דף יומי לנשים - הדרן (מישל כהן פרבר)

תמונות

איך יודעים ש"פרי עץ הדר" המוזכר בתורה זה אתרוג? הגמרא מביאה כמה תירוצים. למה של ערלה הפסולה? האם זה בגלל שאין בו היתר אכילה או בגלל שאין לו שווי כספי? לכל הדעות צריך שיהא בו היתר אכילה אבל יש מחלוקת לגבי דין ממון. הנפקא מינה זה במעשר שני שמותר באכילה בירושלים אבל יש מחלוקת בין ר' מאיר וחכמים האם זה ממון גבוה או ממון הדיוט. לפי ר' מאיר שזה ממון גבוה, אין בו דין ממון. יש עוד כמה דינים שמצריכים דין ממון ולפי ר' מאיר לא חייבים/יוצאים בהם ידי חובה - והם חלה ומצה. מאיפה לומדים הלכות אלו? הגמרא ממשיכה להסביר את הטעם לפסולים שבמשנה - תרומה טמאה, תורמה טהורה, דמאי לפי בית שמאי, ומעשר שני בירושלים. 

הגמרא ממשכיה לדון בשיעור החייב בהוצאה למשקים, נייר, חבל, קנים, וכו'. 

• טקסט ההדרן
• מהו סיום

סיום מסכת קידושין וסדר נשים יוקדש למען שלומם של חיילינו, תושבי הדרום והצפון והארץ כולה, להחזרת השבויים בשלום, לע"נ הנופלים ולרפואה שלמה לכל הפצועים.

באילו מקצועות כדאי לעסוק? מאילו מקצועות כדאי להתרחק? למה? אם מישהו מצליח בקריירה שלו, עליו להבין שהצלחתו תלויה בקב"ה. אנחנו אמורים להיות מסוגלים לפרנס את עצמנו בקלות כמו שבעלי חיים יכולים, אבל החטאים שלנו גרמו לנו להיענש ובכך אנו צריכים לעבוד קשה לפרנסתינו. למה חשוב יותר ללמד את בנו תורה מאשר ללמדו מקצוע? לימוד התורה הוא נצחי - נותן לנו כוח בצעירותנו ומרענן אותנו כשאנחנו מזדקנים.

דף נלווה עירובין ב

מסכת עירובין מוקדש על ידי עדינה ואריק חג'ג לכובד הוריהם, הרב דוד ואיילין גרינסטון ורוג'ר וקטי חג'ג שגילדו ילדים, נכדים ונינים שלומדים תורה יומם ולילה וכפי שכתוב בעירובין י"ח כל בית שנשמעים בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב.

השיעורים השבוע מוקדשים על ידי ג'סיקה ג'ובנק בהערכת תודה לקבוצת דף יומי רמת אורה ולכבוד איסוריה להרולד קינסברג. השיעור היום מוקדש על ידי ליליאן ואריה כהן לזכר נשמת אביה של ליליאן דוד בן צבי ז"ל. ועל ידי מישל ויינר לרפואה שלמה לבתה בלה רחל בת מלכה אניא.

מהן ארבעת הרשויות? מה זה עירוב ומה זה יכול להתיר? אפשר להתיר מבוי על ידי לחי, קורה או צורת הפתח. מה הגובה המקסימלית של הקורה? מה הרוחב המקסימלי של הפתח? מחלוקת תנא קמא ור' יהודה. הגמרא משווה את המשנה למשנה הראשונה בסוכה שגם שם חולקים ר' יהודה ותנא קמא לגבי גובה מקסימלי של סוכה. רב אומר חכמים לומדים מפתח ההיכל בבית המקדש שהיה גבוה 20 אמה ור' יהודה למד מפתחו של אולם שהיה גבוה 40 אמה - ושניהם דרשו מפסוק על פתח אוהל מועד. איך אפשר ללמוד ממידות בבית המקדש מפסוק במשכן? ולמה לא מחצר המשכן שהיה רחב יותר? . הגמרא מביאה כמה קושיות על רב ומסיק שר' יהודה למד מפתחן של מלכים ולא מהאולם.

המצגת בפורמט pdf

האם רב באמת סבור שקטנה שמגיעה לגיל בגרות ואינה מקיימת יחסי אישות עם בעלה, עדיין נשואה לו רק מדרבנן? נראה ממקור אחר שהוא סבור אחרת. אבל אותו מקור מבואר כמתייחס גם למקרה שבו היו לו יחסי  אישות עמה ומשום כך נישואיה הפכו לנישואין על פי דין תורה. מה הבסיס לוויכוח שלו עם שמואל בנושא זה? מדוע יש צורך להזכיר את מחלוקתם בשני מקומות שונים. הובא עוד מקרה להקשות על רב אך גם זה מסדרים להתאים לשיטתו בשתי דרכים שונות. לדברי רב אשי, החכמים הפקיעו את הקידושין מאחר שהבעל פעל בצורה בלתי הולמת. אם גבר נשוי לשתי נשים בעלות קומה שונה ואחד היא נישואין דאורייתא ואחד דרבנן, האם ייבום עם אחת יכול לפטור את השנייה? נראה שיש להסיק מהמשנה שאישה חירשת-אלמת יכולה לעשות חליצה ​​- אבל האם לא כתוב במשנה אחרת שאינה יכולה? תשובה אחת היא שהמשנה אינה מתירה חליצה ​​במקרה זה. רבא מביא תשובה שניה - הכוונה לאישה שהייתה חירשת גם כשהתחתנה ולכן יכולה לבטל את הזיקה של אותם נישואין (שהיו רק מדרבנן) עם חליצה. מועלות קשיים על רבא ממקרים במשנה של הפרק הבא שנראה כי מדובר בחרשת מלפני שנישאה ואינה מותרת לעשות חליצה. אם אחד נשוי לקטנה ואישה חירשת והם נופלים לאח לייבום, הייבום או החליצה ​​של כל אחד לא פוטר את השני - למה?

דף נלווה מגילה ט

הדף היום מוקדש ע"י סורי סטרן לזכר נשמת אביה הרב רובין בן הרב חיים.

האם ניתן לכתוב ספרי קודש בכל שפה? לפי המשנה הם יכולים להיות, אולם תפילין ומזוזות יכולים להיכתב רק בכתב אשורית. רבן שמעון בן גמליאל אומר שרק ביוונית אפשר לכתוב ספרי קודש. הגמרא מסיקה שכל הדברים הללו טומאה את ידיו (לפי גזירת חכמים) וכולם תפורים בגידי בהמה. סתירה למשנתנו מובאת מברייתא הקובעת שגם ספרי קודש חייבים להיכתב בכתב אשורית. חמשה פתרונות מובאים כדי לפתור את הסתירה. מול כל אחת מהתשובות מועלות קושיות. רבי יהודה מסביר את דעתו של רבן שמעון בן גמליאל על היוונית כמתייחסת רק לתורה ובגלל סיפורו של תלמי שלקח 72 זקנים ואמר להם לתרגם את התורה ליוונית. לפי הסיפור, כל אחד מהם הונח בחדר נפרד ובכל זאת כל אחד מהם תרגם בדיוק באותו אופן. לגבי כמה פסוקים, כל אחד מהם פירש בכוונה קטעים מסוימים שונה משפט הכתוב כדי להגן על היושר של היהודית. מאיפה אפשר להפיק מהתורה שאפשר לתרגם ליוונית? כהן גדול שנמשח בשמן המשחה שונה ממי שלא נמשח אלא הפך לכהן גדול על ידי לבישת שמונת הבגדים של הכהן הגדול בכך שרק הוא יכול להביא פר כהן המשוח. כהן גדול ששימש ככהן גדול וכבר לא, שונה מכהן גדול רגיל רק בכך שהוא אינועושה את עבודת יום הכיפורים ואינו מביא את מנחת חביתין היומית שהכהן הגדול מביא. יש חולקים ואומרים שגם מי שנעשה כהן גדול מלבישת הבגדים יכול להביא קרבן פר כהן המשוח. רבי יוסי חולק על סוף המשנה וגורס שמי שאינו כהן גדול אינו יכול עוד לעבוד בבית המקדש. על בסיס מה הוא קובע ככה? אילו קרבנות ניתן להביא על במת יחיד ואיזה ניתן להביא על במה גדולה? ואיזה אינם ניתנים להביא על במה כלל. 

הדף היום מוקדש ע"י משפחת הדרן לע"נ רס"ל יוסף גדליה. "איך נפלו גיבורים. אנו משתתפים בצערה של חברתינו ג'רי גולדשטיין גדליה על רציחתו של נכדה החורג שהיה בין הראשונים שנפלו ומסר את נפשו על קדושת השם, העם, והארץ. שהקב"ה יביא נחמה למשפחת גדליה ולכל עם ישראל. ובלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים."

האם הגבולות של בבל לעניין יוחסין הם זהים לאלו של גיטין, שכן גט שבא מבבל אינו צריך שהשליח יעיד שנכתב ונחתם בפניו? הרבנים מזכירים את שמות של ערים שונות ודנים בשאלה האם הן נחשבות כמו בבל או לא לעניין יוחסים, שתושביהם בחזקת כשרות. לטענת רבי יוחנן, חלק מערים אלו נרמזו בפסוק בדניאל ז:ה באחד מחזיונותיו על הדוב (משל לפרס) משעבד את יהודים בערים הללו. בשעת מיתתו, רבי ניבא על דברים שונים - על ערים שונות שיש לתושביהם ייחוס פגום וגם על הולדתו של רב יהודה ביום פטירתו. אמירה אחרת התומכת בהולדת רב יהודה ביום פטירת רבי מסביר שאותו דבר קרא במיתתם של עוד רבנים – בפטירתו של רבי עקיבא נולד רבי ובפטירת רב יהודה נולד רבא וכשרבא מת נולד רב אשי – כל זה מלמד שכאשר צדיק עוזב את העולם, צדיק אחר נולד להחליף אותו. יש מחלוקת האם הדעה שהובאה שלכל שאר הארצות (חוץ מבבל) יש לחשוש לאנשים שהם פסולי חיתון היא רק דעתו של רבי מאיר וחכמים חולקים וחושבים שכל האנשים בחזקת כשרות או שחכמים מסכימים עם רבי מאיר? ישנו גם מחלוקת אם ממזרים יטוהרו בעתיד או לא. רבי יוסי ורבי יהודה חולקים השאלה האם גר יכול להתחתן עם ממזרת.

דף נלווה נדרים עד

הדף היום מוקדש ע"י בקי גולדשטיין לע"נ אביה, יואל הלוי בן מאיר ורבקה פרום. הוא היה ניצול שואה והקדיש את חייו ללימוד תורה וגמילות חסדים.

אם אשה אמורה להתיבם (אבל עוד לא קיימה ייבום) עם אחיו של בעלה שנפטר, האם היבם רשאי להפר את נדריה? יש שלוש דעות במשנה. המשנה מתעדת שיחה בין שלושתם, שבה כל אחד מנסה להוכיח את שיטתו. הגמרא מסבירה כל צד, במיוחד כשהם מתייחסים לוויכוח שעולה במסכת יבמות בשאלה האם יש או אין זיקה, קשר חזק בין בני הזוג לפני קיום מצוות ייבום. אולם דעתו של רבי אליעזר קשה להבין בהיותו מתיר ליבם להפר נדריה גם אם יש עוד אחים. רבי אמי מסביר שרבי אליעזר אמר את דבריו במקרה שהיבם עשה מאמר (דבר דומה לאירוסין ליבמים). וכי הוא סובר כבית שמאי שאומר שמאמר קונה קניין גמור. שניים (או אולי שלושה) קשיים מועלים נגד רבי אמי אך נפתרים. לאחר מכן מובאת התוספתא כדי לתמוך בהבנתו של רבי אמי.

הדף היום מוקדש לע"נ רס"ב (במיל') אילון וייס, אח של ציפי חורי, אחת הלומדות של הדרן. אילון הקפיד ללמוד דף יומי גם בזמן הלחימה. יהי זכרו ברוך. 

דף נלווה נזיר יז

לאחר שהעלה ר' יוחנן מספר מקורות נגד דעתו של ריש לקיש, ובמיוחד אחד שלא ניתן היה לפתור, מפרש מר בר רב אשי מחדש את הוויכוח בינו לבין רבי יוחנן. שניהם מסכימים שמי שלוקח על עצמו להיות נזיר בבית קברות נחשב נזיר מיד אבל יש מחלוקת אם הוא מקבל מלקות  אם התרו בו בבית הקברות שעליו לצאת מיד. אותם מקורות שציטטו קודם מובאים כקושי נגד עמדתו של ריש לקיש. שניים נפתרו והשלישי לא. אם נדר להיות נזיר בבית הקברות, רבא שואל אם יש זמן מסוים שצריך לעבור לפני שיוצא (זמן שהייה) על מנת לקבל עונש מלקות (כפי שיש במי שנטמא בבית המקדש) או שהוא חייב ברגע שלא עוזב מיד? רב אשי שאל על מי שנזר בבית הקברות, האם הוא מגלח את שערו כאשר מסיימים שבעת ימי הטומאה? שניים מהמקורות ששימשו נגד ריש לקיש מובאים כדי לנסות להגיע לתשובה אך שניהם נדחים. מקור שלישי המשווה בין נזיר שנטמא לבין נזיר שנעשה מצורע מובא גם כדי לענות על השאלה. אבל, גם זה נדחה.

הדף היום מוקדש ע"י נשות בלונג אילנד לכבוד הבר מצווה של קייל ליכטמן, בנה של שרון גבין ליכטמן.

מהיכן ניתן להוכיח שעזרא עלה לארץ ישראל עם גרים, עבדים וממזרים? בברייתא קובעים שמי שקורא למישהו פסול הוא עצמו פסול. שמואל מבין שהוא משליך על מישהו אחר את הפסול שיש שלו. בגמרא מובאות אמירות נוספות המדגישות את החשיבות של נישואים עם אנשים בעלי ייחוס טוב. האם גבר יכול להתחתן עם אישה בשביל כסף? רב יהודה לקח את שמואל כפשוטו ובסיפור ארוך ומשעשע, הוא מכריז על מישהו כעבד כי הוא קרא לאחרים עבד. הוא זומן לבית דינו של רב נחמן ונאלץ להסביר את עמדתו. אבל לאורך כל הדרך, רב יהודה שומר את ידו על העליונה ובסוף הסיפור הוא מכריז גם על אחרים בעיר של רב נחמן (נהרדע) כבעלי שושלת פגומה. גרים נחשבים כמו 'סחפת' שהוא מונח שלילי. האם אמירה זו מובנת כביקורת על גרים או על מי שנולד יהודי?

דף נלווה יבמות ג

הדף היום מוקדש ע"י טינה לם לכבוד הולדת נכדה.

הדף היום מוקדש ע"י סלביה סימונס לזכר נשמת אביה אברהם נחום בן ישראל.

הדף היום מוקדש ע"י סוזן שבסלס לכבוד הרב מרק שנייר.

הדף היום מוקדש לזכר נשמת משה בן עמרם, משה רבינו.

כל המקרים במשנה נלמדים ממקרה של "אחות אשתו" - אם כן, מדוע מתחילה המשנה ב"בתו" ולא במקרה זה? האם בגלל ש"בתו" נלמדת מדרשה? לא! זה בגלל ש"בתו" היא הכי קרובה אליו ולכן התחילה המשנה באותו מקרה. מבואר הסדר וסיווג המקרים במשנה. מדוע משמשת במשנה במילה "פטורות" במשנה ולא "אסורות"? מדוע מציינת המשנה את המספר חמש עשרה בתחילת המשנה ואז שוב מציינת אותם בסוף "הרי אלו"? היא באה להגביל את המקרים בהם הצרה פטורה מייבום לאותם חמש עשרה בלבד ולא לשני מקרים נוספים שהוזכרו על ידי רב ורב אסי (שקבעו שהם פוטרים גם את הצרה). כיצד היו מסבירים רב ורב אסי את משנתנו - מה בא למעט המספר חמש עשרה ומדוע לא מזכירה המשנה את שני המקרים האחרים שלטענתם יש להם דינים כמו המקרים במשנה? הלכות המשנה נלמדים כולם מהמקרה של אחות אשתו בתורה. אֵיך? ניתן להבין מהדרשה שאם לא הייתה לנו דרשה, אפשר היה לחשוב שאח יורשה לערוך ייבום עם אחות אשתו - מדוע? האם זה בגלל מצוות עשה דוחה מצוות לא תעשה? האם עיקרון זה חל על מצווה לא תעשה שעונשם כרת?

המצגת בפורמט pdf

הדף של היום מוקדש לכבוד ג'ון ויעל כהן ביום נישואיהם ה-24. מזל טוב!

כיצד נפתרת הסתירה האחרונה שהעלה מנשה נגד ישעיהו? אם התורה אמרה שיש לאדם כמות קבועה של שנים לחיות וישעיהו אמר שהקב"ה לחזקיהו חמש עשרה שנים נוספות לחיות בגלל תפילתו, איך זה מסתדר? התשובה היא שיש מחלוקת תנאים איך לענות על השאלה. דעה אחת היא שלאדם יש כמות שנים מוגדרת ואם הוא ראוי, יחיה עד גיל זה, אבל אם לא, מספר השנים מצטמצם. דעה נוספת היא שאם אדם ראוי, ניתן לקבל יותר ממה שהוקצב. רב יוסף מעיר על החלק האחרון של המשנה בו היו מקרים רבים ושונים שהתייחסו למקרה שאישה מתה, בעלה או בעלה לשעבר יכולים לשאת את אחותה - באומרו כי הנה דוגמה למקום בו הוסיף רבי יהודה הנשיא דבר מיותר. האם יש משמעות לגט שניתן לאישה אחת לאחר שכבר ניתנה גט לצרתה או מאמר שנעשה לאישה אחת לאחר שכבר בוצעה מאמר בשנייה או בעילה לקיום מצוות ייבום לאחר שכבר נעשה לשני או חליצה ​​אחרי חליצה? חכמים ורבן גמליאל חלוקים ביניהם בנושא. המשנה מביאה כל שינוי אפשרי של גט, מאמר, בעילה וחליצה ​​שבוצעו על ידי שני אחים על יבמה אחת או יבם אחד על שתי נשים הממתינות לייבום. ההשלכות העיקריות הן - האם קרובי האישה אסורים ליבם? אם בוצעה קידושין לאחר מכן, האם הם תקפים? האם בכל זאת צריך לעשות חליצה ​​או שיצאו ידי חובת הייבום? האם הפעולות הללו מעבירים לגמרי את הזיקה (החיבור) של היבמות ליבם? על ידי חליצה ​​או בעילה יוצאים ידי חובת ייבום לחלוטין - אבל האם זה נכון רק אם זו הייתה הפעולה הראשונה שנעשתה או שזה גם אם היא התרחשה לאחר פעולה אחרת כמו מאמר או גט? גם זה נושא למחלוקת. מדוע מתן גט ליבמה יעיל לאסור על האחים לבצע ייבום עליה או על כל אחת מהנשים האחרות, אם גט לא יעיל למי שאינו נשוי? מדוע מאמר יעיל לאסור על יבם להתחתן עם הנשים האחרות (צרות)? מדוע לדעת חכמים בעילה אחרי גט או מאמר אינם מספיקים כדי לסיים את חובת הייבום, אבל חליצה ​​אחרי גט או מאמר תספיק?

הדף היום מוקדש ע"י משפחת שלו מהושעיה, "לעילוי נשמתה של ג'ניה עדי בת לנה ומישה ג'ניה הותירה אחריה חותם עמוק באהבתה ללימוד התורה ובנועם הליכותיה."

