, כמובן. זו השפה שבה היא חיה, כותבת וחושבת מאז גיל 13, אז הגיעה ארצה עם משפחתה מהלסינקי, פינלנד. הוריה חלמו במשך שנים רבות על עלייה לישראל, אבל בפּועל המעבר הזה לא היה קל, אולי אפילו מצער, כך אומרת רות. ממרחק השנים, ואחרי שתרגמה עשרות ספרים ממגוון השפות שבהן היא שולטת – שוודית, דנית, נורווגית, פינית (וזה לא הכול) – והפכה לאבירה במסדר כוכב הצפון (שהוא עיטור שמוענק על ידי מלך שוודיה) – רות סיפרה לי על הילדוּת שם וההתבגרות כאן על שברון הלב – הפיזי, לא רק הרגשי – שליווה את מפגשיה עם המוות – עם מות הוריה, עם התאלמנותה בגיל צעיר מאוד ולא מזמן, עם מותו של בן זוגה האחרון – ועל הכתיבה על כל אלה, שמחכה במגרה, אבל רק עד שיגיע הזמן המתאים.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור סלע.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אמו של ליאב מזרחי מתה, במפתיע, כשהוא היה בכיתה ז׳. מלבד האבל והגעגועים, עטפה אותו בושה שבמהלך השנים חלחלה, באופן לגמרי לא מודע, גם לאמנות שלו, עד שהחליט לגעת ישירות במה שכואב לו, וגם הזמין את הציבור להשתתף – בתערוכה שהולידה קיר ציבורי של מודעות אבל, חלקן מקושטות בעצים ופרפרים ופרחים. ליאב – האמן עטור הפרסים, האוצר והמורה -  אומר שהאמנות היא שהצילה אותו וממשיכה להציל אותו מדי יום וזה גם אחד המסרים העיקריים שהוא מנסה למסור לתלמידיו.  

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

רוני קובן איבד את אביו עוד לפני שסיים את השירות הצבאי בגלי צה״ל – התחנה שאמורה הייתה להיות לא רק מקפצה לקריירה, אלא סוג של כרטיס כניסה משפחתי אל הישראליות החמקמקה. ״הלילה שבו אבא שלי מת, ברא אותי״, כך הוא אומר בשיחתנו, שנעה במסלול שאיכשהו מצליח להיות גם מזוגזג אבל גם מעגלי, בין מחזות שכתב לתסריט שעליו הוא עובד ולספר שהוא חולם לכתוב, בין סיפורי משפחה מרחיבי לב שהם לא פחות מזה חורצי לב לחוויות מקריירה של דוקומנטריסט ומראיין שגם כשהוא מתראיין לפודקאסט אישי לגמרי לא מצליח לכבות את הסקרנות וגם קצת לראיין את המראיינת.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

כשאת בתהּ של שחקנית ואימא שלך, שמשחקת חולה סופנית גם מאובחנת כחולה סופנית ואת רואה אותה על הבמה ובמקביל גם מלווה אותה למחלקה האונקולוגית, אין פלא שהחיים והבמה מתערבבים לך לגמרי. זה מה שקרה לאיה גרניט שבא. איה, שהיא שחקנית ומורה למשחק ומדבבת, היא בתם של השחקנית זהרירה חריפאי ושל הסופר שלמה שבא. בעשור שחלף מאז מותם היא הנציחה אותם באינספור דרכים, חלקן מכובדות מאוד (וכאן ראוי לפתוח סוגריים ולציין שממש בימים הקרובים ייקראו על שמה של זהרירה חריפאי הרחוב והגשר בצפון הישן של תל אביב שממנו קפצה פעם כדי להציל שתי נשים שטבעו) ואחרות מצחיקות (ובסוגריים האלה יבוא רק רמז לסיפור על נסיעה ללונדון עם שק מלא לימונים). כדי לשמוע את כל הפרטים תצטרכו להאזין.  

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

רות עפרוני כמעט לא דיברה על מות אחותה מיכל, עד שהחלה לכתוב. בקובץ הסיפורים שלה ״שנת השועל״ היא נותנת קול לילדה בת השבע שהייתה, זו שלא ידעה לדבר על מה שקרה, ובוחנת ממרחק שנים את זיכרונותיה. בשיחה איתה, (כמו בכתיבה שלה) אי אפשר היה שלא להתעצב אבל גם לצחוק. 

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

Logo: Liron Cohen

הסיפור של יעל גבירץ יכול היה להיות אחר לגמרי, אלא שאחרי מות אמה, אבא שלה כינס את הילדים ודרש מהם להבטיח שלעולם לא יניחו לחיים להפריד ביניהם. יעל שוחחה איתי על כוחה של ההבטחה הזו, ועל הדחף הפנימי שחשה מאז שהתייתמה לסייע למי שלא זכו לגדול במשפחה כזו. דחף שהוביל אותה בין השאר להקים את עמותת ״אליפלט״, המסייעת לילדי פליטים מאריתריאה וסודן. 