רב פפא שואל מספר שאלות הן על הקדשת הקמיצה מהמנחה והן על הקדשת הקטורת ביום כיפור. כאשר כהן גדול חופן מלוא חפניו קטורת, האם צריך חופן גדוש או שחוק? אם הקטורת נופלת על הרצפה לאחר שהיה בידיו, האם הוא יכול לאסוף אותה ולהקטיר אותה או האם נפסלה? איך זה משתווה לדם של בהמה שנשפך? האם דיני פיגול חלים על הקטורת? האם זה תלוי באיזה שלב בתהליך מדובר? רב ששת נשאל שאלה: כאשר כהן מוליך את הדם למזבח, האם ניתן לשאת אותו ביד שמאל או רק בימין? הוא לומד תשובתו מהקטורת שהובאה ביד שמאל של כהן גדול. מדוע לא לומדים מהעלאת האברים של קרבן התמיד ששם הכהן הנושא את הראש והרגל מעלה ביד שמאל את הרגל?

דף נלווה בבא קמא נ

הדף היום מוקדש לע"נ סמל ראשון איתן דישון בן שירה ודורי שנפל מות גיבורים במלחמה בעזה. "אהב את התורה שהאירה את פניו ואת דרכו. התחיל ללמוד עם אביו את הדף היומי ואנו בע"ה נשלים זאת בשבילו."

רבי עקיבא ורבי ישמעאל חולקים במהו המקרה הקלאסי של בור - ברשות הרבים או ברשות היחיד שהפקירו הבעלים רשותו ולא את בורו. רבה ורב יוסף מבינים שרבי עקיבא ורבי ישמעאל מסכימים לגבי הדין במקרה אחד (רשות הרבים/היחיד) וחולקים לגבי השני. רבה סבור שהם מסכימים לגבי רשות הרבים ורב יוסף סבור להיפך. מעלים שני מקורות כקושי על רב יוסף אך הן נפתרות. מובא סיפור על חופר בורות, נחוניה בן הקנה, שחפר בורות לציבור (לשתייה) ובתו נפלה לבור אבל ניצלה. ר' חנינא בן דוסא ידע שהיא לא תמות מסיבה תיאולוגית שלא הגיוני שהיא תמות ממשהו שאביה קיים דרכו מצווה חשובה. עם זאת, רב אחא מציין כי בנו מת מצמא, למרות שאביו חפר את בורות המים כדי שאנשים ישתו מים בדרך לירושלים לעלייה לרגל. הוא מסביר שהקב"ה הדקדק עם צדיקים כחוט השערה. מה המקור לכך? אין להוציא אבנים מרשות היחיד לרשות הרבים כי זה יכול לגרום נזק לאחרים. רב ושמואל חולקים אם החיוב בור זה בגלל הבל הבור או גם בגלל החבטה בקרקעית הבור. מובאים שני מקורות להעלות קושי נגד רב (הבלו). בתוך המענה לקושי הראשון מסבירה הגמרא מדוע נדרשה המשנה להביא רשימה ארוכה של סוגי פריטים שונים הנכללים בקטגוריית בור - מה הייחודיות של כל אחד?

כיוון שרבי יוחנן הסביר שהסיבה לשבועות במשנה היא למנוע מהאחד לתפוס את הטלית מהשני ולטעון שהוא שלו, ממשיכה הגמרא להוכיח שאפילו מי שחשוד על ממון, אפשר להאמינו בשבועה. הניסיון השלישי להוכיח זאת הוא מדין של רב הונא לגבי שומר שטוען שקרה משהו לפריט אשר יפטור את השומר, אך השמור בוחר לשלם עבור הפריט. הוא חייב להישבע שאינו ברשותו למרות שיש חשש שאולי באמת הפריט אצלו והוא גנבו. שוב, הוכחה זו נדחית שכן השומר משלם כסף עבור הפריט ולכן יכול להצדיק את זה. בסוף, הגמרא לומדת מעוד שלוש שבועות שבאמת מי שחשוד על ממון איננו חשוד על השבועה - משבועת היסת, השבועות עם חנווני ופועלים, והשבועה שנשבע שומר חנם שטוען שהפריט נגנב או נאבד. אביי מביא הסבר חלופי לשבועות במשנה כיוון שהוא אינו סבור שאנו יכולים לסמוך על מי שחשוד על ממון. לדברי אביי, החשש הוא שקיים ספק האם האחד חייב להחזיר הלוואה לשני ולכן הנושה תופס את הטלית כתשלום עבור ההלוואה הנדונה. מדוע אביי אינו דואג במקרה זה גם לשבועת שקר? שואל רבי זירא: אם שני האנשים היו אוחזים בטלית בבית הדין ואחד תפס את הכל, האם התופס זוכה עכשיו לכל הטלית? באיזה מקרה בדיוק נשאלה השאלה הזו? מה הטיעונים בעד ונגד? בהנחה שהתופס בה זוכה לכל הטלית, האם הדבר נכון גם אם יקדש את כל הטלית מבלי שתפס בה שכן לגבי הקדש דיבור נחשב כמו מסירת חפץ (תפיסה). כדי לענות על שאלה זו מביאה הגמרא סיפור על בית מרחץ ששני אנשים תבעו שזה שלהם, ואז אחד מהם קידש את בית המרחץ. רב המנונא פסק שזה עבד ולמדו ממשנה על ספק בכור אך רבה דחה את הוכחתו. רב חנניה מביא הוכחה לדברי רבה מברייתא אך אביי מטיל תחילה ספק בהוכחתו אך לאחר מכן חוזר בו ומקבל את ההוכחה.

דף נלווה גיטין כא

האם אנו יכולים להניח שאשה יודעת שאם היא מספקת את החפץ עליו ייכתב הגט, היא צריכה קודם כל להקנות אותו לבעלה כדי שיוכל להיות הבעלים שלו כשהוא נותן אותו אליה? אם בעל כותב את הגט על עבדו ולאחר מכן נותן את העבד במתנה לאשתו, האם הגט תקף מיד (לפני שהעבד מגיע לאשה)? רבא פוסק שהעבד מתפקד כמו חצר של אשה והגירושין תקפים מיד. אך זה דומה לחצר מהלכת שלא נחשב כידה של אשה לקבל את גיטה! לכן מבינים שזה כשרגלי העבד קשורות והוא אינו נייד. רבא אומר אותו פסק לבעל שמכניס את הגט לחצר ונותן לה את החצר במתנה. מדוע הוא צריך לפסוק בשני המקרים - מדוע איננו יכולים ללמוד אחד מהשני? אביי מעלה שאלה על פסיקותיו של רבא. מה שורש המחלוקת בין רבי יוסי הגלילי שאינו מתיר לכתוב גט על בעל חיים או על אוכל לבין התנא קמא המתיר? איך כל אחד קורא את הפסוקים בצורה שונה? המשנה פוסקת שאין לכתוב גט על דבר המחובר לקרקע, אבל אם עשה ותלשו ואז חתם עליו, זה תקף. הגמרא מביאה שתי דרכים שונות לקריאת המשנה - אחת של שמואל, ר' יוחנן ור' אושעיא ואחת של ריש לקיש וכל אחד משייך את המשנה או לפי הבנת רבי אלעזר (עדי מסירה כרתי) או לפי רבי מאיר (עדי חתימה כרתי).

מה שרים כשהם רוקדים לפני כלה (כיצד מרקדין לפני הכלה)? לבית שמאי ולבית הלל יש גישות שונות. מספרים סיפורים על דברי שבח שהיו אומרים גם לרבנים. רב שמואל בר רב יצחק היה משחק לפני כלות - האם זה נתפס כמעשה חיובי או לא? רבנים אחרים היו נושאים כלות על כתפיהם - איך זה היה מותר? האם כולם יכולים לעשות את זה גם? האם מבטלים מלימוד תורה כדי ללכת לחתונה או ללוויה? במה זה תלוי? מה היה קורה בחתונה של אשה שהיא בתולה שיכול לשמש אחר כך כעדות שהיא הייתה בתולה בחתונתה ולכן הייתה לה כתובה של 200 זוז. ר' יהושע מסכים עם רבן גמליאל ורבי אליעזר כי מאמינים במקרה בו הם טוענים שהם גרים בנכס שהיה בבעלות אביו של מישהו, אך הוא רכש אותו מהם. מדוע בחרה המשנה במקרה של רכישה מאביו ולא ישירות מהמוכר?

דף נלווה ברכות לז

מה מברכים על אורז ועל תבשיל עם אורז? מה מברכים על חציבא - תשביל עם קמח ודבש - האם זה תלוי כמה דבש יש בו? מה מברכים על פירורי לחם שנתבשלו? האם זה תלוי אם הפירורים הם בגודל של כזית או לא? השאלה נשאלת גם בקשר לגבי מאכלים אחרים שעשויים עם קמח אבל לא נחשבים כלחם. מה מברכים עליהם?  

הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן מלונג איילנד לכבוד הולדת נכד לציפי וולקנפלד.

ניסיון נוסף נעשה מהמשנה שלנו לתמוך בעמדתו של רב דימי, שכאשר אדם מוכר בית, זה לא כולל את חלל האוויר מעליו או מתחתיו אלא אם כן צוין אחרת. עם זאת, ניסיון זה נדחה. הגמרא מבאיה אז את דעתו של רב פפא כדי להראות שהוא חולק על רב דימי, אך גם זה נדחה.

מכירת בית אינה כוללת בור או דות אם זה לא מצוין בהסכם. אבל האם אנחנו יכולים להניח שהמוכר שמר לעצמו דרך גישה לשם או שהמוכר צריך לקנות דרך גישה דרך הבית מהקונה? רבי עקיבא וחכמים חולקים בעניין זה.

מה ההבדל בין בור לדוח? בור נחפר באדמה קשה ולא צריך משהו נוסף, בעוד שדות נחפר באדמה רכה יותר ולכן צריך שכבה של אבן בנוי בתוכו כדי למנוע את התמוטטותו.

הגמרא מבינה את המחלוקת בין רבי עקיבא לחכמים במשנה כמקור למחלוקת ידועה ביניהם שרבי עקיבא סובר שהמוכר מוכר ב"עין יפה" (בנדיבות) ולכן אינו שומר דרך גישה אלא מוכר את הבית לחלוטין. החכמים סוברים שהמוכר מוכר ב"עין רעה" (בקמצנות) ולכן שומר דרך גישה כדי להגיע לבור. עם זאת, הגמרא מציעה שאולי דעותיהם במשנה זו מבוססות על נימוקים אחרים. למקסנה, הגמרא לומדת מחלוקת מפורסת זו מהשילוב בין משנתינו ומשנה בבבא בתרא דף עא.

הדף היום מוקדש ע"י רונית עיני לכבוד בנה יאיר עזרא. "היום נכנס בנעם עול המצוות וזוכה לסיים עם אחיו את מסכת מגילה. שתזכה לגדול בתורה ולסיים עוד הרבה מסכתות וספרים בעז'ה". 

הדף היום מוקדש לרפואת שלמה של דבורה בת אתה אלקה מיכלה.

מהיכן נלמד שמצוות עשה דוחה מצוות לא תעשה? התשובה הראשונה היא ללמוד אותה מסמיכות פרשיות של ציצית ושעטנז בספר דברים שבאה ללמד שהמצוות עשה של ציצית דוחה מצוות לא תעשה של של שעטנז. מהיכן אנו למדים שאנו יכולים ללמוד דינים מסמיכות פרשיות? רבי יהודה דורש סמוכים רק בספר דברים. מאיפה זה נלמד? יש המסבירים שכאשר רבי יהודה דורש סמוכים בספר דבירם, זה משום שברור מההקשר שהפסוק נמצא כאן לשם כך. אחרים אומרים שזה בגלל שהפסוק מיותר שם. שתי אפשרויות אלו מוסברות הן לגבי האיסור על גבר לקיים יחסי מין עם אנוסת אביו והן לגבי פרשת ציצית ושעטנז. הגמרא מעלה קושי בטענה שבשעטנז בפסוק מיותר שכן נראה שהיה צורך לבירור ההלכות. בסופו של דבר הם מציעים שהמילים 'צמר ופשתים' היו מיותרות כפי שהסבירו מבית מדרשו של רבי ישמעאל ש'בגד' בתורה פירושו תמיד צמר ופשתים. אבל עולה עוד קושי - אם לא נאמר צמר ופשתים, ממילא היינו מבינים שציצית הם צמר ופשתים (שעטנז) כמו שנאמר בבמדבר להכניס תכלת, צמר, בתוך בגד (שכולל גם פשתים לשיטתו). זה לא קושי שכן ניתן היה להסביר את הפסוק הזה אחרת, כפי שמסביר אותו רבא.

אם מי שמצא חפץ אבוד אינו רוצה להפסיד קבלת פיצוי על מלוא שכרו בעת טיפול בחפץ האבוד, ניתן לקבוע זאת בפני בית דין (שלושה גברים) ואז מי שאיבד את החפץ יזדקק לפצות את המוצא את מלוא הסכום. רבה בר רב הונא רצה להחיל את הדין הזה על מקרה שבו רב ספרא לקח את חצי העסקה המשותפת שלו עם איסור בפני עדים, אבל לא שלושה גברים. רב ספרא דחה הוכחה זו, אך אביי הביא הוכחה ממקור אחר שאכן רב ספרא היה נדרש לחלק את נכסים המשותפים בפני שלושה גברים. אם מוצאים בעל חיים ברפת, זה לא נחשב לאבוד אבל ברשות הרבים כן. האם דברים אלו נאמרו בתוך תחום העיר או מחוצה לה? אם הורה אומר לבן/בת לעשות משהו בניגוד למצוות התורה, לא מקשיבים להורה. לדוגמה, אם הורה אומר לבנו/בתו לא להחזיר אבידה, הילד חייב לא לציית להורה. זה נדרש מויקרא יט:ג שבו מצוות יראת הורים בא יחד בפסוק עם מצוות שמירת שבת. רבי שמעון וחכמים חולקים בהלכות טיענה - האם אפשר לדרוש פיצוי כספי מהבעלים או לא? מה הבסיס למחלוקת? שניהם יסכימו עם זאת, שבאופן תיאורטי אפשר היה לגזור דיני פריקה מדיני טעינה מטיעון קל וחומר. רבא מנסה להסיק מכך שמצוות צער בעלי חיים היא דין תורה, שכן הטיעון של קל וחומר יהיה שאם מחוייבים בעזרה בטעינה, כשאין סבל לבהמה, אז ודאי שחייבים בפריקה. הדבר נדחה שכן טענת קל וחומר יכולה להתבסס על כך שהטעינה אינה כרוכה בהפסד כספי והפריקה כן. אבל אז הגמרא דוחה גם את זה כי גם בטעינה יכול להיות הפסד ממון. מובאים מקורות שונים כדי לקבוע אם רבא צודק בהנחה שצער בעלי חיים הוא דין תורה.

הדף היום מוקדש ע"י אירה ונתניה שלומוביץ לע"נ הרב שלמה בן משה והרב דוב צבי שלומוביץ. 

מקור אחרון (שישי) מובא בניסיון להעלות קושי על דעתו של רבא שקידושין שלא נמסרו לביאה לא הוי קידושין וזהו היחיד שאינו ניתן לפתרון. הגמרא מציינת שזהו אחד מששת המחלוקות בין רבא לאביי שבהם אנו פוסקים כמו אביי (יע"ל קג"ם). רב שואב ארבע הלכות מהמעשה במצוטט במשנתינו. 1. אפשר לקדש עם פירות שמיטה, למרות שבדרך כלל מותר לאכילה בלבד. 2. אי אפשר לקדש עם רכוש גנוב אפילו שנגנב מהאשה עצמה. 3. אשה יכולה להיות שליח לקדש אחרות אפילו אם הם צרות שלה. 4. קידושין שלא נמסרו לביאה. הרביעי, רב לא היה מוכן להסיק ממשנתנו אם היא נחשבת לקידושין או לא כי ניתן להסביר את המשנה גם לפי רבא וגם לפי אביי. מתעורר קושי נגד רב בנוגע לקידושין עם רכוש גנוב, כפי שיוצא מדברי ברייתא שזה נחשב לקידושין. כדי לפתור זאת, הם מציעים להבחין מקרה שבו הם סידרו/לא סידרו את הקידושין קודם לכן. מובאים שלושה מקרים בהם גבר אירס אשה תוך שימוש ברכוש של מישהו אחר ורבא קבע בכל מקרה שהקידושין אינו תקפים שכן הפריט לא היה בבעלות הגבר והבעלים המקורי לא ויתר על זכויותיו בחפץ. המשנה דנה בקידושין באמצעות חלקי קרבן (כהן נותן את חלקו מהקרבן לאישה עבור קידושין), מעשר שני והקדש. רבי מאיר ורבי יהודה חלוקים בעניין ההלכה במקרים אלו. כשרבי מאיר נפטר, רבי יהודה לא הניח את תלמידיו של רבי מאיר לבית מדרשו, מכיוון שדאג שהם באים רק לבחון את רבי יהודה. סומכוס ממילא דחק את עצמו ולימד את ההלכה שלימד רבי מאיר המופיעה במשנתנו על כהן המקדש אשה בחלקי קרבן. כעס רבי יהודה על סומכוס שאמר, איך יכול להיות מקרה של אותם חלקי קורבן שניתן לאכול רק בעזרה כי שנשים לא נכנסות לעזרה! רבי יוסי, שחש צורך לעשות שלום, התערב והסביר את מציאות המקרה בניסיון להרגיע את רבי יהודה. 

הדף היום מוקדש ע"י דני סדינוף לזכר פרנק סדינוף, אפרים מרדכי בן מנחם מנדל ז"ל. "זכור כאב, אח, בעל ובן אהוב." וע"י רומי זוסמן לכבוד יום ההולדת של בעלה ג'וש. "מזל טוב ג'וש. מודה לך שאתה תמיד נותן לי השראה להמשיך ללמוד ולגדול. אתה ממש מודל לחיקוי לבנים שלנו. באהבה, רומי והבנים." וע"י זאב גוורץ לכבוד יום ההולדת של אשתו ריסה, "ובהערכה על כל מה שהיא עושה כולל לימוד ערבי פסחים השנה, יחד עם הבנות שלנו לכבוד פסח."

הגמרא מזכירה כל מיני דברים שמסוכנים לעשות משום ששדים יכולים לתפוס בנאדם במצבים אלו. הגמרא מגבילה חלק מהמקרים וגם מציעה פתרונות מה לעשות אם נתקלים למצב כזה ומסתכנים עם השד או הכישוף. חלק קשורים למקומות או סיטואציות מסוכנים, חלק קשורים לחוסר צניעות וחלק לדברים אחרים שפחות מובנים. הגמרא מביאה שמות של שדים ופרטים על הכמות של שדים שנמצאים בסיטואציות מסויימות כדי שנדע איך לכתוב קמיע לטפל בהם. 

הדף היום מוקדש ע"י שרון מינק לציון 40 שנה לעלייתם לארץ.

רב הונא בריה דרב יהושע השיב על הסתירה בפסיקות שמואל בכך שהסביר כי עמדתו של רבי יוחנן בן נורי אינה מקרה בו האישה אוסרת דבר שעדיין אינו בעולם כיון שנדרה מתייחס לידיה ולמה שהן יכולות ליצור, וידיה בעולם כרגע. עם זאת, הגמרא מציינת שהיא עדיין מתייחסת למה שיצרו ידיה בנקודה עתידית פוטנציאלית אם וכאשר תתגרש ולכן עדיין יש לראות בכך דבר שעדיין אינו בעולם. על מנת לענות על שאלה זו, מציעים מספר רבנים שונים לערוך השוואות למקרים אחרים ששם ההקדש חל. כל אחד דוחה את ההשוואה של הקודמת ומציע חלופה. בסופו של דבר, כל ההשוואות נדחות שכן זה שאשה תתגרש זה לא משהו שברור שיקרה ולא משהו בשליטת האישה. רב אשי מציע תשובה אחרת. אף על פי שאין האשה בעלת מעשיה ידיה במלואה, יש לה זכויות לאוסרם על ידי נדר או הקדש כמו שאמר רבא ששלושה דברים יכולים להסיר שיעבוד על רכושו: הקדש (שדומה לאיסור נדר), איסור הנאה של חמץ בפסח, ושחרור עבדו הכנעני. גם אם היו אומרים שהחכמים חיזקו את זכויות הבעל להיות יותר כמו של קונה ולא מישהו עם שיעבוד בלבד, עדיין הנדר ייכנס לתוקף אם וכאשר יגרש אותה. אם אדם הפר נדרי אשתו/בתו אבל הבין את הסיטואציה לא נכון- כגון, הוא חשב שזו אשתו שנדרה, אבל נדרה בתו, או שחשב שהיא נדרה להיות נזירה אבל היא נדרה משהו אחר או שהוא חשב שהיא נדרה לא לאכול סוג מסוים של אוכל, אבל זה היה סוג אחר, כשהוא מבין את הטעות שלו, הוא צריך להפר את הנדר שוב.

דף נלווה חגיגה ט

הדף היום מוקדש ע"י אן מירסקי לזכר נשמת אמה, רהודה פולצ'ק.

דין תשלומים בקרבן חגיגה - איך זה עובד? האם אפשר להשלים בשמיני עצרת - מניין דורשים זה מהתורה? הגמרא דנה בשיטת ר' יוחנן בדיני תשלומים לאורי סוגיות אחרות בש"ס - דין נזיר ודין הזב. יש דברים שאי אפשר לתקנם - לומדים מפסוק בקהלת א:טו "מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות" - תנאים אחרים מייחסים פסוק זה לדברים אחרים. מהם דברים אלו? 

דף נלווה שבת קיא

לגבי כוס של עיקרין - הגמרא מנסה להביא אוקימתא למשנה כדי להבין איך אפשר לשתות משהו שיגרום לעקירות? האם מותר לגמוע חומץ בשביל השיניים? באיזו דרך? הגמרא מביאה ברייתא שסותרת ורבא ואביי מביאים פתרונות. פתרון של רבא קשה משום סוגיה אחרת בעניין טבילה ביום הכיפורים שהותרה בגלל שהואיל והותרה בשבת, הותרה גם ביום הכיפורים. למה לא אומרים "הואיל" גם במקרה של בליעת חומץ? בסוף מניחים שרבא חזר בו מדבריו כי דבריו כאן לא מסתדרים עם הסוגיה בטבילה ביום הכיפורים. מותר לסוך עם שמן לרפואה אבל לא שמן ורדים כי זה יקר ולא מצוי. אבל לבני מלכים מותר כי זה יותר מצוי אצלם. לר' שמעון, כולם נחשבים כבני מלכים ולכן מותר. רב פסק כר' שמעון אבל זה דבר שקשה לקבל כי במקומות אחרים כתוב שרב פסק כר' יהודה. אז איך אפשר להסביר דברי רב במשנתינו? הפרק החדש מתחיל עם איסור קשירה בשבת. איזה סוג של קשרים אסורים מדאורייתא, מדרבנן, או מותרים?

הדף היום מוקדש לכבוד יום הולדתה של אודרי מונדרו מילדיה ונכדיה.

הדף היום מוקדש לבת מצווה של אביגיל בת יונתן ואילנה ע"י סבתה, דודיה, דודותיה ובני דודים שלה.

הדף היום מוקדש ע"י שרה ברלוביץ לע"נ חמותה, שרה ברלוביץ בתאריך י"א אדר.

הדף היום מוקדש ע"י משפחת הדרן בזום לכבוד בר המצווה של אמיתי, בנה של דבורה קסנר ביידר.

רב פפא חוזר מקושיתו נגד דעתו של אביי ומודה שהוסיף את המילה "חמש" לברייתא כדי לראות אם אביי יחזור בו מדעתו כי שרצה לראות אם דעתו של אביי מבוססת על מסורת או לא. האם שיער גדל מהשורש או מהקצה? הרלוונטיות של שאלה זו היא אם שודדים מגלחים שערו של הנזיר אבל הם משאירים מספיק כדי לקפל את השיער לשורש, האם הוא יוכל להשלים את התהליך (מהקצה - שכן מה שיגלח יהיה מצמיחה מההתחלה)  או האם יצטרכו לחכות עד שיצמחו עוד שיער (מהשורש - שכן מה שיגלח עכשיו אם לא יחכה יהיה מצמיחה חדשה)? הגמרא מביאה חמישה ניסיונות להגיע לתשובה. שלושה נדחים אבל שניים מתקבלים והם מוכיחים ששיער צומח מהשורש. קושי מועלה עם הסבר זה לאור ברייתא, אך הוא נפתר. האם אסור לנזיר לגלח את השיער רק בתער או גם בדרכים אחרות? מובאות מספר דרכים לדרוש את הפסוק "תער לא יעבור על ראשו".

תמונות

דף נלווה עירובין עד

השיעור היום מוקדש על ידי יהודית רובינסון לכבוד שרה רובינסון, מורה למשנה ותלמוד במנהטטן דיי סקול. ועל ידי נאוה לוין לכבוד רחל לוי בהערכה רבה לחברותא שלה. "תודה על העזרה להמשיך בדרך לימוד הדף היומי. מזל טוב על יום הולדתך."

כדי להתיר מבוי על ידי לחי או קורה, מה המינימום הנדרש שיהיה במבוי? אם אין את המינימום הזה, הרי זה נחשב כחצר ודורש יותר כדי להתיר (שני לחיים או לחי אחד רחב ארבעה או צורת הפתח). יש שלוש דעות בעניין - רב, שמואל ור' יוחנן. דברי ר' יוחנן תואמים שיטתו בעניין אחר. מקשים על שמואל - ומנסים לברר אם הוא שינה את עמדתו בגלל הקושי. רב מביא מקרה שיש שלוש בתים שבהם שניים פתוחים לשלישי ורק השלישי נפתח למבוי. יש נכרי בצד השני. אי אפשר לערב בין הבתים דרך חלונות - למה? האם זה יהיה אותו דין אם הבית של היהודי והנכרי נפתחים לחצר? למה היינו חושבים להבדיל ביניהם?

הדף היום מוקדש ע"י שרה ברלוביץ לכבוד החברותות שלה בשיעור בזום. 

חליצה ​​מוטעית כשרה. מה זו חליצה ​​מוטעית? מקרה שבו היבמה הבטיחה שאם יעשה איתה חליצה ​​היא תיתן לו כסף, אבל בסוף היא לא נותנת לו את הכסף. הטקטיקה הזו שימשה כדי לנסות לעודד גברים שלא רצו לעשות חליצה, אבל בסופו של דבר, הנשים לא צריכות לשלם את הכסף. אולם אם אמרו לו עשה חליצה ​​ובזה תינשא לה, זה פסול. אולם רבנים השתמשו בזה גם כשהאיש התעקש לעשות ייבום והאישה לא רצתה, היו אומרים לו לעשות חליצה ​​כדי לשאת אותה לאישה. פעולה זו תמנע ממנו את האפשרות לקיים מצוות ייבום (שהרי זו חליצה ​​לחומרה) ואז יצטרך לעשות חליצה ​​כמו שצריך. גיסתו של רב פפא היתה צריכה חליצה והיבם רצה לייבמה ולא לחלוץ לה והיא לא רצתה. ​והתיק הגיע לאביי ואביי ורב פפא מנהלים דיון ביניהם מה מותר לעשות כדי לגרום לו לעשות חליצה. בסופו של דבר, רב פפא חושב שהיא יכולה להבטיח לתת לו כסף, אך אינה צריכה לשלם לו מכיוון שהיא יכולה לטעון שהיא מעולם לא התכוונה לזה (משטה אני בך), כפי שנמצא שהיא טענה לגיטימית במקרים אחרים. אביי בסוף הסיפור מקנא בחכמתו של רב פפא ומקנאתו, גורם למות הוריו של רב פפא. אפשר גם להכריח אדם לעשות חליצה ​​כל עוד בסופו של דבר הוא עושה זאת ברצון, כפי שקורה בגט. אולם אם לא מתקיים תנאי בגט, הגט פסול, בשונה מחליצה. האם אפשר לעשות חליצה ​​בלי לבדוק שהיא היבמה והוא היבם? ואם כן, אז אי אפשר לכתוב קבלה על כך שהטקס נעשה, כיון שיסתמכו על אותו מסמך להשיאה למישהו אחר מבלי לבדוק כראוי שהיא באמת היבמה והוא היבם. אם דורשים מבתי הדין לבדוק את זהותם לפני קיום החליצה, אז אפשר לכתוב קבלה על החליצה. אותו עניין עולה גם לגבי מיאון. מהם השלבים השונים של טקס החליצה? מי אומר מה ומה עושים? באיזה סדר? הסדר חשובה, אבל אם עשתה שלא כסדר, יצאה. הקריאה נעשתה בכך שמישהו אמר את המילים והיבם והיבמה חזרו אחריהם. צריך להיזהר לא לעשות הפסקה בין מילים מסוימות כדי לא ליצור רושם שאומרים ההפך ממה שצריך להגיד. אם, למשל, עצרו אחרי המילה 'לא' ואז המשיכו אחריו עם שאר המשפט, אפשר לחשוב שהמילה 'לא' הייתה חלק מהמשפט הקודם. האם באמת צריך להיות כל כך זהיר לגבי זה? זה נושא לוויכוח. האם תוכל לכתוב את דברי התורה שנאמרו בטקס במסמך המעיד על כך שנעשתה חליצה ​​או שיש בעיה בכתיבת קטע בתורה שלא כחלק מתורה שלמה? אם מתירים לכתוב אותו, יש לוודא שבקלף יש שירטוט. דנים במספר פרטים בנוגע ליריקה. מה אם הרוק נושף? מה אם הרוק נוצר מאוכל שהיא אכלה? הדיינים צריכים לראות את הרוק. מי צריך לקרוא "בית חלוץ הנעל" - הדיינים או התלמידים הצופים? יש מחלוקת תנאים בנושא הזה.

מסכת נזיר מוקדש ע"י משפחתו של הרב הווארד אלפרט, הרב צבי ליפה בן הילל ז"ל, בציון שנה לפטירתו.

מה הם ביטויים שנחשבים כקבלת נזירות גם אם לא אמר במפורש 'אהיה נזיר'? המשנה דנה בכינויים, לנזיר ולידות, ביטויים המצביעים על כך שאדם רוצה להיות נזיר, אך הם ניסוחים לא שלמים. למה נזיר נמצא בסדר נשים? כדי לענות על כך, מסבירה הגמרא את הקשר בין נזיר לסוטה - מי שרואה סוטה יבין שהיא נגרמה משיכרות ויינדור להיות לנזיר כדי להימנע מיין. מדוע התחילה המשנה בכינויים ואחר כך עברה להסביר ידות לפני שחזרה להסביר כינויים? מה ניתן ללמוד על המבנה הספרותי ממשניות אחרות שיש להן סדר דומה או שונה? אילו כללים מציעה הגמרא? המשנה קבעה שאם אומר "אהא" זה יד לנזיר ואותו אדם הוא נזיר. אולי האדם התכוון "אהיה בצום" ולא התכוון להיות נזיר? שמואל מסביר שהמקרה הוא מקרה שאמר את זה ברגע שעבר נזיר לפניו. האם זה מלמד אותנו מה שמואל סובר לגבי ידים שאינן מוכיחות? אולי האדם התכוון לקחת על עצמו את אחריות הקרבנות של הנזיר העובר ולא להפוך לנזיר בפועל? הגמרא משיבה שמדובר במקרה שהאדם חשב בלבו שהוא מתכוון להיות נזיר. איך זה יכול לעבוד אם באופן כללי אנחנו אומרים שדברים שבלב אינם דברים? המשנה פסקה שאם אומר "אהא נאה" הוא נזיר. אולי התכוונו להתנאות במצוות? שמואל מסביר שמדובר במקרה שהוא אוחז בשערו בזמן שאומר את הדברים. איך יכול להיות שלהיות נזיר נקרא נאה אם החכמים חשוב שמי שהופך להיות נזיר הוא חוטא?

דף נלווה פסחים עז

הדף היום מוקדש ע"י אלישבע גריי בהכרת הטוב להדרן. "אני מאוד שמחה שמצאתי את הדרן כשהחלטתי ללמוד דף יומי. תודה למורה מיוחדת שמלווה את כולנו במסע המופלאה הזה. וגם לכל שאר הנשים שמלמדות בפרומים שונים באתר הדרן. תודה רבה לכולן!" וגם על ידי שלי וג'רלד גורניש לזכר נשמת נכדם עז וילציק האהוב. "אתה מאוד חסר לנו."

איזה קרבנות ציבור נקרבים בטומאה אבל אין אוכלים אותם אם נטמאו? איזה מקרה רשימה זו באה למעט? מניין לנו לכל אלו דוחים טומאה? כשאמרו שקרבנות אלו דוחים טומאה, האם הם מתירים את הטומאה לגמרי או רק דוחים ואז צריך את הציץ לרצות? ואם הציץ מרצה, האם זה מתיר גם אכילת הקרבן או רק זריקת הדם? על בסיס התשובה לשתי שאלות אלו, הגמרא מביאה דעת ר' יהושע שאם אין בשר, אי אפשר לזרוק את הדם, ומקשה עליו ממשנתינו - משמע שהמשנה לא תואמת את שיטתו. הגמרא מביאה ארבעה דרכים בכדי להתאים את המשנה גם לשיטתו. כולם נדחים חוץ מאחד. 

דף נלווה יומא כד

האם המחלוקת בין ריש לקיש לר' יוחנן בעניין הרמת הדשן (האם נחשבת עבודה או לא) היא מחלוקת תנאים? רב ולוי חולקים על זר שעושה הרמת הדשן - האם חייב מיתה או לא? איך כל אחד לומד את שיטתו מהפסוק? הגמרא מעלה כמה קושיות על לוי וגם על שניהם. אחר כך, מביאים ברייתות לחזק כל אחד. למה עושים ארבע פייסות ולא רק אחד? האם הכהנים לובשים בגדי קודש או בגדי חול כשעושים את הפייס? רב נחמן ורב ששת חולקים בנושא וכל אחד מביא הסבר פסיכולוגי/התנהגותי.

הדף היום מוקדש ע"י ג'ודי וייל לעילוי נשמת קטי פרץ הג'ג' שנפטרה אתמול בי"ח בתמוז.

אם גבר התחתם עם אשה שכבר היתה נשואה אבל לא נבעלה, אין לה טענת בתולים. הברייתא מזכירה שאפילו אם יש עדים שלא התייחדה עם מספיק זמן בכדי לקיים יחסים, עדיין אין לה טענת בתולים. האם אפשר ללמוד ממקורות אלו שמי שכינס אשה וחשב שהיא בתולה ונמצאת בעולה, שיש לה כתובה מנה? המנהגים ביהודה ובגליל היו שונים לגבי מעמד האירוסין והאם היו מתייחדים בזמן האירוסין. גם ביהודה ששם היו מתייחדים, היו מנהגים שונים בעניין. בבית דין של כהנים היו נותנים כתובות לבתולות כהנות לארבע מאות זוז, וחכמים לא התנגדו למנהג הזה. האם גם האלמנות קיבלו סכום כפול מאלמנה רגילה? מי עוד היו ראוי לקבל סכום כתובה גדול יותר? למה? אם גבר לא מוצא לאשתו בתולים וכשבאים לבית דין, היא טוענת שנאנסה בזמן האירוסין והוא טוען שהיא לא היתה בתולה לפני האירוסין ומנה להוריד כתובתה למאה זוז, האם היא נאמנת או הוא נאמן? יש מחלוקת בין רבן גמליאל ור' אליעזר, שמאמינים לה לבין רבי יהושע שמאמין לו. עד בסיס איזה עקרונות הלכתיים כל צד פוסק? האם זה אותה מחלוקת שיש בסוגיה של מנה לי בידך והלה אומר איני יודע? האם אומרים ברי ושמא ברי עדיף או האם כאן יש כאן גם טענת מיגו, ולכן רבן גמליאל מאמין לה או האם זה בגלל שיש לה חזקת בתולים? שני דברים (מיגו וחזקה) אלו אינם שייכים במקרה של "מנה לי בידך" שיטת ר' יהושע מתבסס על הכלל המוציא מחבירו עליה הראיה. 

הדף היום מוקדש לעילוי נשמת הרב עובדיה יוסף, עובדיה יוסף בן יעקב זצ"ל.

לר' יהודה, אם משאילים רק מים לבצק, אין צורך להגביל את האוכל בתוך התחום של בעל המים. עם זאת, מלח כן יגביל את האוכל. כיצד דבריו מסתדרים עם מקורות תנאיים אחרים - אחד אומר שמלח מתבטל ולכן לא מוגבל ואחר אומר שמים אינם מבוטלים, ושניהם נאמרים בשמו של רבי יהודה. הגמרא פותרת סתירות אלו בכך שהיא מסבירה כי המלח בכל מקור מתייחס לסוג שונה של מלח והתבשיל המבושל במים מתייחס לסוגים שונים של רטבים (פחות או יותר נוזלי). ישנם חמישה מקרים שבהם מבדילים בין גחלים לשלהבת כי גחלת יש בו ממש ושלהבת אין בו ממש. נשוא המקרים הם: גבולות התחום, מעילה בהקדש, שימוש בחפץ שעבדו איתו עבודה זרה, הוצאה לרשות הרבים ומודר הנאה מחבירו. עניין הוצאה המוזכרת במשנה סותר מקורות שאומרים כי אדם חייב על הוצאת שלהבת. התגובה היא שאדם אחראי אם השלהבת מחוברת לשבב עץ או כלי. אם לוקחים מים מהבור, כמה רחוק אפשר לקחת את המים? הדין שונה בסוגים שונים של בורות - פרטי, ציבורי, אלה שנבנו על הכביש מבבל לישראל לאלה שנוסעים בדרך זו כדי להגיע לישראל (עולי בבל). הגמרא מבחינה בין מים המכונסים למים הזורמים. אם היו שואבים מים של עולי בבל למישהו אחר, רב נחמן ורב ששת חולקים על השאלה אם זה יוגבל על ידי האדם ששאב את המים או האדם שבעבורו הם נשאבו. הגמרא מציעה תחילה שהוויכוח מבוסס על האם בור עולי בבל הוא נחשב כהפקר או כבור של שותפות בין כולם. לפי זה, שיטת רב נחמן מבוססת על בור של שותפות. אך זה נדחה על ידי מקורות תנאיים אחרים שמתוכם אפשר להוכיח שבור עולי בבל נידונים בו כהפקר ולא כבורות של שותפות. לכן מסבירים את המחלוקת בצורה אחרת - אם מוצאים מציאה ולוקחים לחבר, מכיוון שלא מועיל קנין בעד האחר (לפי הדין זה ככה – אי אפשר לזכות מישהו אחר במציאה), האם הוא קונה אותו לעצמו או לא. אם פירותיו היו בעיר אחרת, באילו נסיבות היה אפשר להכניס אותם לעיר?