Music: Woke up this Morning by Till Paradiso

Logo: Liron Cohen

אגור שיף כתב על אביו הספד באמת יוצא דופן. הספד שנון וגם צובט מאוד. כזה שמעיד על כך שהבן הסופר רואה את אביו בצלילות גמורה: את כשרונותיו ומעלותיו, ולא פחות מזה את החלקים שהפכו אותו לאדם אקצנטרי ולא קל.  אגור גם הקדיש לאביו, הסופר והעורך מידד שיף, את ספרו ״אלמוניוּת״ שאמנם מתרחש בסהרה ובעולם היהודי של אירופה לפני המלחמות, אבל עוסק בקנאת סופרים ושייכות והתקבלות וחשבונאות בעולם הספרות הישראלי. בין שני אלה דיברנו גם על העברית, על הפעם שבה זרקו על אגור שיף עגבניות מילוליות, על התוכניות שלו לעבור לגור בקרטון ברחוב ועל אימא שלו, כמובן. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

כשעודד וולקשטיין פגש שוב, אחרי שנים רבות, את גיא, חבר הילדות הקרוב שלו, הוא גילה שלמרות המרחק אבני הבניין היסודיות של המילון הנפשי שלהם נושאות חתימה משותפת. גיא יצר אתו קשר סמוך למותו מסרטן, ואל תוך השיחה שלנו על ילדותם ועל בגרותם התערבבו סיפורים על השכונה שבה גדלו, שהייתה רועשת ובוערת ודרמטית, שלא לומר מלודרמטית, וצבועה בצבעים עזים, וגם אם עודד וגיא לא הסכימו כמעט על שום פרט מזיכרונותיהם, אלה עיצבו את שניהם ואת החיבור החד פעמי שהיה ביניהם. עודד, הסופר, המתרגם, העורך, מבקר הספרות והמרצה הוא, כידוע, מעין מילולי נובע, חד פעמי ומרתק שהמראיינת, כלומר אני, נדרשה מדי פעם לקרוא אותו לסדר כדי לא להתפתות ולגלוש ביחד אתו אל מחילות ארנבים ספרותיות.  

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת עלמה דישי.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

יוסי צברי הוא אחד הקולות הבולטים, הצלולים והחזקים במחאה הנוכחית – אלא שבשיחה שלנו, שכמו כל השיחות בפודקאסט הזה נגעה בחוויות מוות וחיים אישיות ביותר, התברר שהוא כמעט לא הגיע לשם, אל הבמה, אל המיקרופון, אל המקומות שבהם הוא עצמו. יוסי, שהוא אמן ספוקן-וורד משובח, סיפר לי על אמו, שולה, שלמרות כל המהמורות המובנות בדרך הצליחה לראות אותו באמת ועל האופן שבו מותו של אביו השפיע עליו בצורה כל כך דרמטית, עוד יותר מכל השפעה שהייתה לאביו – האהוב והקרוב – בחייו.

את הספוקן-וורד של יוסי צברי (וגם קטעי סרטונים שבהן מככבת אמו, שולה) אפשר למצוא בערוץ היוטיוב שלו, ואת הנאום שלו במחאת האמנים השבוע אפשר לראות ולשמוע כאן.

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

נורית זרחי כתבה כל כך הרבה ספרים, עד שבכנס אקדמי באוקספורד היו משוכנעים שהיא ממציאה כשאמרה ״מאה ספרים, אולי יותר...״ . למרבה השמחה זו האמת, ורשימת הגיבורות (והגיבורים) שלה כל כך מרהיבה ואקלקטית (מתנינה ועד ג׳וני מיטשל, מהאישה באבטיח ועד אמילי דיקנסון) שקל לדמיין איך היו מצליחות יחד לנהל את העולם בצורה הרבה יותר טובה מכפי שהוא מתנהל היום. דיברנו על היתמות כחוויה מכוננת, גם אצל מי שגדלה בחברת הילדים בקיבוץ, על הקושי של הורים לאהוב את ילדיהם, על השיר הראשון של יורם טהרלב, בעלה לשעבר, ואפילו על ניבוי עתידות וכשפים. שיחה שגרתית עם כלת פרס ישראל לספרות. 

Music: Till Paradiso, Woke Up This Morning

Logo: Liron Cohen

eMail this podcast here.