שתי מקורות סותרים מובאים בנוגע לאיסור חסימת בהמה הדשה בתרומה ובמעשר. מקור אחד אומר שזה לא אסור והשני אומר שזה אסור. מספר תשובות מובאות כדי ליישב את הסתירה, כשכל מקור יכול להתייחס לסוג שונה של תרומה/מעשר או לדעה שונה. אם המזון בגורן גורם לבהמה להיות חולה, האם עדיין אסור לחסום אותה? האם אסור להגיד לאינו יהודי לחסום את הבהמה ולדוש איתה כמו בדיני שבת (אמירה לנכרי שבות), או שזה אסור רק בשבת בשל חומרת השבת? שני מקורות מובאים לענות על שאלה זו, אך בסופו של דבר הם לא מכריעים. רמי בר חמא שואל סדרה של שאלות על האם יש איסור לחסום במקרה שיש גורם חיצוני שנמצא (לא הוצב על ידי הבעלים) שעלול למנוע מהבמה לאכול. שאלותיו נותרות ללא מענה. רבי יונתן שואל אם אדם חוסם בהמה בחוץ ואז והביא אותה לגורן, האם זה אסור. רבי סימאי ענה מהמקרה של כוהנים שנכנסו למקדש שיכורים ששם ברור שהפסוק לא התכוון רק כשהם שותים בכניסה למקדש. אם אדם אחד חוסם ואדם אחר מביא אותה לדוש, השני מקבל מלקות. רבי יוחנן ורבי לקיש חולקים אם אדם מקבל מלקות רק על חסימה בפועל או גם על הוראה בעל פה (דיבור) לבהמה שלא לאכול.

בברייתא יש גרסה מורחבת יותר של הוויכוח בין רבי מאיר לחכמים - האם שחרור עבד זה רק טוב/זכות לעבד או שזה גם לרעתו/חובתו. אם אמר אחד לתת גט לאשתו או שטר שחרור לעבדו ואז הוא מת, לא היו נותנים את השטרך כיון שאי אפשר לתת שטר לאחר מיתה. אולם לגבי כסף, היו נותנים את הכסף גם אם הבעל מת. נמסר בשם רב שהכסף ניתן רק אם היה נמצא בערימה בפינה. הם מציעים שני הסברים שונים למגבלה של רב. רב זביד אומר שמדובר באדם בריא וזה עובד כיון שנעשה בנוכחות שלושת האנשים הרלוונטיים, כפי שאמר רב במקום אחר שאם אחד אומר לשני לתת את כסף שהוא חייב לו לאדם שלישי, האדם השלישי קנה אותו אם ההצהרה נאמרה מול שלושתם. רב פפא אומר שמדובר באדם גוסס ואם הכסף לא היה בערימה, היה חשש שהוא מתכוון לכסף שהיה טמון איפשהו. למה כל אחד לא סבר כפי הסברו של השני? יש ויכוח לגבי דבריו של רב על מי שאומר לתת את הכסף שחייבים לו לאדם שלישי ואם זה נאמר בנוכחות שלושתם, הכסף נקנה לאדם השלישי. האם זה במקרה של פיקדון בלבד או גם בהלואה? נראה שרב קבע שדבריו חלים גם בהלוואה. איך זה עובד? אמימר מציע הסבר, אך רב אשי דוחה אותו.

דף נלווה בבא קמא סז

דף נלווה יבמות יח

המצגת בפורמט pdf 

הלימוד השבוע מוקדש ע"י רינה ומרק גולדסטיין לזכר נשמת מו ספטי.

עד כמה יש קשר (זיקה, כלומר כאילו היו נשואים) בין הגבר והאישה הפוטנציאליים שאמורים לעסוק בייבום? רב הונא בשם רב ורב יהודה חלוקים בסוגיה זו. שתי קושיות מועלות נגד רב יהודה שקבע שיש זיקה. שתי הקושיות נפתרות. דעתו מיוחסת לשמואל. לשמואל היו למעשה שני מקרים שבהם הביע דעה זו - מדוע שניהם נחוצים? המשנה מביאה ויכוח בין רבי שמעון לחכמים על מקרה שבו נפטר הבעל ולאחר ייבום, נולד אח שלישי. רבי שמעון מתיר את האח ההוא. האם רבי שמעון חלק על חכמים אם האח נולד לאחר פטירת הבעל הראשון בכל מקרה בו האח נולד לאחר פטירת הבעל הראשון או רק אם הוא נולד לאחר הייבום? רבי אושעיא סבור שהוא חולק על שניהם, על סמך העיקרון שזיקה ככנוסה דמיא - כאילו הם כבר נשואים. רב יוסף מקשה עליו בכך שהוא מראה ממקור אחר שרבי שמעון הסתפק אם זיקה ומאמר נחשבות חזקות מספיק כדי שתיחשב ככנוסה.

דף נלווה שבת מא

השיעור מוקדש לכבוד יום הולדתה של חנה רבקה ברכה על ידי אמה, מלכה אברהם. 

הגמרא מביאה שני סיפורים על ר' זירא שהיה ליד רבנים בשעת רחיצה. בכל אחד מהם ניסה ללמוד או למד הלכות מאותו רב. המשנה מתארת סוגים שונים של מיחמים והאם מותר לשתות מים מהם בשבת אם גרפו את הגחלים לפני שבת? המשנה מדברת על מיחם שפינהו - האם אפשר לשים מים צוננים בתוכו? במה זה תלוי? הגמרא דנה במקרה עצמו - מה משמעות "מיחם שפינהו"? האם המשנה הולכת לפי שיטת ר' יהודה או ר' שמעון בעניין דבר שאינו מתכוון?

הדף היום מוקדש ע"י קהילת הדרן בלונג איילנד לע"נ אביה של דינה רבינוביץ, יוחנן משה בן מאיר ורבקה.

אם האדון גר בארץ ומוכר עבדו ליהודי בחוץ לארץ, העבד יוצא לחירות ומכריחים את האדון השני לשחררו. מדוע הקונה הוא זה שנקנס? אם עבד בורח מאדונו שגר בחוץ לארץ כדי לגור בארץ, אנו מכריחים את האדון לשחרר את העבד כדי לאפשר לעבד לקיים את המצוות התלויות בארץ. רבי אחי ברבי יאשיה דרש הלכה זו מהפסוק בדברים כג:טז "לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו". הגמרא מביאה שלושה פירושים אלטרנטיביים לפסוק זה. אין פודים שבויים, ספרי תורה, מזוזות ותפילין ביותר ממה שהם שוים משום תיקון עולם. מהן הסיבות שניתנו לתקנה זו? בנותיו של רב נחמן נחשבו לצדיקות שכן היו בוחשות בקדירה על האש בידיים חשופות ולא נכוו. רב עיליש נלקח איתם בשבי וכאשר קיבל הודעה מציפורים שעליו לברוח, חשב לקחת אותם עמו, אך קודם כל רצה לבדוק שהם באמת צדיקות. לאחר שהקשיב לשיחתם בשירותים, הוא הבין שהם בכלל לא צדיקים ולכן לא הביא אותם איתו כשברח ובסוף טען שהן עוסקות בכישוף. האם אפשר לקרוא מתוך תורה שנכתבה על ידי אינו יהודי?  חכמים התקינו שאם גבר מתגרש מאשתו מחמת חשדות שהיא היתה עם גבר אחר או מחמת נדר שנדרה, אינו יכול להינשא לה בשנית. האם זה תלוי באיזה סוג של נדר היא נדרה?

הדף היום מוקדש ע"י מונה ודוד שוורץ, ומשפחתם שמציינים את היארצייט ה27 של אמה של מונה, מארי הורוויץ ע"ה בת אהרון הלוי ומירל. אישה שהבית שלה היה תמיד מלא באורחים." וע"י שרה ברלוביץ "לכבוד נכדנו החדש, בן של עליזה ואשי הארו."

איפה היו שמים שופרות בכדי לאסוף את הכספים? האם אפשר להעביר את השקלים למטבעות אחרות או לכלים? על מי חל אחריות על מחצית השקל לפני שהגיע למקדש? במה זה תלוי? מה הדין במי שלקח שקלו של חבירו ותרם בעבור עצמו - מתי יש דין מעילה? מה עושים במקרה שתרם מכספי מעשר שני או דמי שביעית?

דף נלווה תענית ה

הדף היום מוקדש ע"י אודרי מונדרו לזכר נשמת יחזקל בן אברהם ורחל. "אדם שמדגים "איזהו עשיר? השמח בחלקו" יחד עם האמונה השלמה שלו בזמנים טובים וקשים." וע"י רונה פינק לזכר נשמת אחיה ישראל צבי בן מלכה וחיים.

המשנה מביאה מחלוקת בין ר' מאיר ור' יהודה עד אימתי שואלין את הגשמים - עד סוף פסח או עד סוף חודש ניסן. זה בניגוד לדעה שהיתה במשנה הקודמת של ר' יהדוה בשם בן בתירה - עד היום הראשון של פסח. רב נחמן שאל את ר' יצחק שש שאלות בנושאים שונים - הראשון מתקשר לפסוק שהביאו במשנה כהוכחה לשיטת ר' מאיר (או אולי כהוכחה לשתי הדעות). בכל שאלה, עונה ר' יצחק מדברי רבו, ר' יוחנן. בנוסף לששת השאלות, גם מסופר עוד שלושה מקרים שהיו ביחד ומסופר על השיחה שהתקיימה ביניהם. באחרון, ר' יצחק מברך את רב נחמן שכל צאצאיו יהיו כמותו - ואמר לו משל לגבי אילן - מי שהיה צמא ועייף ונח ושתה תחת לאילן שאמת המים עברה תחתיו, וכשיצא רצה לברכו ואמר "אילן אילן במה אברכך?" הרי יש לאילן את הכל! הוא ברכו של כל נטיעות שנוטעים ממך יהיו כמותך. 

דף נלווה יבמות יא

הלימוד השבוע מוקדש על ידי איירה ונתניה סלומוביץ לרפואת דבורה דיינר, דבורה רחל בת אהובה והרב שלמה. 

הדף היום מוקדש על ידי קבוצת נשות הדרן בלונג איילנד לכבוד הדרן והרבנית מישל להנהגתה בקידום לימוד גמרא לנשים. היא מקור השראה לקבוצה שלנו. אנחנו לא רק חברותות אלא חברות!

רבי יוחנן וריש לקיש נחלקו לגבי מעמד האישה לעומת שאר האחים במקרה שאחרי שעשתה חליצה ​​עם אחד האחים, האם היא אסורה על האחרים כאשת אחיהם, דינה בכרת או שזה רק לא תעשה מ"לא יבנה". הברייתא שהובאה על ידי רבי יוחנן להעלות קושי הגד ריש לקיש, אך הייתה בה גם שורה שהייתה קשה לרבי יוחנן, מבוארת בשני אופנים שונים כדי ליישרה עם כל דעה. לשם כך צריך להסביר שהברייתא היה מקרה של אח שעדיין לא היה בחיים כשהבעל הראשון מת וכל אחד יכול להתבאר לפי דעה אחרת בוויכוח בין רבי שמעון לחכמים לגבי אותו מקרה. מה העונש אם אח אחד עשה ייבום עם אישה אחת ואחר התחתן עם האשה השנייה? רב אחא ורבינא חולקים ודעותיהם מתיישבות עם רבי יוחנן וריש לקיש. אשה שניה של אישה שניאפה פטורה מייבום. זה נדרש מהמילה "טומאה" המשמשת את התורה לסוטה, המכניסה אותה לקטגוריה של עריות, יחסים אסורים. שתי שאלות מועלות נגד רב ונפתרות. רב יהודה שאל את רב ששת לגבי אשתו השנייה של אישה שהתגרשה, התחתן עם מישהו אחר בין לבין ואז נישא בשנית לבעל הראשון והוא מת ללא ילדים. האם האישה השנייה תהיה פטורה מייבום בשל העובדה שאסור לאישה הראשונה להינשא לבעלה, כמו הנואפת במקרה הקודם? ראשית מבואר לפי איזו דעה נשאלת השאלה. אחר כך הם מנסים לענות על השאלה משני מקורות שונים, אך לא מצליחים. רבי יוחנן שואל אותה שאלה גם כן ומובאות שתי גרסאות שונות לשאלתו.

דף נלווה נדרים עו

הדף היום מוקדש ע"י אילת שולץ שרף לכבוד בתה, אלישבע מזל שרף, שותפה בלימוד הדף היומי.

הדף היום מוקדש ע"י חנה חסון לרפואת רחל דבורה בת אלקה. 

הגמרא דוחה את התשובה השלישית שניתנה לשאלה האם התכוון רבי אליעזר שבעל יכול לבטל מראש את נדרי אשתו בכך שלא יחולו בכלל או יחולו לרגע ואז יתבטלו. מובא ניסיון רביעי לענות על השאלה והוא מצליח. מתעורר קושי נגד עמדת החכמים שמצד אחד חולקים על הקל וחומר של רבי אליעזר, אבל הם עצמם עושים סוג דומה של קל וחומר במקרה של יכולת אדם למכור את בתו לאמה. השאלה נפתרת בכך שעל אף היכולת לעשות קל וחומר, זה נדחה בגלל משמעות הפסוקים שמדגישים את ההקבלה בין קיום להפרה. ולכן לא ניתן להפר מראש כמו שלא ניתן לקיים מראש. אפשר לעשות הרפת נדרי אשתו/בתו רק ביום שישמעו. איך מגדירים יום בהקשר הזה? יש מחלוקת: האם זה מסתיים עם רדת הלילה או שזה עשרים וארבע שעות? מאילו פסוקים דורש כל צד את דעתו? איך כל אחד מבין את הפסוק שהשני משתמש בו כדי להוכיח את עמדתו? לפי איזו עמדה אנחנו פוסקים? הגמרא מספרת על התנהגותם של שני רבנים. ישנן פרשנויות שונות לגבי מה היו פעולות אלו ומה הייתה משמעותן. יש שמבינים כי רבנים אלו סברו כי חרטה היא עילה מספקת להתרת נדרים. אחרים מחברים זאת לדעה בסוגייתינו שלבעל יש עשרים וארבע שעות להפר נדרי אשתו.

דף נלווה פסחים כז

הדף היום מוקדש ע"י רבקה בלושטיין ויהודה בלין לכבוד אמו של יהודה, מארסי גולדשטיין. "אמא, הלימוד היומי שלך מעורר השראה בי וברבקה להמשיך ללמוד דף יומי. הסיום מסכת הראשון שלנו ביחד ממש שימח אותי ואני גם מקווה שיהיו לנו עוד הרבה סיומי מסכת ביחד בעתיד." הדף היום גם מוקדש ע"י אשר רוזן לכבוד יום הולדתו של אשתו, יפית פישבך. "לימוד הדף היומי של יפית מאיר ומביא ידע רב לביתנו. שה' יברך אותה עם הכח והתמדה להמשיך בכל יום ויום." הדף גם מוקדש על ידי שיינדל שפירא לעילוי נשמת אביה, ראובן בן טוביה ז"ל, ראובן ברסלר ביארצייט ה30 שלו. 

הגמרא מתייחסת לסתירה בין שתי הברייתות - האם צריך לשבור תנור שנוצר עם אש מעצים שאסורים בהנאה? מי שאוסר כנראה סובר שזה וזה גורם אסור. הגמרא מוכיחה שר' אליעזר הוא זה שסובר כך ומחפשים במקור לכך. יש ויכוח בין אביי ומאחרים האם קדירה שנוצרה על ידי עצים אסורים תהיה אותה הלכה של תנור או לא? שמואל גרס את הברייתא עם הדעות של רבי וחכמים הפוכים - האם היתה לו גירסה הפוכה או האם הוא הפך אותם כדי שאנשים לא יטעו בפסיקת ההלכה. האם מותר לשקר לצורך הזה? לפי הברייתא אם בישלה על גבי גחלים כולם מסכימים שהפת מותר - באיזה שלב של גחלים מדובר - עוממות או לוחשות? רמי בר חמא שאל לגבי תנור שהסיקו בעצי הקדש - האם יש הבדל להלכה? למה? למה זה אינו מתחלל ברגע שמעל? לפי ר' יהודה, אין ביעור חמץ אלא שריפה - מה המקור לדבריו ואיך חלקו עליו חכמים? 

הדף היום מוקדש ע"י בלימה שטורחיין סלוצקי לע"נ אביה, יצחק צבי בן בלימה וחיים שמעון.

הדף היום מוקדש ע"י קרוליין בן-ארי לכבוד הפעם הראשונה שקראה תורה ולכבוד יום הולדתה של בתה אילנה, ולכבוד ט"ו בשבט.

הדף היום מוקדש ע"י טרי קריבושה לע"נ אביה, נחום מאיר בן מלכה בציון שנתיים לפטירתו ולכבוד יום הולדתה הראשון של נכדתה אורלי נסה.

אם מישהו נמצא במצב שמעודדים אותו לשתות והוא אומר "הריני נזיר ממנה", הוא נזיר. עם זאת, היה מקרה עם אישה שהייתה שיכורה וכשאמרה את זה, הם קבעו שהיא לא נזירה שכן היא רק ניסתה למנוע מהם לדחוף אותה לשתות יותר ורק אסרה כוס זה על עצמה. המשנה מונה שלושה מקרים שבהם אדם מקבל על עצמו להיות נזיר אך מביע היסוס (כל אחד בצורה אחרת) מלקבל את הנזירות באופן מלא. בראשון, אין ויכוח. בשניים האחרים חלוקים רבי שמעון והחכמים, בכל מקרה אחד מחמיר והשני מיקל אך מי מחמיר ומי מיקל משתנה ממקרה למקרה. ראשית, הגמרא שואלת אם הם חלוקים גם במקרה הראשון או לא. אחר כך מנסים להבין מדוע רבי שמעון וחכמים מחליפים עמדות בין המקרה השני לשלישי. מוצעים שלושה פתרונות. אם אדם אחד אומר שהוא יהיה נזיר והוא ישלם על קרבנות נזיר של אחר, ואדם בסביבה שומע אומר "ואני ועלי לגלח נזיר (לשלם על הקרבנות של אחר)", הם יכולים לשלם זה על זה (וזה יהיה חכם מצידם!). מה המשמעות אם השני אמר רק "ואני" - האם זה יחול על שתי האמירות או לא. הגמרא מבהירה את האפשרויות ושוקלת את העניין.

השיעור היום מוקדש על ידי מרק גולדשטיין לכבודרינה ספטי גולדשטיין, אשתו ל38 שנה וחברותא דף יומי שלו. 

הגמרא מספרת על הבעייה במנהיגים מושחתים ושחצנים. בני בשכר שואלים כמה שאלות לגבי בניית כליה בשבת, איסור כלאים בכשותא וקבורה ביום טוב ונענים לשלילה לגבי כולם על ידי רב מנשיא למרות שבעקרון מותרים כי הוא חשש בגלל שאינם בני תורה. אי אפשר להגיד לילד לזרוע כלאים למרות שהוא לא חייב במצוות כי יש חשש שכשיגדל שיחשוב שמותר. בגמרא מביאה דעות שמתירות בכל שנושאים ששאלו את רב מנשיא. הגמרא מביאה מקרים ששם אפשר לעשות הערמה כגון לתלות את המשמרת לשים שם רימונים ואחר כך יוכל להכניס את היין. רב אשי אומר שזה בתנאי שהוא באמת שם רימונים קודם. רב אשי מקשה עליו ממקרה אחר של הערמה שלא צריך להראות שעושים לצורך מותר. באיזה סיטואציות אפשר לעשות הערמה? והאם ההלכה שונה אצל תלמיד חכם ואחרים? אפשר לסנן מים צלולים או יין צלול בדרכים מסויימות. מסבירים איך במשפחת רב פפא סיננו את השכר. 