ברשימה שכתבה לאחרונה הסופרת אסתי ג׳ חיים בכתב העת ״מאזניים״ תחת הכותרת ״הבנאליות של המוות״, היא מספרת שבשנים האחרונות היא איבדה שמונה חברים וחברות, ״...נפשות קרובות, קבוצת תמיכה קטנה, קביים רגשיים כשהנפש צולעת...״. בהמשך היא מונה רשימה ארוכה עוד יותר של קרובי משפחה ומכרים שאת נסיבות מותם אפשר לקרוא ממש כמו את קיצור תולדות הארץ הזאת. ״חדלתי להתכחש,״ כותבת אסתי כשהיא מדברת על המוות, שהפך מבחינתה לרוצח סדרתי. ״וכבר למדתי לחוש את סימניו בפניהם של אהוביי ולא להירתע... אלא להפך, לחוש קרבה וזכות להיות עימם בזמן הגורלי הזה״. ועל זה דיברנו – על המסתורין הזה – לאן בעצם נעלמים מי שמתים לנו, איך עושים את המעבר הזה מהמלחמה על חייהם אל הכלום, הקו הישר במוניטור, איך ילדה שאביה לימד אותה, או אפילו דרש ממנה להיות שמחה, אימצה את העצב ואיך אחרי הסתלקותם של אנשים קרובים אפשר להתקרב אליהם עוד יותר.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

הסיפור של עידית הרמן מכיל את כל הסערות הגדולות, המקסימות, המפתות וגם הטרגיות שיכלו להפוך אותו לאחת מיצירות הבמה שלה. אלא שהוא התרחש במציאות: סיפור האהבה שלה ושל דמיטרי טולפנוב, בן זוגה ושותפה להקמת תיאטרון ״קליפה״, שהחל לגמרי במקרה באמסטרדם והסתיים אחרי יותר מעשרים שנה של יצירה משותפת -  אבל בפתאומיות מוחלטת - עם מותו של דימה במהלך סיבוב הופעות שלהם בהודו. עשר שנים חלפו מאז, ועידית, הרקדנית, הבמאית והיוצרת אומרת שהיום היא אישה אחרת, שהמוות הזה הפך למשך תקופה ארוכה מאוד לזהות שלה, אבל בזכות מעטפת של אהבה והרבה עבודה קשה היא מסוגלת עכשיו לשחרר, להרפות, ובין היתר גם ליצור דברים שיש בהם אופטימיות, כמו היצירה ״יופי״ המועלית בימים אלה במוזיאון תל אביב.  

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

איך דברים שנשמרים כסוד במשפחה משפיעים עליך עוד לפני שנולדת? ואיך זה שיש מי שמצליחים לשאת את האבל שלהם על אנשים אהובים, ואחרים שמתפרקים כשהוא מגיע? אלה חלק מהשאלות שהמשוררת חיה לוי העלתה בשיחה שלנו, שנשזרו בה סיפורי ילדות והורות, התמודדות נפש ושירה, כמובן, כי לגמרי במקרה כשנפגשנו סוף סוף, ראה אור ספר שיריה החדש של חיה ויכולנו למצוא בתוכו חלק מהתשובות.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור סלע

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

כששהרה בלאו נדרשה לתאר את המשפחה שלה היא כתבה: ״אנחנו שישה בלאוים קטנים שמשייטים לבדם בעולם, כמו לוויינים שניתקו מחללית האם״. מן השישייה הזו נגרע לפני עשרים ושבע שנים אחיה נועם, שהיה ונותר קטן וחמוד – כפי שהיא מקפידה לציין מדי שנה, ביום השנה. שהרה, הסופרת, המחזאית ומגישת הטלוויזיה, דיברה איתי על השתיקה שמלווה את משפחתה, על הגעגועים לאחיה, על החוויות המיסטיות שלה ועל כל הדברים שהיא עדיין לא מרגישה בשלה לכתוב.

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

יובל מסקין מגדיר את עצמו כ״בעל ניסיון״ בכל הקשור למוות ואבל. אביו, השחקן אהרון מסקין שהיה ממייסדי תיאטרון הבימה, הלך לעולמו כשיובל היה חייל בסדיר. אחר כך הלכו לעולמם גם אמו, ואחיו, השחקן אמנון מסקין, וגם אשתו של יובל, השחקנית חסידה סטולרו. כשחקן בעצמו (ועורך ומגיש רדיו נפלא) יובל לא יכול היה, כמובן, לפספס את הרגעים הדרמתיים והקומיים שמביאים עמם מצבי קיצון כמו טיפולים כימותרפיים, לוויות וימי שבעה. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

כאשר רק התחלתי לחשוב על הפודקאסט הזה, ודיברתי על האפשרות לראיין יוצרות ויוצרים על חוויות של מוות ואבל, שמה של עמיה ליבליך עלה שוב ושוב. ליבליך שלימדה שנים כפרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, חקרה במהלך השנים הרבה מאוד היבטים של החברה בישראל, ובין השאר יזמה בארץ את ״קפה מוות״ – קבוצות של זרים שמתכנסות כדי לשוחח על הדבר המסתורי הזה, המוות. אחרי יותר מעשור של השתתפות בקבוצות האלה, ואחרי ספר שבו היא תיעדה שנה של פגישות ב״קפה מוות״, עמיה אומרת שאין לה כוונה לגמור את הפרויקט, ושהוא בהחלט עוזר לה להתכונן למותה שלה ולהשלים איתו. השיחה שלנו הייתה מלאה בתובנות שלה כחוקרת, אבל באותה מידה גם בסיפורים אישיים על מותם של האנשים היקרים בחייה.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠

דני דותן הוא איש אופטימי, שמאמין בכוחם של בני אדם ליצור דברים נפלאים – בעיקר אמנות – ולעשות טוב. זה לא שהוא לא רואה היטב את הרוע, המפלצתיות והכאב הנורא שאנחנו חווים, אבל כבנם של שני ארכאולוגים, שכבר כילד קטן מאוד היה לו העונג להשתתף בחפירות ולגלות קברים ושלדים ושרידים של תרבויות אחרות, הוא אימץ נקודת מבט אחרת – שיודעת להביט אחורה וקדימה למרחקים של אלפי שנים. בשניים מסרטי התעודה שיצר ביחד עם זוגתו דליה מבורך, דני סיפר את סיפורה של אמו, פרופסור טרודה דותן, כלת פרס ישראל לארכאולוגיה, ואת סיפורה של הלהקה שלו, הקליק. שני הסרטים ספוגים בסיפורי חיים ומוות – מות הוריו, מותם של חבריו ללהקה, אלי אברמוב וז׳אן ז׳אק גולדברג – ויש בהם גם הרבה הומור, כמתחייב אצל מי שבנעוריו בנה לעצמו ארון מתים כדי לישון בו במקום במיטה , וכמובן גם הרבה יכולת לאהוב. 

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם אילנה זפרן.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

קובי ניב הוא כנראה אחד האנשים המצחיקים ביותר בסביבה. הרקורד שלו כולל את ״זו ארץ זו״, שלפני צאתו כספר היה טור ב״העולם הזה״ שנכתב ביחד עם ב. מיכאל, חנוך מרמרי ואפרים סידון, את הסטירה הטלוויזיונית העברית הראשונה, הלא היא התוכנית ״ניקוי ראש״, פרקים חלוציים לגמרי ב״זהו זה״ – קובי הוא שאחראי לפינה ״סערה בכוס תה״ ולפופטיץ המיתולוגי, ושורה של ספרי קומיקס שיצר עם דודו גבע, שבהם זכה הציבור להכיר את יוסף מהעירייה, את מגוחך ואת אהלן וסהלן. יש עוד, וישנה כמובן קריירה ארוכה כתסריטאי ומבקר ומורה לקולנוע .

וישנם הרומנים, שיש בהם הומור, אבל גם עיסוק רב מאוד בענייני מוות, עיסוק אובססיבי אפילו, כפי שקובי אומר בשיחתנו. הבולט מבין אלה הוא ״בסוף כולם נמותו״, שגיבוריו הם חמישה גברים ישראלים, פליטים, שנמלטו מישראל שנחרבה באיזו אפוקליפסה לכאורה עתידית, לכאורה פרועה מאוד, אבל מתחת לפני השטח מתברר שמדובר בסיפור אישי מאוד, שיש בו חלקים אוטוביוגרפיים לגמרי, וקובי מציע בו מבט מפתיע שלפיו ההתאבדות של אחיו, אילן, הייתה בעצם ביטוי ברור ועז של הרצון לחיות.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

כשאחותה הבכורה מיכל נהרגה בתאונת דרכים, מירב רוט הייתה רק בת 18. השבר היה פרטי, אבל גם עניין מאוד את התקשורת - כי אבא, יוסף (טומי) לפיד ואמא, שולמית לפיד - היו כבר אז מוכרים מאוד. היום, כפסיכולוגית ופסיכואנליטיקאית, פרופסור מירב רוט מספרת בפתיחות רבה על האבל והגעגועים למיכל וגם על מצבים שבהם מטופלים חשים צורך להזכיר בתוך חדר הטיפול גם את הסיפור האישי והמשפחתי שלה. 

את שם הפודקאסט קוראת רונית כפיר.

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso. Logo: Liron Cohen. Email the podcast here.

כשביקשתי מישי שריד לקרוא קטע מתוך אחד משבעת הרומנים שכתב, הוא בחר בסצנה שמתרחשת בבית החולים, בתיאור של פרידה מאבא, לא מאבא שלו, אלא מאביה של גיבורת הספר ״מנצחת״. הוא עצמו לא הספיק להיפרד כך מאביו, יוסי שריד, שמת בחטף בגיל 75 בלבד. ישי סיפר לי על הפן האישי, הרך יותר, של האיש שבחייו הציבוריים, הפוליטיים, עטה לא אחת שריון של גלדיאטור והיה לעתים קרובות שנוא לא פחות מאהוב. כך שהשיחה הזו כוללת גם שירים שכתב יוסי שריד, תהיות על חוויית החיים שלאחר המוות, שהייתה או לא הייתה, סיפורים על קריית שמונה, על סבא וסבתא – וגם על הביטלס, משום שסבא של ישי, יעקב, הואשם במשך שנים בכך שמנע את הופעת הלהקה בארץ והגיעה השעה לטהר את שמו.

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

שלושים שנה אחרי שהתייתמה, רותו מודן אומרת שהיא כבר מתקשה לזכור איך זה כשיש הורים, איך זה שיש בית של הורים. הוריה שלה, מיכאלה וברוך מודן, היו שניהם חוקרים, פרופסורים, אפידמיולוגים, שגידלו את שלוש בנותיהם למצוינות, אבל גם הניחו להן למצוא את מה שמכונה ״הדבר שלהן״. רותו, הקומיקסאית והמאיירת הנפלאה, אמנם לא הסכימה לחשוף את שם המשפחה שהגיע עם אביה מפולין, אבל כן סיפרה לי את הסוד המשפחתי הגדול שהתגלה כשהחלה לנבור בתולדות משפחתה אז, לפני כמעט עשור, כשהחלה לכתוב את אחד הרומנים הגראפיים שלה, האהוב עלי במיוחד, ״הנכס״.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

?אורנה דגני חיה כבר יותר משלושים שנה בתוך תעלומה שאין לה פתרון: לאן נעלמה אימא שלה, שיצאה מהבית ועקבותיה לא נודעו. 

בעבודות הרקמה והטלאים שלה אורנה דגני מספרת את הסיפור המשפחתי מראשיתו, ומגלה צדדים שלא הכירה מעולם באימא שלה. שוחחנו על ההתמודדות עם אבל שאין לו לכאורה נקודת ציון, וגם על מה שאפשר לה לגעת בסיפור שלה באמצעות האמנות. 

Music: Till Paradiso, Woke Up This Morning

Logo: Liron Cohen

כשאוהד מילשטיין החל לצלם את רחל, הבחורה שהתאהב בה, לא היה לו מושג איזו דרמה מחכה לשניהם בהמשך החיים – הדרמה שהובילה לסרט ״שבוע 23״, ולסרטים האישיים היפהפיים שבאו בעקבותיו. רחל נכנסה להיריון חודשים ספורים אחרי שהיכרו, הם התבשרו שעומדים להיוולד להם תאומים זהים, ואז אחד העוברים מת והם מצאו את עצמם מתלבטים מה לעשות הלאה. אוהד הוא לא דברן גדול, כצפוי מבמאי קולנוע עטור פרסים, הוא מדבר דרך המצלמה. ובכל זאת שוחחנו על ההתמודדויות ההן ועל מה שהותירו בחייו, על השמחה בילד שנולד והאבל על תאומו שמת, ועל היצירה שנבעה מתוך כל אלה. בשיחה שלנו משולבים גם קטעים מהסרט המדובר וגם משני הבאים אחריו: ״לילות קיץ״ ו״מונוגמיה״, והיא אמנם קצרה מהרגיל אבל נדמה לי שיש בה נקודת מבט מיוחדת מאוד.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

במערכת היחסים האינטימית שמתאר זהר כוכבי בספרו ״קרתגו״, מדובר כמעט במקרה בגבר וחתול. כל השאר: אהבה, הבנה, התחשבות, מתחים, כעסים וכמובן האבל על מותו של חבר קרוב, מוכרים לכל מי שאי פעם אהבו ונפרדו. שוחחתי עם זהר, שהוא דוקטור לפילוסופיה, עורך, מתרגם ופעיל חברתי, על 21 השנים בילה בחברת קאטו החתול השחור, על שמחת הביחד וצער הפרידה, על החיים בזוגיות סטרייטית ללא ילדים -- בישראל על זיכרונות ועל רפלקסיה. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

בעיניה של גליה עוז, מותה של סבתה, סבתא ריבה, הוא המוות הכי פחות סופי מכל אלה שפגשה. זה לא מפני שהיא מאמינה ברוחות, אלא מפני שסבתא, שהייתה – לדבריה – ההצלה הגדולה שלה – נוכחת בחייה תמיד.

על סבתא שלה, שהייתה ממייסדי חולדה, הקיבוץ שבו גליה נולדה, היא מספרת שהייתה לה סובלנות מוחלטת, הכלה וקבלה מופלאות, ובימים שבהם היה לה, לגליה, קשה ללכת הביתה, היא יכלה לבוא אליה ולהיות בסדר – הרחק מכל חוויה של אלימות והכחשה – ולהיות פשוט נכדה אהובה, שסבתא רואה אותה ורואה מה קורה לה וזו הייתה, כך היא אומרת, חוויה מתקנת ומרפאת.