הדף מוקדש להחזרת החטופים בשלום, לשלומם של חיילינו, תושבי הדרום והצפון והארץ כולה, ולע"נ כל הנרצחים ולרפואה שלמה לכל הפצועים.

פסוק ממלאכי ג:ג מתפרש בשתי דרכים שונות - שבתקופת המשיח הקב"ה יבדיל את כל הפסולים משבט לוי או שבגלל עושר יתחתנו ממזרים עם ישראלים ועל ידי כך יטהרו בעתיד לבוא כי יתערבו בתוך הרבה משפחות בישראל. לפי הפירוש השני, הקב"ה ירשה לממזרים אלו להישאר חלק מהעם ולהתחתן עם מי שהם רוצים. היה ידוע שבבבל האנשים מיוחסים יותר מאשר בא"י ובא"י יותר משאר כל המקומות. בתקופות מסוימות, היו שהציעו שליהודים בא"י יש ייחוס טוב יותר מאשר בבבל, אך דעתם נדחית. רבי יוחנן קבע שאין לנסות לחפש לפסול אנשים שכן גם גדולי הדור יהיו ביניהן. היו כאלה ששמרו בסוד ורק סיפרו לילדיהם ולתלמידיהם פעם או פעמיים בשבע שנים עם איזה משפחות אסור להתחתן. סוד נוסף שהתגלה רק פעם או פעמיים בשבע שנים היה שם הקב"ה עם ארבע אותיות. מאיפה אנחנו למדים שצריך לשמור את זה בסוד? ישנם שני שמות נוספים של הקב"ה - אחד עם שתים עשרה אותיות ואחד עם ארבעים ושתיים - שגם נשמרו בסוד ונחשפו רק לסוגים מסוימים של אנשים. האם ניתן לסמוך על מי שבחזקת כשר/פסול בישראל, בבבל ובמקומות נוספים? באילו שיטות השתמשו כדי לקבוע אם אדם בא מבבל כדי לדעת שהייחוס שלו טוב? זעירא השתמט מרבי יוחנן כיון שרבי יוחנן רצה לשאתו לבתו וזעירא לא סמך על הייחוס שלו בהיותו מישראל. רב יהודה נמנע מלשדך את בנו, שכן הוא דאג גם לשאת אותו לאישה עם ייחוס לא טוב. עולא המליץ ​​לו ללכת לפי התנהגות המשפחה - אם הם שקטים ונכנעים תוך כדי ויכוח, זה סימן למשפחה טובה. בבל הייתה ידועה שאנשיה עם ייחוס טוב, אך הרבנים התלבטו מה נחשבים לגבולות בבל לעניינים אלו.

תמונות

דף נלווה עירובין נו

השיעור היום מוקדש על ידי קרוליין אופשטיין לכבוד בר המצווה של יקיר. ולרפואה שלימה לשיינדל חיה בת לאה בתוך שאר חולי ישראל. ועל ידי רייצ'ל אלקסנדר לוי לכבוד אמה, שילה אלקסנדר. כשאימי ייסדה את בית הספר לפני כ40 שנה, מי היה מעלה על דעתם שאלמד דף יומי בגיל 47!

תלמיד חכם צריך לגור בעיר שיש בו ירקות. אבל האם זה באמת טוב לאכול ירקות? יש ברייתא שבו רשום שלא! לא טוב לגור בעיר שיש בה הרבה ירידות ועלויות כי זה גורם לזקנות. אם העיר עגולה, מרבעין אותה בכדי למדוד את התחום. עושים את הצדדים של הריבוע כפי כריבוע עולם, ז"א הקוים הם כפי הרוחות - צפון, דרום, מערב ומזרח. הגמרא נותנת סימנים בכדי לדעת את הכיוונים צפון ודרום - או לפי המזלות או לפי זריחה ושקיעה בתקופות שונות של השנה. שמואל מסביר דברים של התקופות השונות של השנה וכמה הפרש בדיוק יש בין תקופה לתקופה. הגמרא מביאה ברייתא שמתארת את כל המידות שמוסיפים לעיר בצורה של עיגול - גם בכך שמרבעים את העיר ואז איך מודדים את ה-2,000 מסביב לריבוע. הגמרא מביאה עוד ברייתא שמתארת את ערי הלויים והמגרש ושדות שקיבלו מסביב לעיר. הברייתא אומרת שמגרש רביע. הגמרא מנסה להבין במה מדובר. רבא ואביי מביאים הסברים לדברי הברייתא. ובהמשך יוצעו עוד אפשרויות על ידי חכמים אחרים.

המשנה קובעת שמותר להביא עצים להסקה ביום טוב מעצים שנאספו בשדות או שמפוזרות בקרפף, מתחם המשמש לאחסון. רבי יהודה ורבי יוסי חלוקים בשאלה האם הקרפף צריך להיות קרוב לעיר או יכול להיות רחוק יותר (אבל בתוך תחום שבת) אך נעול. רב יהודה בשם שמואל התיר רק להביא מעצים שנאספו בקרפף. מכיוון שדבריו סותרים את המשנה, הגמרא מסיקה שהמשנה חייבת להיות דעתו של יחיד ומסיקים שזה כשיטת ר' שמעון בן אלעזר, וחכמים חולקים עליו. האם רבי יוסי קבע היקל, שאפשר לאסוף עצים סמוך לעיר ממקום לא נעול, ומרחוק יותר רק אם הוא נעול, ורבי יהודה דורש קרפף נעול קרוב לעיר בלבד? או שמא רבי יהודה אינו דורש מקום נעול ורבי יוסי מקפיד לדרוש מקום נעול אפילו סמוך לעיר, למרות שהוא מתיר זאת גם רחוק יותר מהעיר? הגמרא מקבלת את הפרשנות הראשונה. אי אפשר לבקוע עצים מקורות שהופרשו לשימוש לבנייה, ולא מקורה שנשברה ביום טוב. אבל אם יש לאדם עצים שמותר לבקוע, יש לבוקעם עם קופיץ ולא עם קרדום (גרזן), מסור או מגל, כלים המשמשים בדרך כלל לבקיעת עצים. לדברי רב יהודה בשם שמואל, הבעייה בקורות זה שהם מוקצה. האם יש צד של הקרדום שאפשר להשתמש בו או צד של הקופיץ שלא ניתן להשתמש בו? ישנן שתי גרסאות שונות של דבריו של הרב חיננא בנוגע לכך. באחד הוא מגביל את איסור השימוש בקרדום, באחר, הוא מגביל את היתרו של הקופיץ. אם בית מלא בפירות ואין גישה להיכנס, לא ניתן לקחת פירות משם ביום טוב אבל אם הקיר נשבר ויש גישה, אפשר לקחת משם. לדברי רבי מאיר, אפשר אפילו לשבור את הקיר. מדוע רבי מאיר אינו מודאג ממלאכת סותר? מסבירים שכנראה שלבנים לא היו מחוברים אלא עמדו זה על גבי זה. וההקילו בדינם ביום טוב משום שמחת יום טוב. לגבי האיסור סותר, שמואל פוסק על פריקת חבלים המהודקים לקרקע או לכלי. הוא מבדיל בין השניים לגבי האופן שבו אפשר לעשות זאת, אולם הוא אינו מבחין בין שבת ליום טוב. הגמרא מעלה נגדו קושי מברייתא שבה יש הבחנה בין שבת ליום טוב בנוגע למקרה זה. הגמרא מציעה שאולי היא קשורה לוויכוח בין רבי מאיר לחכמים במשנתנו, אולם ההצעה נדחית.

דף נלווה בבא קמא עד

רבא ואביי חלוקים בהבנת ברייתא שגורמת להם לחלוקת בעניין האם הכחשה תחילת הזמה? אם עדים הוכחשו ואחר כך הוזמו, האם ייענשו על ההזמה? גם ר' אלעזר ור' יוחנן חלקו באותו נושא. המשנה הבאה מביאה מקרים שבהם הגונב לא יחויב על תשלומי ארבעה וחמישה. מדייקים מתחילת המשנה שהמשנה סוברת שהמודה בטביחה פטור אבל אם באו עדים אחר כך, יהיה צריך לשלם ארבעה וחמישה. רב הונא חולק על דין זה. 

דף נלווה בבא קמא טז

ישנן ארבע דרכים שונות להבין את המשנה והאם היא סוברת כרבי טרפון לגבי נזקי קרן ברשות הניזק (נזק שלם)או כחכמים (חצי נזק)? נזק על ידי רביצת הבהמה נחשב לא טיפוסי (קרן). אבל האם זה רק לרביצה על פריטים גדולים או גם על קטנים? קיימות גרסאות שונות מה פסק רבי אלעזר בנושא והאם הובאה ברייתא להוכיח או להעלות קושי בדעתו. מהי ברדלס המוזכרת במשנה? שמואל הבדיל בין אריה שתפס אחר בטלפיו (דרס) ואכל אותו לבין אריה שתקף בעל חיים בשיניו (טרף) ואכל אותו. הראשון נחשב אופייני (פטור ברשות הרבים) והשני לא אופייני (חייב ברשות הרבים). האם זה באמת לא טיפוסי שאריה תוקף חיה אחרת ואוכל אותה? איך זה נפתר? במה שונה מבנה התשלום עבור שור תם ושור מועד?

דף נלווה בבא בתרא עח

כאשר אדם מוכר חמור, האם זה כולל את ציוד החמור ואם כן, איזה ציוד? הדיון בנושא זה תלוי בשאלה האם המטרה העיקרית של קניית חמור הייתה לרכיבה או לנשיאת משאות. לפי רבי יהודה, זה תלוי בלשון שבה השתמשו בזמן המכירה.

האם הבן כלול במכירה של מי שציין שהוא קונה פרה או חמור מניקה? לאחר שהגמרא מסיקה שהשימוש של המשנה במונח "סיח" לבנה של החמור היה כדי ללמד שחמור צעיר מציית להוראות נעימות, בעוד שחמור מבוגר אינו, הגמרא מצטטת דרשות על פסוקים בבמדבר כא:כז-ל, שבהם נעשה שימוש במילה דומה (סיחון) עם משמעות דומה. תוכן הדרשות קשור לנושא של הגמול לצדיקים והשמדת הרשעים.

דף נלווה נדרים כו

מדוע לולב דוחה את השבת רק כשהיום הראשון חל בשבת? ולמה רק בזמן בית המקדש? האם זה דוחה שבת במקומות מסוימים גם לאחר תקופת בית המקדש? למה? הגמרא מביאה ברייתא עם דרשה משם דורשים שלולב ניטל אפילו בשבת. עם זאת, בגלל קושי, הם מסיקים כי הברייתא היא רק על פי רבי אליעזר ומדובר במשכירי לולב שדוחים את השבת לדעתו. לאחר מכן הגמרא מנסה להבין איך ר' אליעזר וחמכים החלוקים עליו דורשים אחרת את המילים בפסוק - כולל אפשרויות שונות מאיפה לדרוש שלולב נוהג רק ביום. מאיפה לומדים שסוכה היא מצווה גם ביום וגם בלילה? מצוות ערבה ביום השביעי דוחה השבת בזמן בית המקדש. למה רק ביום השביעי ולמה דווקא השביעי ולא יום אחר? ומה לגבי לאחר חורבן בית המקדש? האם זה אפשרי שיום השביעי יחול בשבת? רב יוסף קובע כי מצוות ערבה אינו דוחה שבת לאחר החורבן כי מצוות ערבה זה רק זקיפת הערבות סביב המזבח ולאחר החורבן, מאחר שאין מזבח, אין אפשרות לקיים את המצווה. אביי מביא 3 מקורות להקשות על רב יוסף. לשניים הראשונים יש תשובות אך לשלישית אין. חלק מהדיון נפתר סביב ויכוח בקרב הרבה אמוראים (כולל רב יוסף ואביי) האם כשהם הקיפו את המזבח הם מחזיקים ערבות או לולב? בסופו של דבר, הגמרא מסיקה שאחרי בית המקדש, ערבה אינה דוחה השבת מכיוון שכבר איננו יודעים מתי בדיוק חל החג כי לא יודעים בקביעא דירחא, שכן אלה שבבבל היו רחוקים מהמקום בו נקבע ראש חודש. ואלו בישראל שומרים על אותו חוק כמו לשמור על החוקים זהים בכל מקום. לאחר מכן הם מסיקים כי הדבר נכון גם לגבי לולב.

דף נלווה יומא נג

תמונות

הדף היום מוקדש ע"י דודי לם לזכר אביה הרב מוריס לם, משה בן מאיר שמואל. "היה מלא אהבה למשפחתו. היה סבלן, רגיש וחכם. בזכותו אני לומדת היום ואני חשה את נוכחותו בכל מילה של תורה אותה אני לומדת."

מה המקור למחלוקת פרושים/צדוקים העניין הקטרת הקטורת ביום כיפור? איך יוצא הכהן הגדול מקודש הקדשים? לומדים מכאן על איך נפטרים מרבו ואיך פוסעים אחרונית בסוף תפילת שמונה עשרה. איזה תפילה התפלל הכהן הגדול לאחר שיצא מקדש הקדשים. מסופר על ר' חנינא בן דוסא ועל כחו להשפיע על הבאת הגשמים בצורה שאף כהן גדול לא הצליח. מסופר על כהן שהאריך בתפילתו והדאיג את כל העם. הכהן הגדול ממשיך עם הזאות הדמים. איפה הזה ובאיזה סדר? כמה הזאות? 

דף נלווה בבא קמא לא

הלימוד השבוע מוקדש ע"י טובה ודוד קסטנבאום לכבוד הולדת נכדיהם צורי עמיעד, בן לאיתן ומירה קסטנבאום, ויהודה שלום, בן לדניאלה ועמית ניסטפובר. שיגלדם לתורה, לחופה ולמעשים טובים. וששמחתם תהיה ברכה לעם ישראל. 

הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן בלונג אילנד לכבוד דורה חנה הר ולבתה, איוי, שסיימה טיפולי כימוטרפיה. אנו מאחלות רפואה שלמה לאיוי ולכל חולי ישראל, ושכל החטופים יחזרו בשלום במהרה!

המשנה פוסקת שאם שני קדרים הולכים זה אחר זה ברחוב, אוחזים בקדירות, והראשון נתקל ונופל והשני מתנגש בראשון, חייב הראשון בנזקים שנגרמו לאדם השני. רבי יוחנן ורב נחמן בר יצחק מסכימים שניהם שניתן להסביר זאת גם לפי חכמים הסוברים שנתקל אינו פושע, אך חייב כאן כי האדם היה צריך לקום. עם זאת, הם חלוקים במקרה שלא היה לו זמן לעמוד -  האם מצפים מאדם שטרוד בנפילתו שלפחות יזהיר את האחר, ואם לא עשה כן, נחייבו על הנזק שנגרם. או האם אומרים שאדם הטרוד בנפילתו גם לא יוכל להזהיר ואם כן, פטור. שני מקורות תנאיים מובאים להוכחת עמדתו של רב נחמן בר יצחק לפיה האדם היה צריך להזהיר את האחר. אבל אפשר להסביר את שניהם גם לפי רבי יוחנן. אם אדם אחד נפל והזיק אדם שני שנתקל בו, ואז אדם שלישי הוזק על ידי השני, שניהם אחראים לנזקים שגרמו, לפי התנאים. אולם רבא מבחין בין הנזק שנגרם מהראשון לבין הנזק שנגרם מהשני. הגמרא מנסה להבין בדיוק את ההבחנה שעושה רבא ומדוע.

רבי יצחק מביא עוד אמירה אחרונה של רבי יוחנן המצטט את רבי אלעזר בן יעקב לגבי גזירת דרבנן לפיה מי שנמצא בטווח של ארבע אמות ממת, נטמא, שכן סביר להניח שהניח את ידו מעל הגופה מבלי לשים לב. הדין הזה לא תקף בחצר מערת קבורה שכן ישנה הפרדה בין החצר לאזור הקבר. מה הגודל של חצר בכדי שלא יטמא? לבית הלל זה רק ארבעה טפחים, אבל דעתו תלויה במיקום הפתח - מלמעלה או מהצד. אותם סוגי דרשות שנלמדו לגבי הבית והכרם נלמדים לגבי אשה (ארוסה) - אילו מקרים נכללים בהיתר לחזור למחלמה בגלל אשתו, ואילו לא ומהיכן נדרשו מהפסוקים? מהסדר בתורה: בית, כרם, אשה, דורשים שקודם צריך לבנות בית, אחר כך לנטוע כרם ורק אחר כך למצוא אשה ולהתחתן. פסוק במשלי כד:כז מובא כדי ללמד את אותו רעיון, עם זאת, ישנן מספר דרכים שונות לדרוש את הפסוק הזה - אולי הכוונה לסדר הלימוד (תורה, אחר כך משנה ואז תלמוד) או למידה שתוביל לאחר מכן למעשים טובים. פרטים נוספים לגבי הפטור ממלחמה למי שארס אשה מבוארים ומקשרים אותם לפסוקים. המשנה דנה בנאום השלישי הנאמר לעם לפני היציאה למלחמה, לשולח הביתה אלו שמפחדים. מי נחשב ל'רך לב'? ישנן מספר דעות שונות. מה ההבדלים המעשיים ביניהם? היו שרים שעמדו לפני ומאחורי העם כדי להבטיח שאף אחד לא ינסה לברוח ממלחמה, כיוון שהבריחה מובילה לכשלון במלחמה. לאיזה סוג מלחמה מיועדים הפטורים האלה? כל המלחמות? רק מלחמות רשות? יש ויכוח בין רבי יהודה לתנא קמא והגמרא מסבירה את ההבדל ביניהם. אם זה מלמחת מצווה, בכל יוצאים אפילו חתן וכלה מחופתם.  הפרק החדש עוסק בטקס עגלה ערופה. אם מוצאים גופה ואינם יודעים מי הרג את האדם, באים דיינים מהסנהדרין הגדולה (של 71) ומודדים כדי למצוא את העיר הקרובה ביותר. כמה שופטים? רבי יהודה ורבי שמעון חלוקים בשאלה אם מדובר בחמישה או שלושה. מהיכן בפסוקים כל אחד שואב את דעתו? הגופה חייבת להימצא על הקרקע ולא קבור מתחת למשהו או תלוי על עץ או צף במים. יש לערוך את הטקס בעברית - מהיכן זה נדרש?

דף נלווה יומא ט

השיעורים השבוע נתרמו על ידי אודרי מונדרו לעילוי נשמת אמה, בסי מאסקוף, בתיה לאה בת מאיר יהודה וצביה חיה.   

הגמרא מצטטת משנה על נחתומים שקונים מעמי הארץ ומשתמשת בזה כדי להראות שימוש אחר במילה פרהדרין. הגמרא שוב מדברת על המצב הגרוע בבית שני ששם החליפו כהנים גדולים לפחות פעם בשנה (חוץ מכמה יוצאים מן הכלל). למה נחרב המשכן בשילה, בית ראשון ובית שני? איזה חטאים היו נפוצים בזמנים אלו? ר' יוחנן וריש לקיש חולקים בעניין מתי היה יותר גרוע - בבית ראשון או בבית שני? ריש לקיש טוען שעכשיו אין מקדש אבל יש לימוד תורה ור' יוחנן אמר שהמקדש יותר חשוב. יש להם עוד ויכוח - האם השכינה לא שרתה בבית שני בגלל שלא כולם עלו ארצה בימי עזרא או בגלל שבניין המקדש נעשתה גם על ידי הפרסיים?

דף נלווה גיטין יט

הלימוד השבוע מוקדש ע"י רוברט ופאולה כהן לע"נ הענע בת יצחק נחמיה.

הדף היום מוקדש לע"נ שלושת החיילים שנהרגו אתמול בגבול מצרים, אוהד דהן, ליה בן נון, ואורי יצחק אילוז. יהי זכרם ברוך!

עם אילו סוגי דיו אפשר לכתוב גט? אפשר לכתוב גט על עלה תלוש מהקרקע, קרן של פרה וזרוע של עבד, ובמקרה זה הבעל היה נותן את הפרה/העבד לאשה. אם כותבים עם דיו על דיו אחר, האם זה עובד? במקרה בו לא ניתן למצוא עדים שיודעים לחתום, אילו פתרונות אפשריים קיימים? ריש לקיש שאל את רבי יוחנן אם כותבים את שמותיהם בדיו אדום (סיקרא) והעדים עוברים על האותיות בדיו שחור, האם זה נחשב? כשרבי יוחנן אומר לא, ריש לקיש שואל אותו מדיני שבת ששם מי שעושה ככה חייב משום מוחק ומשום כותב. רבי יוחנן משיב "וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה?!" אם עדים לא יודעים לקרוא או לכתוב, האם הם יכולים לחתום על שטר רגיל או על גט? האם החוק זהה גם לגבי גט וגם למסמכים אחרים? אם אדם נותן פיסת נייר ריקה לאישה שאומרת, "זה גיטיך", ואז זה נהרס מיד לאחר מכן והוא טוען שזה לא היה גט, האם הוא נאמן לפסול את הגט?

דף נלווה יומא סז

תמונות

הדף היום מוקדש ע"י עכסה ווינברג לכבוד הרבנית מישל פרבר, לכבוד המפעל העצום שלה, והשיעור היומי שלה וגם לזכר חמותי, אדל ווינברג, שהלכה לעולמה לפני עשרים שנה. אנחנו בטוחים שהיא גאה מאד בלימוד התורה של צאצאיותיה וצאצאיה. וע"י רינה באומל לכבוד אמה ג'ודי שוורץ ליום הולדתה. "אמא, האכפתיות והשקעה הרבה שלך במשפחתנו, מעשי החסד היומיומיים והלימוד האינסופי שלך הם השראה עבורי. אני שמחה שאנו יחד במסע הדף היומי. יום הולדת שמח."

מתארים את תהליך שילוח שעיר לעזאזל למדבר ולצוק. כמה סוכות היו בדרך וכמה מיל היה בין ירושלים לצוק? יש דעות שונות בנושא. היו מציעים לו מים לאכול - איך?? הרי היה יום כיפור!! היה חולק לשו של זהורית - חצי על סלע וחצי בין קרניו. למה? האם תמיד עשו ככה או פעם היה במקדש? הגמרא דורשת דרשות שונות לגבי המילים מדבר, גזירה, וכו'. הדין של שעיר לעזאזל מאוד קשה להבין - זה בגדר חוק. מה עומד מאחורי הטקס הזה? מתי המשלח מטמא בגדיו? מה עושים במקדש עם הפר לשעיר עכשיו?

הלימוד השבוע מוקדש ע"י אלישבע גריי.

הדף היום מוקדש ע"י לאה בריק לע"נ נאוה טובה בת יהושע ישראל לייב וליאורה צ'רנה צרני.

אביי מצטט ברייתא עם דעות שונות לגבי דיני הערכת תשלום לשדה שהוזק בשלבי התפתחות שונים של הפירות. באמצעות ברייתא זו, הוא מערער על הנחתו של רבא שיש הבדל בין נזקים שנעשו על ידי אדם ונזקים שנעשו על ידי בהמתו. מסבירים ומנתחים חלקים שונים של הברייתא. המשנה פוסקת שאם נותן אש לאדם חרש, שוטה או קטן, והאש מתפשט - מי שנתן לו את האש פטור בבית דין של מטה אבל חייב בבית דין של מעלה. ריש לקיש ורבי יוחנן חלוקים באשר לסוג האש אליה מתייחסת המשנה.

הדף היום מוקדש לכבוד יום השואה לזכרם של כל אלו שנספו בשואה.

רבא מזכיר שלושה נוהגים בענייני עסקים שאסר בשל חששות לריבית. אילו שיקולים יש לשקול כאשר נכנסים להסדר השקעה משותפת עם אדם אחר כדי להימנע מריבית? מלבד שתי הצדדים לוקחים אחריות על כספיהם, המשקיע חייב לפצות את השני עבור עבודתו כדי למנוע קבלת הטבה, כדי שלא ייחשב כריבית. כיצד יש לקבוע את השכר הזה? ישנן דעות שונות בנושא.

דף נלווה גיטין מ

הדף היום מוקדש ע"י הרב יואל ושולמית כהן לע"נ רבי ד"ר עקיבא פרדמסקי.

איזה סוג של פעולות יהוו אינדיקציה לכך שהאדון שיחרר את העבד? אם הבעל הפקיר את העבד ובכך ויתר על זכויות כספיות לעבד ומת, האם  הבן יכול לפדות את העבד כדי להתיר נישואים עם יהודיה או שאין להם עוד זכות לעשות זאת מכיוון שהם כבר לא הבעלים של העבד? האם האדון בעצמו יכול לשחרר את העבד לאחר שהפקיר כדי להתיר נישאין? באיזו לשון יש להשתמש בגט שחרור? אם כותבים בלשון עתיד, יש מחלוקת אם זה יעיל או לא.

המצגת בפורמט pdf

הלימוד השבוע מוקדש ע"י ג'ודי טיידור שוורץ לכבוד יום הולדת שלה! "באהבה ובהוקרת תודה לבנותי, בקי ורינה שלומדות דף יומי עם הדרן ולזכר נשמת אמי, שירלי טיידור ז"ל. 

באילו מקרים אנו מקבלים עדות של אשה כדי לסתור את עדותה של צרתה שבעלה נפטר? באילו מקרים רבי מאיר ורבני יהודה ושמעון חלוקים בסוגיה זו? אם אשה העידה על עצמה ועל חמותה ששני בעליהן מתו או על עצמה וצרתה, מאמינים לה רק על עצמה. האם חמותה/צרתה יכולות להמשיך לאכול תרומה, אם הייתה נשואה לכהן? רבי טרפון ורבי עקיבא חולקים. אם אחד מקדש אשה ולא ברור איזו אשה (ידוע שזה אחת מקבוצה של נשים), האם הוא צריך להתחתן או להתגרש מכולן? האם הוא צריך לתת כתובה לכולן? או אם אחד גנב ממישהו וזה אחד מקבוצת אנשים? רבי טרפון ורבי עקיבא חולקים. לפי דעת מי נאמרה המשנה (כיון שיש מחלוקת על איזה מקרים בדיוק הם חלוקים). המשנה מפרטת מקרים שונים שזוג עזב את העיר או שלא היה להם ילד או שלבעל לא היה אח והאישה באה ואמרה שיש בן (או אח) וגם הבעל וגם הבן/אח מת, האם אנחנו מאמינים לה ומתירים לה לעשות ייבום או להתחתן עם מישהו אחר על סמך עדותה? מה אם הבן/האח נולד לפני שהם עזבו והוא הלך איתם? אם נותן גט למישהו אחר לקבל אותו בשם אשתו, האם היא יכולה להיות פטורה מייבום? האם הגט "טוב לאשה" וזכין לאדם שלא בפניו ולכן תקף או "רע לאשה" ואין חבין לאדם שלא בפניו, ולכן אינו תקף? מה אם זה היה מקרה שבו היה ידוע שהם רבו? הגמרא לומדת מדברי ריש לקיש שנשים יעדיפו תמיד להינשא, גם אם הנישואין אינם בהכרח טובים (טוב למיטב תן דו למיטב ארמלו). למה?

השיעור היום מוקדש ע"י יונתן כץ לעילוי נשמת אמו רות בת אברהם. שתמיד הקפידה במצוות של בין אדם לחברו. ולעילוי נשמת, חנה פלונקה, חנה אסתר בת אליהו אליעזר שיום פטירתה חל מחר. ועל ידי איימי כהן לרפואת אריא רחל מרים. 

האם שמואל באמת אמר שבפיקוח נפש לא הולכים אחר הרוב, הרי זה סותר דבריו במקום אחר? מי שנפל עליו מפולת - למה במשנה הזכירו רשימה של שלושה ספקות שונות? מה החידוש במשפט שאם מצאוהו חי מפקחים ואם מצאוהו מת, מניחים אותו? הרי דינים אלו די פשוטים! מה קובע מוות - שהאדם כבר לא נושם או שלבו כבר לא דופק? אם העליונים מתו, עדיין אפשר לבדוק כי אולי התחתונים עוד לא מתו. האם המחלוקת בעניין קביעת המוות דומה למחלוקת תנאים ביצירת הוולד - מראשו או מטיבורו? רב פפא צמצם את המחלוקת בקשר ללבו או חוטמו רק במי שהולך ממטה למעלה אבל אם האדם אינו נושם, כולם יסכימו שאפשר לקבוע מיתתו. מניין בפיקוח נפש דוחה שבת? הגמרא מביאה רשימה של דעות שונות אבל בסוף קובעת שרק אחד מהם באמת חזק והשאר אפשר לדחות במקרה של ספק פיקוח נפש. מהן דברים שמכפרים? ומה מכפר על איזה עבירות?

דף נלווה בבא מציעא טו

הדף היום מוקדש ע"י ברברה גולדשלג לכבוד האירוסין של עליזה גולדשלג וסם קלרק.

אם מכר שדה גזולה, כאשר הבעלים תופס את הקרקע והקונה חוזר למוכר כדי לגבות את הכסף מהמכירה, שמואל סבור כי המוכר אינו צריך להחזיר לקונה עבור השבח שבו השביח את השדה כי זה נראה כריבית. הקושי השני שהועלה נגד שמואל נפתר בשלוש דרכים אפשריות. עולה קושי שלישי שכן שמואל עצמו אמר שהקונה מקבל אחריות על השבח. כדי לפתור זאת, רב יוסף מציע דרך אפשרית שבה הקונה מגזלן יוכל לדרוש מהמוכר את השבח. ישנן שתי גרסאות שונות לתשובתו של רב יוסף. במסגרת דיון זה הזכירו דעה שונה של שמואל לפיה בעל חוב שתופס קרקע משועבד לצורך הלוואה יכול לקחת גם את השבח. רבא מוכיח זאת מלשון שטר מכירה הכולל ערבות לשבח. למה שתהיה אחריות על שבח למכירה ולא על מתנה? אם קונים שדה בידיעה שהיא גזולה והבעלים תופסים בחזרה את הקרקע, רב ושמואל מתלבטים האם הקונה יכול לקבל את כספו בחזרה מהמוכר או לא. דנים בבסיס לטיעונם ומשווים למקרה אחר בו הם גם דנים באותה סוגיה. מדוע יש צורך להביא מחלקותם בשתי הסוגיות?

הדף היום מוקדש ע"י דבורה המילטון לכבוד יום ההולדת של סוזן רוזנברג. "עם המון אהבה מהנשים של איי-איי-אם שמאחלות לסוזן יום עם הדברים האהובים שלה כמו שחייה בפוינט, רימון מכוסה בשוקולד, ולמידה עם הנשים הנפלאות של הדרן." 

מניין לנו שניתוח והפשטה יכולים להיעשות על ידי זר? אם זר סידר את המערכה, האם חייב מיתה בידי שמיים? אם זר שם שני גזירי עצים, האם הוא חייב מיתה בידי שמיים?  

הדף היום מוקדש ע"י ריקי ואלן זיביט לע"נ שבח בן אברהם.

הדף היום מוקדש להצלחת כל המורים/ות ותלמידים/ות ביום הראשון ללימודים!

האם מכירת בית הבד כוללת חנויות שמוכרות פריטים אחרים ומשמשות גם לייבוש זרעי שומשום לפני הכנת שמן שומשום? במה זה תלוי? מה כלול במכירת עיר בבעלות פרטית? האם עבדים כנעניים נחשבים כמו קרקע או כמטלטלים? האם אפשר להסיק תשובה לשאלה זו מהמשנה? רבן שמעון בן גמליאל כלל 'סנטר' במכירת עיר. יש שתי הגדרות אפשריות ל'סנטר' - או רשם שעוקב אחר גבולות הנכסים או השדות מחוץ לעיר. הגמרא מנסה לפתור איזו הגדרה נכונה מהמושג 'בית השלחין' המוזכר במשנה. עם זאת, הצעה זו נדחית מכיוון שיש שתי דרכים שונות לפרש את המונח 'בית השלחין'. מקור נוסף מובא כדי לקבוע את ההגדרה הנכונה ל'סנטר', אך גם ניסיון זה נדחה. אילו סוגי מכלאות לבעלי חיים נכללים במכירת עיר ואילו לא? מה כלול/לא כלול במכירת שדה?

הדף היום מוקדש ע"י דוד ומיצי גפן לע"נ אמו, עדינה בת אריה לב.

כיצד קובעים אם הענפים צמחו מהגזע או מהקרקע כדי לקבוע האם הצמיחה שייכת לבעל העץ או לבעל הקרקע?

רב נחמן פוסק שלדקל אין דיני גזע. רב זביד ורב פפא מבינים אמירה זו באופן שונה.

אם אדם קונה שלושה עצים, הוא רוכש קרקע עם העצים. כמה קרקע הוא רוכש? רבי יוחנן פוסק שהם רוכשים את הקרקע מתחת לכל עץ, בין כל עץ, ובנוסף, את השטח הדרוש למלקט תאנים ללכת סביב עם סל. רבי אלעזר מעלה שאלה לגבי המרחב ללקט התאנים - אם אדם אינו מקבל דרך גישה, לפי עמדת החכמים שהמוכר מוכר בצמצום (עין רעה), כיצד הקונה מקבל מקום לעמוד ללקט פירותיו?

בעל האילנות יכול להשתמש בקרקע שמתחת לעצים ובינהם לנטיעה, אך למי יש זכויות לנטוע באזור שמסביב לעצים לליקוט הפירות?

כמה מרחב יכול/צריך להיות בין העצים כדי להחשיב אותם כשדה כך שהרוכש ירכוש את הקרקע? רב יוסף ורבא חולקים. אביי מעלה קושי ממשנה נגד עמדתו של רב יוסף.

האם ניתן לכלול בהקרבת הפסח מישהו שלא בטוח אם משהו ימנע ממנו את האפשרות לאכול את הקרבן בלילה? המשנה מתארת מקרים שונים כאלה. האם ניתן לשחוט קרבן פסח לאדם אחד? מי יכול לעשות חבורה ביחד לפסח - אילו שילובים של אנשים אינם מורשים? למה? האם נשים חייבות בפסח או בפסח שני? האם זה חובה, רשות, בלתי אפשרי?  הגמרא מביאה שלוש דעות ומסבירה היכן בפסוקים הם שואבים את עמדותיהם. פסח, מצה ומרור הם חובה בלילה הראשון בלבד. נשים חייבות במצה ומרור כמו גברים - מדוע?

דף נלווה נדרים פד

הדף היום מוקדש ע"י שקמה כץ "לכבוד בעלי וילדינו הנפלאים. מי יתן שיזכו לחיים של תורה ועשיה."

הדף היום מוקדש ע"י אבישג אדרי לעילוי נשמת רחל בת נעמי.

רבא הקשה על רב נחמן ממשנה אחרת בפרק שמשם רואים שבעלה כן בכלל הבריות. הקושי כי נפתר כי מבחינים בין שתי המשניות. משנתינו קבעה שאשה שנדרה הנאה מבהריות יכולה ליהנות מלקט שכחה ופאה. אבל לא הזכירו מעשר עני. בתוספתא מוסיפים מעשר עני לרשימה. לכאורה המקורות נראים כסותרים זה את זה. רב יוסף מביא מחלוקת בין תנאים – ר' אליעזר וחכמים – בעניין החיוב לקרוא שם למעשר עני מפיורת דמאי ומנסה לקשר את המחלוקת למחלוקת בין המשנה והתוספתא. אבל אביי דוחה כי הוא לא רואה את נקודת המחלוקת ביניהם כפי שראה רב יוסף. אם כן, רבא מביא תירוץ אחר שהמשנה והברייתא מתייחסים לשני מקרים שונים של מעשר עני – מי שהפריש מתוך ביתו לבין מי שהפריש בגורן. מהפריש בבית יש לו טובת הנאה לבחור למי לתת ולכן האשה שנדרה הנאה לא יכולה ליהנות. אבל המפריש מהגורן משאיר את זה בשדה ונחשב הפקר כמו לקט, שכחה ופאה. במשנה היו שני דינים לגבי הנודרת הנאה מכהנים/לויים. אפשר לדייק מהרישא שלטובת הנאה אין ערך כספי/ממוני ומהסיפא אפשר לדייק שיש לזה טובת הנאה. רב הושעיה מסביר שכל משפט היא דעתו של מישהו אחר ומביא מחלוקת בין רבי ור' יוסי בר' יהודה ונמסה להסביר שנקודת המחלוקת ביניהם זה האם טובת הנאה נחשב ממון או לא.

השיעור היום מקודש על ידי ציפי ווקנפלד לרפואה שלמה ליקירה ליבא בת שרה גיטה. תודה קיקי שאת מהווה מקור השראה בשבילינו לגדול בתורה, ובמצוות, יראת שמים ואמונה. תתחזקי! באהבה מסבא וסבתא.

ערב פסח חל בשבת - מתי מבערים את החמץ? אם מישהו בדרך לעשות מצווה ונזכר שיש חמץ בתוך הבית – האם חוזר או מבטלו בלבו? במה זה תלוי? המשנה גם מזכירה דין של קדשים שהוציא בטעות מירושלים – אם יצא, עד איזה מרחק צריך לחזור לשורפו בהר הבית? האם סעודת אירוסין נחשב דבר מצווה. הגמרא סוטה מהנושא כדי לדון בהתנהגות הולמת – האם כדאי ללכת לסעודות? ממליצים לא ללכת לסעודות שאינה של מצווה. כדוגמה לכך קובעים שסעודת אירוסין של בת כהן וישראל אינה סעודת מצוה ויש דיון האם זה בסדר אם ישראל מתחתן עם בת כהן. יש דיון עם מי כדאי להתחתן והדיון מתייחס לערך של תלמידי חכמים לעומת עמי הארץ, ותוך כדי גם מזכיר את השנאה שבין שתי הקבוצות האלו. המשנה מזכירה מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה לגבי שיעור החמץ והקדשים. זה לכאורה סותר את דבריהם בשיעורים לברכת המזון. איך אפשר להסביר?

דף נלווה שבת לז

השיעורים השבוע מוקדשים על ידי טליה קפלן רובין לכבוד בעלה שלומד דף יומי איתה. היא מאוד גאה בך! השיעור היום מוקדש על ידי טרייסי רוזן לכבוד כל החברים וחברות שלה שלומדים דף יומי עכשיו. ועל ידי בטסי מלמן לרפואה שלמה לשרה סלי בת קארי, אמא של שושנה ניסן. 

הגמרא ממשיכה את הניסיון לשאלה - האם מדובר בתחילת משנתינו בדין שהייה או החזרה - האם המשנה דוגלת בשיטת חנניה או לא?  האם מתר לסמוך קדירה לאש אפילו אם אינו גרוף וקטום? הגמרא מביאה את דעת ר' אושעיא ושלוש דעות שונות בשם של ר' יוחנן בקשר לדין של שהייה - האם אפשר לשהות אם אינו גרוף וקטום? האם זה תלוי במצטמק ורע לו או גם מצטמק ויפה לו והאם צריך צריך להיות מבושל כל צרכו או מאכל בן דרוסאי מספיק? הגמרא מביאה דעות שונות בעניין. 

דף נלווה יבמות פד

המצגת בפורמט pdf

הדף היום מוקדש ע”י דויד וונר לכבוד יפה וונר.

רב נחמן בר יצחק מביא עוד מקור לחזק מה שנאמר לגבי ר' אליעזר - שלמרות שהוא פוסק שאנדרוגינוס נחשב זכר לתרומה, לגבי בהמות לקורבנות, הוא רואה אותם כספק ולא ניתן להקדישם. ברייתא מספרת על רבי, רבי יהודה הנשיא, שכשהלך לרבי אליעזר בן ערך, התלמידים עשו הרבה מהומה כדי למנוע ממנו ללמוד וכל מה שהוא הספיק ללמוד זה המשפט במשנתנו של רבי אליעזר בענין אנדרוגינוס שייענש בסקילה על משכב זכר. הפרק התשיעי מתחיל בסיכום של מקרים שנלמדו קודם לכן אבל במבנה אחר. המשנה מלמדת שיש מקרים שבהם אשה מותרת לבעלה אך אסורה ליבמה, אסורה לבעלה אך מותרת ליבמה, מותרת לשניהם ואסורה לשניהם. בעוד שהמשנה מונה מקרים ספציפיים, הגמרא שואלת מדוע דווקא מקרים מסוימים נכתבו באופן מסוים, כאשר ניתן היה לתאר אותם בדרכים אחרות. יתרה מכך, הם מציעים שאולי המשנה אינה סוברת כדעה מסויימת לגבי בניו של גר מצרי (שהיא הולכת לפי האם), שאם כן, היא הייתה מפרטת מקרה כזה במשנה. אולם בסופו של דבר הם מסיקים שזה לא חד משמעי שכן המשנה גם לא הזכירה מקרים אחרים. מה עוד לא הכניסו למשנה? רב סבור שבת כהן יכולה להינשא לחלל. האם ניתן להוכיח זאת ממשנתנו? מתעורר קושי נגד הלכה זו של רב מברייתא, אך רבא מפרש את הברייתא אחרת.

הלימוד השבוע מוקדש על יד משפחת סרנה לרפואת מעיין ליבה בת בריינא מינדה.

המשנה קובעת כי גיורת, שבויה ושפחה שהתגיירה/שוחררה מתחת לגיל שלוש נחשבת לבתולה ולכן יש לו כתובה של מאתיים זוז. רב הונא קובע כי ניתן לגייר ילד קטן בהסכמת בית הדין כי כל אדם יכול לפעול בשם אחר אם זה לטובתו של האדם וגיור זה לטובת הקטין. למה? האם משנתנו יכולה לשמש כהוכחה לרב הונא? לדברי רב יוסף, המתגייר יכול להחליט כאשר הם מגיעים לגיל בגרות שהם לא רוצים יותר להיות יהודים. רבא ואביי מביאים כל אחד מקורות שנראים מנוגדים לכך. כיצד פותרים את הקושיות? למה כל אחד לא הביא את המקור שהשני הביא? אם לזכר גדול היו יחסים עם קטנה או להפך, היא גם מקבלת כתובה של מאתיים זוז. לגבי אישה שקרעה את הבתולים מתאונה (מוכת עץ), יש ויכוח בין רבי מאיר לחכמים - האם היא מקבלת כתובה של 100 או 200 זוז. אם הייתה נשואה אך מעולם לא קיימה יחסים, היא מקבלת רק כתובה של 100 זוז ואם הבעל מוצא שהיא לא בתולה, אין הוא יכול לטעון שהוטעה. גיורת, שבויה, שפחה שהתגיירה/שוחררה מעל גיל שלוש, מניחים שהיא לא בתולה והכתובה שלה היא 100 זוז. רב ושמואל נחלקו לגבי זכר קטן שהיה לו יחסים עם אישה בוגרת - האם היא נחשבת לא בתולה או למוכת עץ. איך זה מסתדר עם משנתנו שנראתה כאילו הוויכוח היה רק ​​לגבי מוכת עץ, אבל לא במקרה הזה? רבא קורא בדרך אחרת את המשנה כדי לפתור את הבעיה. האם חכמים ורבי מאיר חלוקים רק במקרה בו ידע שהיא מוכת עץ אבל במקרה שלא ידע לפני החתונה, היא בכלל לא מקבלת את הכתובה שלה לדעת כולם? רמי בר חמא מציע זאת אך נדחה על ידי משנה. רבא אומרת שלחכמים אם לא הכיר בה, היא לא מקבלת כלום אבל אם הכיר בה, מנה. ולר' מאיר לא משנה אם הכיר בה או לא, כתובתה מאתיים. אולם רבא שינה את דעתו. הגמרא מביאה ברייתא ודיון על אותה ברייתא וקריאה חוזרת של רבא בה כדי להוכיח ששינה את דעתו ולחכמים אפילו לא הכיר בה, כתובתה מנה.

הדף היום מוקדש ע"י לאה בריק, לכבוד בנה, שועה בריק לכבוד קבלת סמיכה מישיבה אוניברסיטה.

יש שתי גרסאות לסיפור שבו עיכבו עדים בלוד בשבת כי הגיעו הרבה עדים. לפי הגרסה במשנה, ר' עקיבא עכבום ורבן גמליאל נזף בו. לפי הברייתא, זה היה ראש העיר של גדר (ושמו זפר) ורבן גמליאל הורידו מתפקידו. האם אב ובן יכולים להצטרף לקידוש החודש. על זה יש ויכוח במשנה בין ר' שמעון ותנא קמא. ר' יוסי מביא מעשה לחזק שיטת תנא קמא שלא מקבלים עדותם. ר' שמעון פוסל עבד משוחרר ור' יוסי מכשירו. מי עוד פסול להעיד? המשנה מביאה רשימה של פסולים לעדות מדרבן כגון המשחק בקוביא, מלווה בריבית וכו', כפי במופיע בסנהדרין כד: עדים אלו (שהם פסולים מדרבנן) יכולים להעיד רק בדברים שגם אשה יכולה להעיד. אפשר לחלל שבת גם לעזור לעד להגיע לבית הדין וגם להביא מקלות או אוכל כפי הצורך.   פרק שני מתחיל עם נושא הבייתוסים שניסו לשבש את הלוח ולהביא עדים שישקרו שראו את הירח. בגלל זה התירו בשבת גם להביא עד להעיד על אמינותו של עד שלא מוכר להם. משמע מהמשנה שעד אחד יכול להעיד על אמינותו אך הגמרא מסבירה שבהחלט מדובר בשני עדים. אבל עד אחד כן יכול להעיד בגולה שעיברו את החודש בתאריך מסוים בארץ ישראל כי זה דבר שעתיד להתגלות ויש חזקה שאנשים לא משקרים בדברים אלו. מסופר על מקרה שניסו הבייתוסים להשכיר עדים לשקר על עדות החודש, אך לא הצליח כי אחד מהעדים סיפר על כך לבית הדין. בהתחלה היו מודיעים על ראש חודש על ידי הדלקת משואות בראשי הרים מסוימים. אבל הפסיקו בגלל שהכותים ניסו לשבש אותם ולהדליק משואות ביום שלא קבעו כראש חודש.  ולכן סמכו אחר כך רק על שליחים. היו משיאים משואות רק בחודש של עשרים ותשעה ימים ולא על חוש מלא. למה?

דף נלווה חגיגה כ

השיעורים החודש מוקדשים ע"י הדר סטון לזכר נשמת אביה, יהודה לייב בן נפתלי הלוי וחיה שנפטר בכ"א אדר א.

הדף היום מוקדש ע"י אריאלה סלוין לכבוד יום הולדת של רינה סלוין.

הדף היום מוקדש ע"י ריקי ואלן זיביט לזכר נשמת אמה של אלן, הניה בת יעקב ורחל לאה.

רב מרי אמר שאפשר להסיק מהמשנה שמי שמתייחס לדברים שאינם מקודשים כאילו הם בשר קדשים, דיני קדשים חלים עליהם למעשה. מאיפה במשנה אפשר להסיק דין זה? מובאים מספר הלכות לגבי מי שיש לו היסח הדעת על פריט ולכן החפץ אינו נחשב שמור מטומאה ודינו כטמא. חלק מהמקרים הם שבהם אחד מבלבל בין פריט אחד למשנהו. האם זה באמת מקרה שבו אנחנו אומרים שהיה היסח הדעת? בברייתא מובא מקרה שחושבים שזה יין ומתברר שזה שמן ובכל זאת השמן נחשב טהור! לפני שהגמרא עונה על השאלה שואלים שאלת נגד - מדוע הברייתא אוסרת לאכול את השמן? רבי ירמיה עונה שהמקרה הוא מקרה שבו נשמר מלהיטמא (לטמאה באופן שיעביר טומאה - מגע עם אב הטומאה או ראשון לטומאה - בגלל החומרות של חכמים במשקים) אבל לא שמירה מלהיפסל (מגע עם טבול יום). האם באמת יש דבר כזה  - שמירה חלקית? כן, ולומדים דין זה מברייתא אחרת. הגמרא חוזרת לשאלה מדוע היסח הדעת יגרום לפריט להיות טמא ומעלה שאלות נוספות ממקורות המעידים שאם מתכוונים לשמור בפריט, הוא נחשב מוגן מפני טומאה. בסופו של דבר, הגמרא מביאה תשובות כדי להסביר מדוע המצבים הללו היו ייחודיים. המשנה מפרטת נושאים רבים שבגינם מתייחסים בחומרה לקודש יותר מתרומה.

דף נלווה נדרים לא

דף נלווה סוכה מט

הדף היום מוקדש ע"י איימי כהן לעילוי אביה רב דב חיים בן זאב ז"ל שלימד את חמשת בנותיו תלמוד והנחיל להן אהבת תורה. "אבאל'ה: מאז שאני לומדת את הדף היומי עם רבנית מישל אני נזכרת בהרבה דברים שלימדת אותי ומרגישה את נוכחותך." ולרפואת אשירה בת אילנה שושנה, וגבריאל משה בן צביה.

השיתין, חללים שהיו מתחת למזבח ששם היו הנסכים מגיעים לאחר הניסוך, נבראו כבר בבריאת העולם על ידי הקב"ה או בידי אדם? איזה פסוקים רומזים לכך שנבראו בששת ימי בראשית? האם השיתין ירדו עד התהום או האם היתה שם רצפה ואם כן, היו צריכים לנקות מדי פעם יין קרוש שהיה נשאר שם והיו שורפים אותו? למה שורפים? האם יש דין מעילה בנסכים? ואם כן, עד איזה שלב? הברייתא שמדברת על זה, האם היא כפי גישת ר' אלעזר בר צדוק או חכמים? לפי ריש לקיש היו פוקיין את השיתין כשעשו ניסוך היין – למה? הגמרא דורשת פסוקים משיר השירים (שצוטט מקודם כי הפסוק נדרש על השיתין) על עולי רגלים ומשוים אותם לאברהם אבינו. ר' אלעזר דורש מפסוק זה ללמד על חשיבות הצניעות בלימוד תורה. יש עוד חמש דרשות של ר' אלעזר על גמילות חסדים, צדקה, משפט, לימוד תורה. מהם ההבדלים בין גמילות חסדים לצדקה ולמה עדיף לגמול חסד מאשר לתת צדקה? הגמרא מביאה שני פירושים למושג "תורת חסד."

דף נלווה ביצה כג

הדף היום מוקדש על ידי תורם אנונימי לזכרה של בת שבע אסתר בת יוסף שלום, הרבנית בת שבע קנייבסקי.

הגמרא דנה בדעות שונות ודינים שונים הקשורים לעשיית ריח ביום טוב. רב גביהא התיר קטורא. אמימר מנסה לברר מהו קטורא ורב אשי עונה לו שמדובר בעישון פירות ומתיר כי זה דומה לבשר על גבי גחלים. חכמים אסרו לאכול גדי מקולס בליל פסח כי זה נראה שמותר לאכול קדשים מחוץ לירושלים בזמן שאין בית המקדש קיים. המשנה מונה שלושה דברים שהתיר ר' אלעזר בן עזריה נגד חכמים – לפרה לצאת בשבת עם רצועה בין קרניה ולא אסר משום שביתת בהמתו, לקרד (לסרוק) בהמה ביום טוב ולשחוק פלפלין בריחיים ביום טוב. ר' יהודה אסר לקרד בהמה אף לא לקרצף – מה ההבדל ביניהם? וחכמים אסרו גם וגם. מה הבסיס למחלוקת בין שלושתם? המשנה מסבירה דיני טומאה לשלושת חלקי הריחיים – ולמה כל חלק ראוי לקבל טומאה. המשנה מדברת על דינים הקשורים לעגלה של קטן גם בענייני טומאה – שמטמא מדרס, גם בענייני טלטול בשבת – שנחשב כלי וראוי לטלטלה, וגם לעניין גרירתו בשבת – האם אפשר לגררו או האם צריך לדאוג שמא יעשה חריץ באדמה? הפרק השלישי מתחיל עם דיון בדיני צידה – מתי אפשר/אי אפשר דגים/עופות/חיות ביום טוב.

כשפותחים ספר תורה בבית הכנסת, אסור לדבר אפילו בדבר הלכה. מציעים שני פסוקים שונים שמהם דורשים הלכה זו. כהן חייב לרחוץ ידיו לפני שמברך את העם ומובא פסוק כהוכחה. כשנשאל רבי אלעזר בן שמוע מדוע הוא זכה לאריכות ימים, ענה שהוא מקפיד על שלושה דברים - לא לעשות את בית הכנסת קיצור דרך (קפנדריא), לא לעבור על אנשים להגיע למקומו בבית המדרש ולא לומר ברכת כהנים בלי לברך. מה נוסח הברכה שמברכים הכהנים לפני שמברכים את העם בשלושת הפסוקים? מה אומרים לפני שעולים לאמר את הברכה? מה אומרים אחרי שמסיימים את הברכה ופונים מהעם ואל ארון הקודש? כללים נוספים הן לגבי ברכת הכהנים והן לגבי קריאת התורה מפורטים, כולל המתנה לסיום מלא של כל סעיף או שיסיימו לענות אמן לפני ההמשך לסעיף הבא. מי שקורא את ההפטרה, צריך קודם לקרוא מהתורה. יש לגלגל את התורה במלואה, לפני תחילת ההפטרה. איך יוציאו את התורה מבית הכנסת - האם צריך להוציאה לפני כל העם? במה זה תלוי? אילו פסוקים היו אומרים העם כשהכהנים היו אומרים ברכת כהנים?

דף נלווה בבא קמא יט

הדף היום מוקדש ע"י רושל חייפץ לע"נ אביה, שרגא פייבל בן אברהם בן ציון הלוי. 

הדף היום מוקדש ע"י מרים טננבאום, מדינה קורן וקרוליין אופשטיין לע"נ סמל בנימין מאיר בן זב דוד ורחל פסי, הי"ד, בנימין ארלי, בנם של חבריהם היקרים ג'ן ורוב ארלי. "תכונות של גבורה וצניעות ליוו אותו בחייו ואף במותו, כאשר נפל בהגנה על עם ישראל וארץ ישראל. יהי זכרו ברוך."

נשאלת סדרה של שאלות לגבי נזקים עקיפים הנקראים צרורות. האם יש מושג של תם/מועד אם הפעולה נעשתה בצורה לא טיפוסית (כמו קרן) ותם ישלם רק רבע נזק? האם סומכוס יסכים שאם המעשה היה עקיף יותר (כח כחו), כלומר החיה מזיזה צרורות שעפו ופוגעים בחפץ שפוגע בחפץ אחר, האם ישלם ר חצי נזק? המשנה קבעה שני מקרים שבהם האחד חייב בחצי נזק - הבהמה בעטה (קרן) וגרמה נזק או צרורות מתחת לרגלי הבהמה פגעו בכלים. במקרה של הצרורות, האם בעטה הבהמה בהם בכוונה או שהם פשוט זזו בזמן שהבהמה הלכה? מה הנפקא מינה? האם אדם חייב בצרורות ברשות הרבים (כמו קרן) או פטור (כמו רגל)? מה אם הם נבעטו ברשות הרבים אבל עפו לתחום פרטי והזיקו שם? אם בעל חיים מכשכש בזנבו וגורם לנזקים ברשות הרבים, הבעלים פטור שכן מדובר בתולדה של רגל. המשנה קבעה שתרנגול שגרם נזק מחבל שנקשר לרגל משלם חצי נזק. רב הונא מגביל זאת למקרה שבו הוא נקשר לעוף בכוחות עצמו. הגמרא מתקשה להבין מי אחראי לפי קריאה זו ונדחפת להבין את רב הונא כמוסיף מקרה ולא מגביל את המשנה. מהם הכללים העיקריים של קטגוריית השן? אם בעל חיים אוכל מאכלים לא טיפוסיים, הבעלים משלם רק מחצית מהנזקים - אבל איפה מותחים את הגבול בין טיפוסי/לא טיפוסי?

דף נלווה יומא יט

תמונות

הלימוד שלנו היום יהיה לזכר נשמת אלו שנהרגו באסון במירון ולרפואה שלמה לכל הפצועים. 

הדף היום מוקדש ע"י הת'ר סייד. "ממש זכיתי לקבל בן זוג שהוא גם החברותא שלי. אני אוהבת אותך סמי. תודה שעודדת אותי להתחיל ללמוד דף יומי."

הכהן גדול היה ישן בלשכת פרהדרין והיה הולך לחדר בית אבטינס ללמוד כיצד לבצע את הקטרת הקטורת. שתיהם היו בעזרה - אחת בצפון ואחת בדרום. איזה בצפון ואיזה בדרום? חכמי בית הדין היו משבעים את הכהן הגדול - מה הוא היה צריך להישבע ולמה? מה היה הוויכוח בין הצדוקים לפרושים? על ידי הבאת סיפור מסוים, הגמרא עוברת לדון האם מותר לרמוז למישהו במהלך אמירת קריאת שמע. הכהן הגדול לא ישן כל הלילה בליל יום הכיפורים. איך היו שומרים עליו שישאר ער? אילו מנהגים התפתחו מכאן ולאילו דברים לא טובים הם הובילו?

המשנה קובעת שמי שהלווה עם משכון יש לו רמת אחריות כמו של שומר שכר. נראה שהמשנה אינה הולכת בעקבות דעתו של רבי אליעזר, שסבור שאם המשכון אבד, הלווה יכול להישבע ולהיפטר, כמו שומר חינם. הגמרא מנסה אז בשתי דרכים שונות ליישב את פסק המשנה גם לפי רבי אליעזר. אולם, זה נדחה מכיוון שרבי עקיבא חולק על רבי אליעזר, ומאחר שרוב המשניות הבלתי מיוחסות הם בשיטת רבי עקיבא, הגמרא מעדיפה ליישב את המשנה לפי רבי עקיבא. מוצעות ארבעה הסברים שונים להבין את המקרה שבו רבי אליעזר ורבי עקיבא חלוקים ומה הבסיס למחלוקתם. ההלכה נספקה כאבא שאול, כפי שמצוטט במשנה, שניתן להשכיר משכון של אדם עני ולנכות את כסף ההשכרה מהלוואה. אם אדם מעביר חבית של אחר ממקום למקום והיא נשברה, יש מחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה אם מבחינים בין אם היה שומר שכר לבין אם היה שומר חינם. אין דברי ר' מאיר מסתדרים עם סוגיה בבבא קמא, שם שיטתו מבוססת על זה שנתקל נחשב כפושע. איך אפשר להסביר את הסתירה? ר' אלעזר אמר שההלכה כר' מאיר, אך היה לו קשה לקבל את דבריו. למה?

דף נלווה מגילה יא

הדף היום מוקדש ע"י טרי קריוושה לרפואת חיים בן פייגא ריבה.

רבנים שונים היו מתחילים דרשותיהם למגילה מפסוקים שונים מהנביאים והכתובים וחיברו אותם לסיפור המגילה. לאחר הזכרת "התחלות" שונות של דרשות אלו, עוברת הגמרא לדרוש את הפסוקים הראשונים של המגילה. כיצד ניתן לפרש את השם אחשורוש? מובאות מספר אפשרויות שונות. הפסוק אומר "הוא אחשורוש" "הוא" - שהיה רע לגמרי מהיום הראשון ועד האחרון. פסוקים אחרים שבהם נעשה שימוש בניסוח זה מוסברים גם הם כשלמים, מההתחלה ועד הסוף - חלקם חיוביים וחלקם שליליים. "מהודי ועד כוש" - האם המדינות הללו היו בשני קצוות העולם או ממש זו ליד זו? מדוע כתוב "שבע ועשרים ומאה מדינה" במקום מאה עשרים ושבע? שלושה אנשים שלטו על כל העולם - אחאב, אחשורוש ונבוכדנצר. פסוקים מובאים כדי להוכיח זאת. מדוע שלמה לא מוזכר ברשימה זו? מה עם סנחריב, דריוש וכורש? מדוע עשה אחשורוש משתה בשנה השלישית למלכותו? הוא חשב בטעות ששבעים שנות הגלות שהבטיח ירמיהו הסתיימו והיהודים לא נגאלו ולכן חשב שלא ייגאלו לעולם. הוא חשב שהוא יותר חכם מבלשצר שגם טעה בחישוב שבעים השנים, אבל מסתבר שגם אחשורוש טעה. איזה חישוב עשה כל אחד מהם ומה היתה טעותם?

הדף היום מוקדש ע"י דבורה שבס לע"נ אמה, יוטה בת אביגדור צבי ודבורה רחל.

הדף היום מוקדש ע"י אילנה פרידמן לע"נ יוסף אליעזר בן חיים.

אם מיהו מודר הנאה מאחר, הוא יכול ליהנות מעולי בבל אבל לא מדברים ששייכים לאותה העיר. מה נחשב לעולי בבל ולמה הם לא כלולים בדבריו? מה הפתרון האפשרי כדי לאפשר לו ליהנות מדברים של אותה העיר? אם מודר הנאה מחבירו והחבר רוצה לתת לו אוכל (כי אין לו), יתן לאחר במתנה והמודר יקבל ממנו. מביאים מעשה בבית חורון עם אבא שהיה מודר הנאה מבנו והבן השיא את בנו ורצה להזמין את אביו. נתן הסעודה והחצר כמתנה לאחר ואמר לו שנותן לו בכדי שאביו יוכל לבוא. המקבל הקדיש את הכל למקדש כי לא רצה להיות מעורב בעוון הזה של לעבור על הנדר. לאחר מעשה זה, חכמים קבעו שאם לא באמת מתכוונים לתת כמתנה, זה לא נחשב מתנה. הגמרא מביאה עוד סיפור על אבא שהדיר בנו הנאה ממנו ואז  רצה להעביר לו כסף כדי להעביר לנכדיו אם יהיו לומדי תורה. האם אפשר? יש מחלוקת בין חכמי פומבדיתא לבין רב נחמן רב אשי ורבא מקשים על רב נחמן. ורב נחמן תירוץ את הקושיות של רבא בשתי דרכים.

הדף היום מוקדש ע"י הרב ארט גולד לע"נ קרינה גולה בת הודה ויהודה צבי.

יש עוד שני ניסיונות להוכיח שצער בעלי חיים הוא דין דרבנן, אך הם נדחים. באיזה מרחק מהבהמה מחויב אדם לעזור בטעינה/פריקה? מה סדר העדיפויות בטיפול בחפצים אבודים של אנשים בינו לבין עצמו, אביו ורבו? מהי ההגדרה של 'רבו'? האם עדיף ללמוד תורה, משנה או גמרא? מהן הסכנות בלימוד משנה ללא לימוד גמרא? מהן הסכנות בלימוד גמרא ללא לימוד משנה? אם אדם שומר בפריט של אחר (בהמה או כלי) ואינו מקבל תשלום (שומר חנם), והפריט נגנב, השומר יכול להישבע וליפטר. אם מוצאים את הגנב ומחזירים את הפריט, הגנב משלם את התשלום הכפול לבעלים המקורי. אבל אם החליט השומר לשלם על החפץ שנגנב ולא להישבע, ישלם הגנב את הכפל לשומר. מדוע היה צורך להזכיר גם בהמה וגם כלים?

תמונות

דף נלווה עירובין מט

הלימוד השבוע מוקדש על ידי ליאורה ומרטי פיינברג לזכר נשמת אמה של ליאורה, מרים רודא אדלר ז"ל, מרים רודא בת יצחק וחנה זיסל בשנתיים לפטירתה, ביום כיפור. והלימוד היום מוקדש על ידי מדינה קורן לזכר נשמת מורה, הרב ראובן אברמן, הרב ראובן בן צבי אריה ורבקה זצ"ל. הוא הקדיש חייו לקדם לימוד תורה לנשים. יהי זכרו ברוך. 

רב ושמואל חולקים בהבנתם את מחלוקת ר' שמעון וחכמים במקרה עם שלוש חצרות. הגמרא מביאה ברייתא לחזק את שמואל וגם הלכה אחרת דומה ששמואל אמר בעניין חצר שבין שני מבואות. הגמרא מביאה עוד כמה הלכות שנאמרו על ידי רב יהודה בשם שמואל לגבי החצר שבין שני מבואות וגם בעניין מי שמחלק את עירובו או לא נותן לאחרים לאכול מהאוכל ששם בעירוב. שמואל ורבה חולקים: האם עירוב חצרות עובד משום קנין או משום דירה? מהן הנפקא מינות? מי שבא בדרך ורוצה לקבוע עירוב במקום בהמשך הדרך, האם יכול להגיד במילים ששביתתו במקום הזה? במה זה תלוי? האם אלפיים אמה אלו עגולות או מרובעות? האם רק העני מערב ברגליו או כל אחד יכול? רב ושמואל חולקים במקרה שהוזכר במשנה שאמר "שביתתי תחת אילן לא אמר כלום" - האם יש לו רק ארבע אמות או קנה שביתה אבל צריך להחמיר לכל כיוון (אם רוצה ללכת לדרום, מודד מהחלק הצפוני של האילן)?

המשנה קובעת שאם אדם מוכר יין והוא מחמיץ, המוכר אינו אחראי. עם זאת, ישנן נסיבות מסוימות בהן הקונה יכול להטיל אחריות על המוכר. רבי יוסי ברבי חנינא מגביל את פסיקת המשנה למקרה בו הקונה שם את היין בכדים שלו, שכן אז ניתן להאשים את הקונה. רב חייא בר יוסף חולק כיוון שהוא רואה את בעל היין כאחראי להחמצת היין, שכן החמצת יין נתפסת כעונש לבעל גאווה, כפי שניתן להבין מחבקוק ב:ה.

אם אדם קנה או ביקש ממישהו לבנות לו בית קטן לבנו שהתחתן ולבתו האלמנה שהתחתנה, מהו הגודל המינימלי? מה לגבי סוגי בתים אחרים? רפת? ישנה מחלוקת לגבי הגובה המינימלי של בית והאם יש ללמוד אותו מגובה ההיכל. ישנם פסוקים סותרים לגבי גודל קודש הקודשים במקדש. איך ניתן לפתור את הסתירה?

דף נלווה ביצה ט

הדף היום מוקדש ע"י אלימלך ורינה לייבוביץ' לכבוד זיסי טרנר על הסמכתה כיועצת הלכה.  

האם אפשר להוליך סולם משובך לשובך בכדי להוציא גוזלות לאכול ביום טוב? בית שמאי אוסרים ומתירים רק להטות מחלון לחלון. בית הלל מתירים גם להוליך. רב חנן בר אמי מגביל את המחלוקת לשובך ברשות הרבים אבל לדעתו, כולם מסכימים שמותר ברשות היחיד. בית שמאי אוסרים ברשות הרבים משום מראית העין – שמא יחשבו שהוא מזיז בכדי להטיח גגו. ובית הלל סוברים שאין חשש למראית העין כי יש סולם אחר שמשתמשים בו בכדי לעלות לגג. איך דברי רב חנן מסתדרים עם דברי רב, שמקום שאסרו חכמים משום מראית העין, גם אסרו בחדרי חדרים? התשובה היא שהנושא הזה תלוי במחלוקת תנאים – רב חנן סובר כתנא אחד ורב כתנא אחר. יש גירסה אחרת בדברי רב חנן והקושי על דבריו מדברי רב בעניין חדרי חדרים והתירוץ. הגמרא מביאה ברייתא שבה יש הבנה אחרת במחלוקת בית שמאי ובית הלל. לפי הברייתא הם חולקים בהחזרת הסולם אבל להוליך כולם מודים שמותר. הברייתא גם מביאה דעות אחרות בקשר לסוג של סולם שעליהם מתווכחים והאם מותר רק להטות או גם להזיז לאט לאט. מסופר על בני ר' חייא שהתירו בסולם של עלייה בגלל שהבינו את הברייתא בצורה מסויימת אבל ר' חייא הוכיח אותם על כך שטעו בהבנתם. יש גירסה אחרת בסיפור לגבי מה התירו ולמה חשבו שמותר ועל בסיס מה חלק עליהם ר' חייא. אם בית שמאי מחמירים כאן למרות שיש צורך להגיע לשובך משום שמחת יום טוב, יוצא שהוא מחמיר ובית הלל מקילים לגבי שמחת יום טוב. זה סותר מחלוקתם בעניין כיסוי הדם – ששם בית שמאי מקילים משום שמחת יום טוב ובית הלל מחמירים. ר' יוחנן מציע להחליף את הדעות בעניין כיסוי הדם. אבל הגמרא דוחה את דבריו ומציע שיש לחלק בין המקרים. לאחר התירוץ, הגמרא מסבירה את הסתירה בצורה אחרת -  מהמשנה בכיסוי הדם על משנה אחרת הדנה גם בענייני יונים ששם בית שמאי מחמירים למרות שיש צורך להגיע ליונים משום שמחת יום טוב. שוב, ר' יוחנן מציע להחליף את הדעות בכיסוי הדם והגמרא דוחה את דבריו.

הלימוד החודש מוקדש לע"נ שי אוריאל בן כרמית והרב שמעון פיזם, אייל מבורך בן שירי חיה ומרדכי מוטי טויטו, שמסרו נפשם למען עם ישראל. "עזה כמוות אהבה". 

הלימוד השבוע מוקדש ע"י נירה פלדמן לע"נ פינקל בת ברוך ודינה בציון שנה לפטירתה. 

רב אשי מסביר מדוע אם בעל מכניס גט בחצר אשתו, זה יעיל רק אם היא עומדת בסמוך, ואילו במתנה אין צורך לעמוד ליד החצר. זה מבוסס על העיקרון שאדם יכול לעשות משהו שהוא לטובתו של אדם (מתנה) לא בנוכחותו 'זכין לאדם שלא בפניו', אבל אי אפשר לעשות משהו רע עבור אחר (גירושין) שלא בנוכחותו/ה 'אין חבין לאדם אלא בפניו'. רבא שואל על מקרה שבו מישהו זורק ארנק והוא עובר במרחב האווירי של בית של מישהו אחר - האם הוא נרכש על ידי בעל הנכס כמו במקרה של המשנה? במה שונה המקרה מהמקרה שהובא במשנה? המשנה הבאה מלמדת: אם האנשים הבאים מוצאים חפץ אבוד, החפץ עובר לאב/בעל: קטן או קטנה, אשה ועבד כנעני. אם האנשים הבאים מוצאים חפץ אבוד, הם יכולים לשמור אותו לעצמם: גדול או גדולה, עבד ושפחה עבריים ואשה גרושה גם אם לא קיבלה את כתובהתה. שמואל מסביר שקטן שמוצא חפץ אבוד זה הולך לאביו שכן מקובל שילדים נותנים חפצים שהם מוצאים להוריהם. מכאן משתמע ששמואל סבור שילד אינו קונה חפצים לפי דין תורה. מתעורר קושי נגד שמואל מברייתא לגבי פועל המשאיר אלומות הנופלות בשדה (לקט) וילדו יכול לאסוף אותן. הרבנים מציעים שלושה הסברים אפשריים. רבי יוחנן חולק על שמואל כיוון שהוא מבין את המילה "קטן" במשנה לא להתייחס לקטן בגיל אלא למי שנתמך על ידי אביו, ובמקרה זה המשנה לא מלמדת דבר לגבי יכולתו של קטן לקנות. ברייתא קובעת שעובד יום שנשכר לעשות הכל עבור הבעלים ומוצא חפץ אבוד בעבודה, החפץ עובר למי שהעסיק אותו. זה סותר את המשנה הקובעת שעבד עברי המוצא מציאה יכול לשמור אותה לעצמו. הרבנים מציעים שלושה פתרונות. מה דינה של שפחה עברייה במשנה שזוכה להחזיק חפצים אבודים - האם לא ילכו לאביה, ואם נפטר, לא לימד ריש לקיש שהיא יוצאת לחופשי? כדי לפתור זאת, הם מסבירים שהמשנה פירושה שהפריט הולך לאביה ולא לאדונה. מדוע צריכה המשנה ללמד שאשה גרושה יכולה לשמור חפצים שהיא מוצאת? זה לא ברור?! המקרה חייב להיות מקרה שבו יש ספק אם היא גרושה או לא. אם מוצאים שטרות חוב, האם הם מוחזרים לנושה או לא? במה זה תלוי? למה?

לאחר ש'אחיו' של מרי בר איסק הביא עדים, קבע רב חסדא שהאח יכול לקבל את חלקו. עוד קבע רב חסדא כי האח יכול לקבל 50% מהרווחים מהשקעתו של מרי בקרקע לאחר פטירת האב, על סמך משנה בבבא בתרא קמג. אביי ורבי אמי העלו קשיים עם פסיקתו לגבי הרווחים. רב חסדא ענה לשאלתו של רבי אמי. אם מפקידים פירות/קטניות/תבואה לשומר, השומר יכול לנכות כמות מסוימת כאשר מחזירים שכן ניתן להניח שעכברים אכלו חלק או שחלקם אבדו עם הזמן. איזה אחוז? החישוב לוי בסוג האוכל, משך הזמן בו נשמר והכמות. רבי יוחנן בן נורי סבור כי הכמות אינה גורם חשוב שכן עכברים אוכלים אותה כמות ללא קשר לכמות שיש בערימה. התוספתא מגבילה הלכות אלו למקרה שהשומר ערבב את הפירת עם פירותיו. רבי יהודה סובר שאם השומר היה שומר כמות גדולה, הפחת היה מתקזז על ידי התרחבות התבואות. בהתבסס על קריאה חלופית של ברייתא, רב נחמן מגביל זאת למקרה מסוים שבו התבואות ניתנו לשמירה בקיץ והוחזרו בחורף. כמה יש לנכות על שמן ויין? באיזה נקודה חולק רבי יהודה על החכמים לגבי ניכוי השמרים בשמן? מה הבסיס לוויכוח שלהם? הגמרא מביאה שתי הצעות שונות.

תמונות

הגמרא משווה בין שיטת ר' יהודה בעניין מחיצות החצר שעומדות מעל לבור לבין שיטת ר' חנניא בן עקביא שמיקל בגזוזטרא שעומדת מעל למים. האם הם נובעים מאותו היתר? הגמרא דנה בדברי ר' חנניא בן עקביא ומביא עוד קולות שאפשר להסיק מדבריו במקרים שונים. אמת המים שעובדת בחצר - באיזה תנאים אפשר למלאות ממנה בשבת? במה חולקים תנא קמא ור' יהודה? הגמרא מביאה ברייתא שבה יש מחלוקת תנא קמא ורשב"ג באמת המים שמנסים לדלות ממנה דרך חלונות. בה חולקים בין שלושה טפחים לבין ארבעה טפחים. יש שלוש דעות בעניין הטפחים האלו - במה מדובר - במים עצמו, באגפים או בפירצה של המחיצה בכניסה וביציאה מהחצר?  המשנה מביאה את ההלכה שאם יש גזוזטרא מעל למים, אפשר לבנות מחיצות י' טפחים ורוחב ארבעה על ארבעה כדי לדלות מים. הגמרא אומרת שזה לא כשיטת ר' חנניא בן עקביא. מציינים שהיתרו רק היה לאנשי טבריא בגלל שהכנרת במיוחד פחות דומה לרשות הרשים ולכן התיר. גם התיר להם עוד שני דברים. מהם? 

הדף היום מוקדש על ידי בטסי מלמן לע"נ אביה, צבי מנחם מנדל בן שלמה ז"ל, הלורד מונדשיין, בציון 39 שנה לפטירתו (בי"א באדר).

הדף היום מוקדש לע"נ שייל בלוז שנפטר השבוע. 

רבה אמר שאפשר לקבל מלקות פעמיים רק אם לאחר שנטמא נכנס לאוהל עם גופה שכן יש שני איסורי לא תעשה - אחד לא לטמא ואחר לא לבוא (להיכנס) לאוהל. אבל זה מנוגד לשיטת רבה בטומאה וטואמה כי הוא סובר שאם כבר נטמא, אי אפשר להחייב עוד פעם על טומאה - הוא כבר מחולל - כנ"ל כאן שהוא כבר נטמא לפני שנכנס לאוהל! רבי יוחנן מבחין בין בית לשדה. בבית: היה טהור כשנכנס והתחייב בביאה וטומאה בבת אחת בכניסתו ולכן אפשר להחייב על שניהם. אבל מי שנטמא בשדה ואחר כך נכנס לאוהל לא יהיה חייב פעמיים מהטעם האמור לעיל. אולם תשובה זו בעייתית ועולות בזו אחר זו מספר שאלות כגון, כשנכנסים לבית, נכנסת יד ראשונה או אפו, וכו' ובכך הטומאה באה קודם ביאה (שמתחייב כשרוב הגוף נכנס) ולא בבת אחת. בסופו של דבר, רב פפא עונה שאם אחד נכנס בתוך שידה תיבה או מגדל (בכך שחוצץ מפני הטומאה) ואז אדם אחר פתח אותו (כנראה לפי בקשת הנזיר, הסכמתו או בעזרתו) בזמן שהם היו בתוך הבית עם הטומאה, אז הטומאה והביאה התרחשו בו זמנית. מר בר רב אשי מביא תירוץ אחר - שנכנס לפני שהבנאדם מת (היה גוסס) ורק אחר כך מת, כשהנזיר כבר היה בפנים. תנא קמא ורבי חלוקים לגבי המקור בפסוק לדין שכהן גדול ונזיר יכולים להיות עם מישהו עד שהם ימותו בפועל ורק אסור להיטמא למת ממש. רבי יוחנן חושב שהוויכוח שלהם הוא רק לגבי הדרשה אבל אין הבדל פרטקי. אבל ריש לקיש סובר שאחד סובר על מיתה ממש והשני יאסור גם את הגוסס. רב חסדא אומר בשם רב שכהן הדיוט יכול ליטמא לקרוביו אבל רק בתנאי שהם שלמים ולא אם נכרת איבר. זה נדרש מהמילה "לאביו" - רק אם הוא שלם. הגמרא מעלה קושיות עליו משתי ברייתות המשם אפשר לראות שכהן יכול לטמא לקרוב שגופו אינו שלם. הפתרון הוא שהברייתות הולכות כפי דעתו של רבי יהודה ורב אינו סובר כדעה זו.