במהלך שיחתנו גליה, תסריטאית וסופרת שספרי הילדים המצליחים שלה עם עובדו לטלוויזיה,   גם קראה קטעים קצרים מן הממואר שלה ״דבר שמתחפש לאהבה״, ומספר הילדים שכתבה שנים ספורות קודם לכן, ״מייקי״  (זוכה פרס דבורה עומר) ועוסק באותם נושאים כואבים.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

בסרטה ״אחרַיִךְ״  עקבה הבמאית רנא אבו-פריחה אחרי משפחתה, על רקע הפרידה הבלתי נמנעת מאמה, רודיינה, שחלתה בסרטן. רנא וארבעת אחיה ואחיותיה גדלו והתחנכו בעומר, כך שהסרט עוסק גם בשאלת החיבור שלהם לרקע המוסלמי של משפחתם, למסורת הבדואית שממנה הגיע אביהם ולשפה הערבית. ״לא אפשרו לי להשתתף בלוויה שלה,״ מספרת רנא אבו פריחה, ״ומבחינתי, הסרט הזה הוא המצבה של אימא שלי.״

Logo: Liron Cohen 

Music: Woke up this Morning by Till Paradiso

תמי בצלאלי היא ציירת, פסלת, מאיירת ומורה לרישום. ברומן שכתבה, ״תישארי״, היא מספרת גם על בנה ששם קץ לחייו, אבל גם על האהבה הענקית שהגיעה לחייה בהפתעה. את השיחה הכי מפתיעה, מפוכחת וכנה על מוות שוחחנו בבית שהיא חולקת עם שרה, זוגתה, שגם היא נשמעת מדי פעם ברקע. על האמנות של תמי תוכלו למצוא עוד פרטים בבלוג שלה וגם אצל הפריזאית. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

ואם אתם מאוד רוצים להגיב, תוכלו לכתוב מייל לפודקאסט. 

ליואב קוטנר נודע שהוא חלה בסרטן ביום שבו מתה הפסיכולוגית שלו, ואחרי שנה של טיפולים, אימא שלו הלכה לעולמה. לפני שנפגשנו, קוטנר ביקש שאקשיב לאבישי כהן מדקלם - לצלילי המוזיקה המכשפת שלו - את השיר ״פרידה״, של זלדה, שמציע גישה פשוטה וברורה למוות. בשיחה שנקטעה לטעמי הרבה לפני הזמן, כי עורך המוזיקה המיתולוגי נאלץ, כמובן, לרוץ לרדיו, שוחחנו על הניסיון לאמץ גישה בודהיסטית, איך לא לפחד מהמוות וכמובן על כוחה המרפא של המוזיקה. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

שתי צעירות נפגשות, מתאהבות, ומשוכנעות שכל העולם חוגג את האהבה שלהן. אלא שחודשים ספורים לאחר מכן מתברר שאחת מהן חולה בסרטן. מעין רוגל – שהייתה חברת נבחרת ישראל בטקוואנדו והיום היא סופרת, תסריטאית ומדריכת כתיבה, איבדה כך את בת הזוג שלה קרן.  ברומן הראשון שלה, ״היינו יכולות לנסוע״, היא כתבה סיפור אלטרנטיבי, אבל גם לו אין סוף טוב. כי מעין אומרת שהיא לא התיידדה עם המוות, לא סלחה לו על שגזל ממנה את התקווה ולא התפייסה איתו. עם החיים דווקא כן. כפי שתשמעו בבירור בשיחתנו.

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

ורדה הורביץ הייתה במשך שנים רבות עיתונאית שהביאה בכתבותיה מאות (ואולי יותר) סיפורים אנושיים מרגשים. את הסיפור האישי שלה, ואת ההחלטה לשמור בסוד מוחלט את דבר מותו של אחיה הקטן, אברהם, היא סיפרה לי בבוקר בהיר אחד, על מרפסת תל אביבית, באוויר הפתוח (כי קורונה, כמובן)  - קולות הבנייה מהבית הסמוך התערבבו בזיכרונות של ורדה, שיש בהם אווירה מיסטית מפתיעה - כמו מין פסקול סוריאליסטי לסיפור שהיה או לא היה. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

Mail the podcast here.

גליה עוז, דרור בורשטיין, מעין רוגל וסמירה סרייה (על פי סדר אלפביתי של שמותיהם הפרטיים) היו האורחים שלי בהקלטה החיה הראשונה של הפודקאסט, שהתקיימה בחנות הספרים ״רידינג״ לפני כחודש (ב-15 במאי, ליתר דיוק, ויש לתאריך הזה חשיבות רבה, כפי שתבינו בסיומה של ההקלטה).

היוזמה לערב הזו הייתה של רעות בן יעקב במסגרת לימודיה לתואר שני במכללת ספיר, והיא גם הייתה אחראית על הצילום וההקלטה. נעניתי להצעה בשמחה, אבל הצעתי שלא ננסה לשחזר את הפורמט הרגיל של הפודקאסט – השיחה האישית, הממושכת, האינטימית עם מרואיינת או מרואיין יחידים, משום שהשיחות בנוכחות קהל נוטות לתפוס כיוונים אחרים לגמרי. זאת התוצאה, והיא הייתה עבורי מעניינת במיוחד.

דיברנו גם על הספרים: ״דבר שמתחפש לאהבה״ (מאת גליה עוז), ״היינו יכולות ליסוע״, ״זאבה״ ו״גם קופים נופלים מעצים״ (מאת מעין רוגל) ו״אחות שמש״ (מאת דרור בורשטיין).

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

את המשיכה הראשונה שלה אל ״היהדות שמתחת לישראליות״, כהגדרתה, גילתה רות קלדרון בגיל 12 בימי מלחמת יום הכיפורים. בהמשך, כשהייתה חיילת צעירה, ואימא שלה, הג׳ינג׳ית, החזקה, המעשית, חלתה ומתה, רות חיפשה עוגן, ומצאה אותו בחיבור לחוכמה שנצברה במהלך דורות רבים ולאפשרות להיות – כמו שהיא הגדירה בצורה יפה כל כך כשדיברנו על משפחה, אימהות, סבים וילדים – חלק מאקורד ולא צליל בודד.

חשוב לציין כמובן שהשיחה שלי עם רות, שבין שלל תאריה היא דוקטור לתלמוד שאינה מפסיקה ללמוד, מייסדת ״עלמא״ הבית לתרבות עברית וחברת כנסת לשעבר, התקיימה לפני המלחמה הנוכחית ומאז הפכה, כמובן, לרלוונטית עוד יותר.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קורא הפעם חן מלול.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

לעמוס נוי לקח הרבה זמן להבין שהוא משורר, ועוד יותר מזה כדי לדבר בגלוי על הסוד שנשא עמו שנים, עננה שניהלה את חייו - כך הוא אומר - והסתתר בין שורות שיריו. בשיחתנו, הוא סיפר לי על ההחלטה לדבר ועל היצירה שנולדת גם כנחמה (והוא גם קורא שני שירים, מספריו ״שלום לאדון העורב״ ו״קוסם אחד ניסר אותי והלך למקום אחר״). 

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

Logo: Liron Cohen

כששירלי נחמה פרקש ואני נפגשנו לשיחה בביתה ברמת גן, לא היה לנו כמובן מושג שהעולם עומד להתהפך, ושממש מעבר לפינה מחכים ימים נוראים כאלה. התלבטתי מאוד אם להעלות את השיחה הזו כעת, ובכלל, אם להעלות פרקים בפודקאסט הזה שנוגע באופן ישיר כל כך במוות ובאבל, והחלטתי שכן, לא רק בזכות אותן מאזינות שכתבו לי כמה הוא חסר להן, אלא משום שיש בשיחות הללו – וזה בולט כל כך בשיחה עם שירלי – המון חיים, ובאופן מפתיע אלה חיים שנובעים במידה לא קטנה דווקא מהכאב.

שירלי-נחמה, אחרי שנים של עבודה כעיתונאית בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה, היא היום כתבת Ynet. היא חזרה בשיחה שלנו לילדותה כמי שאומצה על ידי משפחה חרדית בבני ברק וגדלה בה, לדבריה, כמו קרמבו – שחורה מבחוץ, לבנה מבפנים – חווה על בשרה גזענות רבה אבל גם תמיכה אדירה מאימא שבעצמה לא רצתה לחיות את החיים האלה, וגידלה אותה כילדה מורדת.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם מיכל רון.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אורלי קסטל-בלום החלה לכתוב ביום מותו של אביה, ובכל אחד מסיפורי ״לא רחוק ממרכז העיר״  (קובץ סיפוריה הראשון) היא כללה מקרה מוות, כאילו כדי לומר לעצמה: הוא מת, הוא מת, הוא מת. שוחחנו על אביה, סלבו, על הרומן המצרי שבו פרשה את תולדות משפחתה שהגיעה ממצרים, על משפחות שנאלצות לגדל בתוכן סופרות ועל דברים בלתי נשכחים כמו האקורדיון שקנתה אימא שלה (בלי לדעת לנגן) ורוטב העגבניות שקלקל את הקציצות של אביה. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

נועם פרתום הייתה המרואיינת הראשונה שלי ב״על החיים ועל המוות״. שיחה ראשונה שחנכה את הפודקאסט, שלא היה לי אז מושג כמה הוא יגדל וישגשג. אני מעלה אותה כעת שוב בגרסה נקייה יותר – בסיועה של תוכנה המתהדרת בבינה מלאכותית, נו, כמובן, גם לטובת מי שעדיין לא האזינו לנועם, וגם לטובת מי ששמעו את שיחתנו אז עם כל הרעשים הנלווים שהיו בה. הרבה דברים קרו בשלוש השנים שחלפו מאז, גם במישור האישי – נועם ילדה בן וממש בימים אלה ראה אור גם ספרה החדש ״לצאת מהגוף״ – אבל לתובנות ולמחשבות שהיא העלתה בשיחתנו עדיין מעניין מאוד להקשיב. אביה של נועם, אבינועם, מת כשנועם הייתה בראשית גיל ההתבגרות, והשיחה שלנו התחילה מן העובדה המפתיעה, שהיא נקראה על שמו, או כמעט על שמו, כשהוא היה עדיין בחיים.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

עמוס טלשיר - היה קודם מפקד להקת הנח״ל (ההיא, ה-להקה, ששרה את שיר לשלום של רוטבליט), אחר כך שחקן ולימים פרסומאי ואיש עסקים מאוד מצליח. ברומן שלו ״אריה פצוע״ הוא כתב על אביו, אריה טלשיר, שבגטו התגלגל, בלית ברירה, להיות מתנקש. שוחחנו על אריה, אבל אז התברר שהנוכחות הכואבת באמת של המוות בחייו של עמוס הגיעה עוד קודם ושהסיפור האישי שלו מורכב ומפתיע. ובמהלך השיחה הוא שם שר, כמובן. 

Logo: Liron Cohen

Music: Till Paradiso (Woke Up This Morning)

איך את לומדת ״שפת אם״ חדשה, במקום זו שהיית אמורה לרשת מאימא, שהלכה לעולמה? ואיך העיסוק בעיצוב פנים נובע מתוך רצון ליצור לעצמך בית, כי זה שהיה לך התפורר? רונית כפיר, שדרנית ומנחה (וכנראה האישה בעלת הקול הנעים בתבל), מעצבת פנים ומאמנת עסקית, שוחחה איתי על מערכת היחסים עם אימא, שנמשכת גם שלושים שנה אחרי מותה. את האתר של רונית כפיר תמצאו כאן. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

,את ימיה האחרונים של אמו, שאותם הוא בילה לצידה, בחדרו, בעת שהיא הייתה שקועה בשינה-ציפה לקראת הסתלקותה מהעולם, יגאל סרנה מגדיר כתקופה שבה היה קרוב אל אמו יותר מאי פעם. על ההחלטה לאפשר לה למות בביתו ועל הפרידה ממנה, לאורך שנים ארוכות, הוא מספר בשיחתנו. 

הבלוג של יגאל סרנה ״עד ראייה״

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

Logo: Liron Cohen

אחרי שנים כמדריכת לידה, דולה, סיון טמיר משגב עשתה הסבה מקצועית מעניינת, והחלה ללוות אנשים אל מותם. היא לא מציבה את שני המצבים האלה זה מול זה. להפך – משהו גדול מתרחש, והיא שמחה שהיא יכולה להיות שם ולהחזיק לאנשים את היד. סיון, כאמור, תומכת בחולים סופניים ובבני משפחתם, והיא עושה את זה מתוך קרבה גדולה. כך שהיא הייתה, כמובן, האישה האידיאלית לדבר איתה על מוות, ועל כמה חשוב להתכונן אליו, וגם על כמה קשה כשהוא מגיע בפתאומיות, כפי שקרה לה עצמה עם מותו של אביה.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

כדי לכתוב את הרומן האחרון שלו, ״צל ידו״, חיים באר צריך היה להכיר מחדש את אביו, שממנו התייתם כשהיה בן 18 בלבד. את ההיכרות הזו הוא ערך באמצעות סדרה של שיחות, המתרחשות בטירה מסתורית באוסטריה, שם הוא מגלה בין השאר את כוחו של הזיכרון להחזיר את המתים לחיים. דיברנו על הכתיבה שחוללה שינוי ברגשותיו כלפי אביו, על הקשר הקרוב מאוד שלו עם אמו שאמרה לו ״כל החיים לימדתי אותך איך לחיות ועכשיו אני מלמדת אותך איך למות״ ועל ההכנות שלו – התאורטיות – לקראת פגישה עתידית עם המתים שלו. כי כך מתכנן את העתיד מי שנולד למשפחה שחוותה הרבה מאוד שכול עוד לפני בואו לעולם.

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

בכל משפחה יש סוד – כך אמרה לי שירלי אברמי בשיחתנו – כולם יודעים, אבל בתוך המשפחה לא מדברים על זה. הסוד שבצילו היא גדלה היה סוד ההתאבדות של אביה. שירלי העזה להתחיל לשאול ולדבר רק אחרי עשרות שנות שתיקה משפחתית, כשבחרה לכתוב עבודת דוקטורט על השפעת התאבדויות על בני המשפחה הנותרים. המחקר של שירלי אברמי ראה אור בספר ״עדיף שהיה מת במלחמה״, שמשלב תאוריה עם סיפוריהם האישיים של מרואייניה. אבל שירלי היא לא רק חוקרת, היא גם משוררת, ובמהלך שיחתנו היא גם קוראת שירים שעוסקים בגילוי המאוד מאוחר של הכאב והאבל על אביה.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso