הקוגיטו (All•in & Avrum Burg)

-הפרק הוקלט לפני אירועי ה7.10-

נועה סתת היא רבה רפורמית ומנכ״לית האגודה לזכויות האזרח. בשיחה עם אברום הם משוחחים על פרדריק דאגלס, מההוגים האמריקאים הגדולים בכל הזמנים, שלמד לקרוא מסוורי נמל לבנים איתם עבד ומארונות האחוזה שאליה נמסר כעבד.

על צמיחה מתוך שורשים, כליאתם של של המדוכאים והמדכאים, פוליטיקת הזהויות ומקומה של הדת.

תמר הרמן היא פרופסור אמריטה למדע המדינה וסוציולוגיה באוניברסיטה הפתוחה ועמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. בשיחה עם אברום היא מסדרת את השבטים הישראלים ״אני מעדיפה לקרוא לזה רצף״, החילוניות הישראלית האם בכלל יש דבר כזה? האם הפוליטיקה והפוליטיקאים נבנים מהחלוקה השבטית והשפעות ה-7 באוקטובר על הדיון הציבורי הישראלי “הקרקע נשמטה מתחת לרגליים של אלה שחשבו שאולי הם קבוצת מיעוט, אבל הם יכולים לישון בשקט עם ההבנה שלהם את המציאות״.

לרגל יום השואה הבינלאומי לאומי שיחה מרתקת עם החוקרת ד"ר מעיין ארמלין דוקטור להיסטוריה בוגרת התוכנית ללימודי שואה באוניברסיטת קלארק בארה"ב.

גרשון בסקין מכיר את החמאס. כבר שנים שהוא משמש איש הקשר מטעמה של מדינת ישראל לגוף האזרחי של חמאס.

בשיחה עם אברום הוא אומר: העולם מתכוון לכפות תהליך שלום, עם גוף בינלאומי ואבני דרך להקמת מדינה פלשתינית.

״שום ילד מאוהיו לא יגן פה על השלום, צריכים להיות סיורים משותפים, אני לא רוצה תהליך שלום מונחה על ידי האמריקאים, הם הכי גרועים בזה…זה צריך להיות מהלך אזורי, לא יהיה ״הסכם שהפלשתינים יכולים לחיות איתו״.

וגם: מספר לראשונה על ערוץ שהיה מעורב בו בניסיון להגיע לפריצת דרך.

פרופ׳ אוריה שביט הוא ר׳ החוג ללימודי ערבית ואיסלאם באוניברסיטת תל אביב. הוא התארח פה בעבר בפרק מרתק שעסק באבן ח׳לדון. מטבע הדברים והאירועים, פרופ׳ שביט מסייע לנו להבין טוב יותר את האידיאולוגיה שמאחורי חמאס שאותו הוא מגדיר: ״נאצי ועוד״. וגם: אברום מספר על הפגישה שקיים עם אחמד יאסין כשזה ישב בכלא הישראלי ומה הייתה ההתרשמות שלו מהמנהיג הדתי של חמאס?

הצטרפו אלינו למפגש קוראים בזום. מוצ״ש 20:00. אתם מוזמנים לשלוח לנו לפני כן טקסטים, אם תרצו להקריא אותם https://us05web.zoom.us/j/84104336511?pwd=wbktPXsNB4RfMnaRIcRH0HMbUIKJgp.1

הצטרפו אלינו לקבוצת הווטאספ ״הקוגיטו הקהילה״ https://chat.whatsapp.com/KfrtLDgA5a41lE2GnesTLS

סמי אבו שחאדה הוא חבר כנסת לשעבר וחוקר ההיסטוריה המודרנית של יפו. בשיחה עם אברום הוא מדבר על הספר של של מארק לוין Overthrowing Geography: Jaffa, Tel Aviv, and the Struggle for Palestine, 1880-1948.

בין היתר, על אזרחות: ״אני פלשתיני ואזרח בישראל שלא הייתי חלק מההגדרה שלה״, על התנועה הציונית: ״להקים מדינה יהודית במקום שאין בו רוב יהודי? זה לא יכול היה להיגמר טוב״, הטיולים עם הסבים שלו ברחובות יפו ״יש להם עיר אחרת בזיכרון״ והסיורים שקיים ביפו ״המטיילים היו מסרבים להאמין שאנחנו היינו יכולים להתפתח בלי הציונות״.

כל אחד מאיתנו חווה את בעירות הקיץ, אין מי שלא רואה בפני האחר את השתקפות חרדותיו. ביחד כולנו מסתובבים כהלומים כה זקוקים לנחמה. היצרים כמו מרק מהביל; כעס ופחד. חרון נורא על החמאס האיום ועל הממשלה שהכזיבה. עצב קיומי על גן העדן הפורח שקמל לגיהנום. על חפים מפשע באשר הם. חיינו כבר לא יהיו כשהיו. מתוך התהומות והחושך, אני מבקש להציע בעדינות ובצניעות את נחמת אימי המנוחה. הפוסט טראומה היא חלק בלתי נפרד מחיי משפחתי. ועם כל זאת מי שלא הכיר את ההיסטוריה של אמי לא היה יכול להעלות על דעתו שיש בה משהו פגוע. שמחת החיים שלה לא הועבה על ידי זיכרונות שבאו לבעת אותה בלילה או להשבית את האושר המתמיד שלה. החבילה שלה היתה ענקית. יתומה שלא הכירה את אימה, פליטת טבח שראתה במו עיניה זוועות שקשוחים ממנה נשברו נכחם, שהתייתמה שוב מאביה בגיל ההתבגרות ואם בכל אלה לא די אז בחצי השני של חייה היא שכלה את אחותי הבכורה. למרות כל אלה היא המקור של כל שמחת החיים שלי, של אחותי ושל כל ילדינו. השפעתה על אהבת החיים החיובית שלנו היתה מכרעת. בכל פעם שהגעתי לצומת שבה נאלצתי להכריע בין אופטימיות לפסימיות בחרתי בדרכה ומעולם לא הצטערתי.

כשאמא היתה בת שמונה, ב 1929, בתרפ״ט הארורה, רעדה האדמה בחברון. 'מה את זוכרת מהימים ההם?' שאלתי אותה כמעט שמונה עשורים יותר מאוחר. 'כמעט כלום,' היא הודתה בכנות, 'אני חושבת שמרבית הזיכרונות שלי הם סיפורים שסיפרו לי על הימים ההם ואימצתי אותם לעצמי כמו נולדו בתוכי מאז ומעולם.' היתה שבת של קיץ. המשפחה התאספה בחברון כדי לחגוג שמחה כלשהי, אבל האוויר הארץ ישראלי כבר היה מלא ברגשות אחרים. המתח בין יהודים לפלשתינים היה בשיאו. הם לא ידעו את זה אבל אז בעצם התחיל הקונפליקט. בתרפ״ט אצלנו ואתנו. הרבה פוליטיקה והמון הסתה דתית קנאית. לא זה המקום לקבוע מי התחיל, מספיק לדעת שבשני הצדדים לא היתה מנהיגות מרסנת, לא היתה הידברות והשלטון הבריטי שקיבל את הארץ כמנדט, לא עשה די, לא עשה כלום, כדי להרגיע את הרוחות.

כשהטבח החל התכנסו היהודים בשכונה לשני בתים. לבית של דודי, אליעזר דן סלונים, ולבית של סבא, הרב יעקב יוסף משה סלונים. ההורה היחיד של אמא אחיותיה ואחיה. אליעזר דן היה צעיר ומכובד. הוא היה מנהל סניף הבנק המקומי, היה לו אקדח ברישיון והיו לו מהלכים בקרב השלטון הבריטי והמנהיגות הפלסטינית גם יחד. בערב שבת הוא עוד התרוצץ בעיר, ניסה להרגיע, הציל בפועל כמה קרבנות מלינץ' אכזרי והגיע להסכמות רופפות עם הבריטים ועם כמה מהמנהיגים הערבים. 'נלך אליו, בו הם לא יעזו לגעת.' אמרו היהודים, ונטבחו כמעט כולם בביתו. 65 בני הישוב היהודי נרצחו באכזריות חסרת תקדים במשכן של שעתיים איומות בעיר האבות. יותר מרבע מהם בביתו של דודי. כמעט לא היו שם ניצולים, חוץ מבן דודי שלמה, שהיה בן שנתיים ונפצע בראשו. בין הגופות לפצועים ובתוך נהרות הדם שזרמו במקום, חשבוהו הטבחים למת ונפשו ניצלה. אמא וכל אשר התכנסו אל ביתו של סבא ניצלו בשל גבורתם של שני חסידי אומות העולם, פלסטינים חברונים או שאקר ואבו שאקר. שחירפו נפשם והצילו אותם, וממילא גם אותנו.

קשה מאד, ממרחקי הזמן, להבחין בין הזיכרונות הרשמיים, המיתולוגיים, כפי שהונצחו בתולדות הישוב הישראלי הצעיר לבין הזיכרונות הפרטיים והאישים של אמא. ובכל זאת משפט אחד שלה נראה היה לי תמיד כמאוד אמיתי, שלה ולא של אלה שסיפרו לה. "אחי גר בכניסה לעיר," היא סיפרה לי מאות פעמים, "ואנחנו גרנו במעלה הגבעה, כאשר בינינו מפריד שדה ריק, כך שמחלון ביתנו יכולנו לראות את המדרגות של בית אחי. באותו הבית, למטה, היה בית הספר בו למדתי. ביום הנורא ההוא ראיתי על המדרגות נוצות מתעופפות וחשבתי שזה שלג. שזה יפה כמו שלג." אוי, אמא'לה עצובה שלי. היית אז מבוגרת רק מעט מהנכדים שלי היום. ואני רוצה כל כך להושיט לך את ידי ולחבק אותך שוב. רק עוד פעם אחת. חיבוק גדול ואוהב. כי אז, ביום הגדול והנורא ההוא, אפילו על שמיכות לא ריחמו, שיספו אותן כמו היו גם הן גרונות אנושיים. אמא, עכשיו אני מבין. רק את היית מסוגלת לראות את הנוצות שהתעופפו מהשמיכות השחוטות ולחשוב שזה שלג. רק כך הצלחת להפוך את נקודת השפל האנושית ההיא לנקודת היציאה שלך אל החיים שלנו. כמעט את הכל רצחו וטבחו ואנסו לך שם. רק את האופטימיות שלך לא הצליחו להרוג. נקודת המבט הזו, ילדה שמאמינה שהחיים עבורה הם שלג טהור בכל בוקר מחדש, הפכה אותך לאפשרית. לגדולה מהחיים של כולנו. האופטימיות ששמרה אותך שפויה ומאוזנת, שמחה ואימהית.

אחי בני האדם, בני ערב, נצרת ובני עמי. הביטו בשחיטה, בערו את השוחטים. וחפשו את נקודת השלג הטהור שלכם, כדי להתחיל ממנה את הכל מההתחלה.

יהיה זיכרה של אמא וזכרם של החפים ברוך.

יאיר לפיד הקים את המרכז הישראלי. לפני כמה שנים זאת הייתה נשמעת כמו סיסמה, אבל ככל שנקף הזמן ״יש עתיד״ שהקים התגברה על הציניות שהושמעה כלפיה והפכה לאחד מהפרויקטים הפוליטיים המרשימים של העשור האחרון. בשיחה עם אברום הם יורדים לשורשי התפיסה הפוליטית של ראש הממשלה לשעבר לפיד. על הסכסוך ״הקונספציה שקרסה היא ניהול הסכסוך״, הקמת הממשלה עם מנסור עבאס ״הערבים הם 20% מאזרחי המדינה״, יהדות ״טרוריסטים יהודים לא יסבירו לי מהי היהדות״ והצורך לתקן ״יש צורך בממשלה מתפקדת, אנחנו מקימים עכשיו את המדינה״.

רחלי רוטנר מגישה את הפודקסט ״ wako הפודקסט״ ביחד עם בן זוגה אריאל ויסמן. למרבה פליאתה של רחלי אברום הוא מאזין קבוע שחושב שהשיח שלה ושל אריאל הוא מהסנסורים הדקים של המחשבה הישראלית של היום. זה הוליד שיחה מרתקת על ״סיפורי נרניה״ וכמיהה למשהו רוחני. עבור שניים שגדלו בציונות הדתית זה לא דבר של מה בכך.

פרופ׳ ליעד מודריק היא פרופ׳ למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב. היא זכורה לכולנו מימי הרדיו והתוכנית הנהדרת שהגישה במשך תקופה עם פרופ׳ מיכאל הרסגור המנוח. ״שעה היסטורית״.

בשיחה עם אברום הם משוחחים על עטלפים והחיבור המפורסם של תומאס נייגל.

ליסה פרץ בחרה את ״בדם קר״ של טרומן קפוטה כטקסט שבליבת השיחה שלה עם אברום. תיעוד רזה, שנכתב בידי איש מוזר, על רצח שאירע בקנזס שבה הוא ״האחר המוחלט״.

בימים אלה, חוץ מזה שהיא מנהלת את התרבות בעיר חיפה, היא מסתובבת בין מלונות המפונים ומקרינה את סרטה ״הבית בקרית שמונה״ שחוזר לטבח שאירע בעיר בפסח 1974. לא קנזס, לא באמריקה, אבל בהחלט ניו ז׳ורנליזם. שיחה על עיתונות ופריפריה, קולנוע דוקומנטרי ו״פרטים קטנים שצריכים להתכנס לפאזל מאוד גדול״.

אחרי מלחמת העולם השנייה הקהילה הבינלאומית התגייסה למען שיקום העולם שאחרי החורבן. המסקנה שצריך לכך מאמץ בינלאומי הביאה קבוצת אנשים, הזכורה מביניהן היא אלינור רוזוולט, לנסח את ההכרזה האו״ם לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. מטרה נעלה שאינה עניין לאומה אחת, אלא מחייבת שיתוף פעולה. בשיחה עם אברום בורג, ח״כ לשעבר דדי צוקר, מסביר למה הטקסט הזה ממוסגר ותלוי על קיר חדר העבודה עמוס הספרים שלו, ההקמה של בצלם, המאה ה-20 הרצחנית והתזה שבבסיס הטקסט: אם תפגע בחירות, תגיע לרצח.

לינק לטקסט המתורגם של ההכרזה https://shorturl.at/gmsuj

חיים ברק כהן , הוא עו"ד ממקימי קבוצת באים לבנקים ,פעיל פוליטי מוזיקאי ושחקן.

הפסיכולוגית של נורית גפן אמרה לה שהשגרה שומרת עליה. אחרי החתונה נשברו ההרגלים והחיים הפכו יותר בלתי צפויים. ״כששמים את הטבעת, הגבר מתעורר לאישה אחרת״, על הבוהמה ״דור הפרחים נכשל״.

פרופ׳ רון זרחי היה עם אברום בצבא ועלה לגדולה. הוא מנצח מקהלות. פרופ׳ למוזיקה. בוגר המחלקה לניצוח וקומפוזיציה באוניברסיטת תל אביב. בשיחה עם אברום, שזה לה החלק הראשון, הם מתחקים אחרי ההיסטוריה של הזמר העברי.

אמנון רז קרקוצקין הוא פרופסור להיסטוריה יהודית באוניברסיטת בן גוריון שמרבה לעסוק ולחקור את התודעה ההיסטורית הציונית על שלל היבטיה השונים והשלכותיה.

אברום פגש את אמנון פעמים ספורות אבל קרקוצקין השפיע עליו יותר משיוכל לדמיין. נתעמק בטקסט ״הצהרת אמונים לשפה שלנו״ שכתב גדול חוקרי הקבלה, גרשום שלום.

בשיחה על חוזק התרבות היהודית ועל הסכנה שהיא מציבה לעצמה, נצלול אל ההיסטוריה התודעתית של המושג הרחב ״ציונות״.

פרופ׳ רון זרחי היה עם אברום בצבא ועלה לגדולה. הוא מנצח מקהלות. פרופ׳ למוזיקה. בוגר המחלקה לניצוח וקומפוזיציה באוניברסיטת תל אביב. בשיחה עם אברום, שזה לה החלק השני, הם מתחקים אחרי ההיסטוריה של הזמר העברי.

פרופ׳ דוד קרצמר הוא מגדולי המשפטנים הישראלים. מומחה למשפט בינלאומי וחוקתי. ממקימי מרכז מינרבה לזכויות אדם, ממייסדי ״בצלם״ וסבא. אברום ופרופ׳ קרצמר חולקים דעות, וחשוב מזה: נכדים.

בפרק הפעם, פרופ׳ קרצמר מנתח את הצהרת בלפור, הפוליטיקה שמסביבה והניסוח המשפטי שלה. באמצעותה הוא עונה על השאלה: האם יהודה ושומרון זה שטח כבוש?

יעקב ריבלין הוא מהמנוסים והותיקים במשכן הכנסת. פרשן פוליטי ברדיו קול חי. בשיחה עם אברום הוא פורט את הקבוצות החרדיות העיקריות, מסביר למה הכריזמה של נתניהו ממלאת את הריק שישנו במנהיגות החרדית שאותה הוא מבקר: אין לנו מנהיגות פורצת דרך, יש לנו מנהיגות שמחזיקה שהספינה לא תטבע

אנשיל פפר עיתונאי ישראלי בריטי יושב לשיחה עם אברום בורג על הסוגיות שמבעירות את המדינה.

אברום השתתף במסיבת העיתונאים שערכה ועדת המעקב לרגל המצב. בטור מיוחד הוא מציג את מה שאמר שם.

בפרק הקודם עם פרופ׳ חגי רם אברום והוא שוחחו על ספרות איראנית. בפרק היום הם מדברים על חשיש. הסם המועדף על המעמדות הנמוכים במזרח התיכון.

לאורך השנים, היו במזרח התיכון שושלות שמנסות להגביל את החשיש, אך הן הבינו שהן לא יכולות לנצח את החשיש שהיה שם לפניהם. מה מסלולו של החשיש במזרח התיכון הקולוניאלי? ומה היה תפקידו החברתי במשטור האוכלוסייה שצריך להכניס אל המודרנה?

ד"ר שמואל שמוליק לדרמן מלמד במחלקה להיסטוריה פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה ובתוכנית הבינלאומית ללימודי שואה באוניברסיטת חיפה. חלק מהפורום לחשיבה אזורית ובא לדבר על הספר שהפורום פרסם בימים אלו על מדיניות ישראלית שוחרת שלום לניהול הסכסוך.

פרופ׳ דוד אנוך הוא ראש הקתדרה לפילוסופיה של המשפט באוניברסיטת אוקספורד. בשיחה עם אברום הם מדברים על מוסר בלחימה, המושגים ׳פרופורציונליות׳ ו׳נזק אגבי׳ ואבן הריחיים המוסרית: ׳אנחנו בשדה שבו הכל נכתב בדם, אבל זה לא אומר שמגבלות מוסריות לא קיימות׳ והמצפון האנושי: ׳אנשים רעים מאוד הם גם מצפוניים׳.

פרופ׳ שלמה בן עמי ואברום התכנסו לקראת פסח לשיחה נוספת. אם לא הקשבתם לפרק הקודם עם שלמה זה זמן טוב לחזור לזה. הלינק למטה 👇

בפרק היום הם נותנים סימנים במעבר של אומות בין עבדות לחירות. בתהליך אבולוציוני (יוון, ספרד, פורטוגל) או כתוצאה מטראומה (יפן, גרמניה), בין רומא לפורטוגל, בין דורות מייסדים לדורות המתעייפים שבאים אחריהם-מה הוא מנגנון ההשתנות של החברה?

הפרק הקודם | בעיני הספרדים, היהודים הם איבר בגוף הלאומי | https://shorturl.at/CRSV7

ד"ר ג'רמי פוגל פילוסוף וחבר סגל בכיר בחוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב, מגיעה לשיחה עם אברום בורג על פרידריך ניטשה על תורתו ותפיסתו לגבי מוסר האדם ו"מות האלוהים", וגם על הקשר המורכב והפכפך של ניטשה לעם היהודים ומה הוא היה חושב על הציונות.

אברום בורג ועופרי אילני בשיחה על טכנולוגיה ואינטרנט, הנרקסיזם של העיר הגדולה ואורי אבנרי וגורלו של מוסד המדינה.

אסף ליברמן הוא עיתונאי, מגיש ״קלמן ליברמן״ בכאן ב׳ ותוכנית התחקירים ״זמן אמת״ בכאן 11.

השיחה נסובה סביב הכתיבה של מאיר אריאל.

למרות שהוא מודה שהוא לא תמיד מבין אותו, אסף ליברמן נמשך אל המוזיקה והשפה המטריפה של מאיר אריאל עוד כשהיה נער. הוא מקפיד לעסוק בטקסטים עצמם ״אני לא יודע איזה איש הוא היה״ ומנסה לתרגם לעצמו עד היום דברים שהוא לא מבין בכתיבה. ״מאיר אריאל זה רבדים על רבדים״, הוא אומר.

הוא לא מתחבר לכתיבה על המלחמה, ולא התחבר במיוחד ל״רישומי פחם״ (למרות שהוא אוהב מאוד את הקאבר של ברי סחרוף ל״חיית הברזל״), וככלל הוא פחות מתחבר למניפסטים, לפילוסופיה שמאחורי השירים, אלא לטקסטים עצמם ולרצון להבין אותם כמות שהם. ״אני חושב שמשהו מהשפה שלו נטמע בי״.

לינקים מאוצרות היוטיוב👇

ראיון של קובי מידן (״חוצה ישראל״ בחינוכית) עם פרופ׳ ניסים קלדרון עם צאת הביוגרפיה שכתב אודות מאיר אריאל- ״ארול אחד״ https://youtu.be/vQD4S_b7_ic

ראיון של יאיר לפיד בתוכנית ״יאיר לפיד חי בעשר״ עם מאיר אריאל https://youtu.be/XM34ah11Ckw

נורמן עיסא הוא שחקן ובמאי. 

השיחה נסובה סביב כתיבתם של מחמוד דרוויש וחליל ג׳ובראן. 

״יש משהו בהיותי אני, שאני באמת אוהב אנשים, בעיני אני האדם שבאמת רוצה לחיות כאן, המקום הזה הוא כמו שדה פרחים, כל פרח צריך להשקות אותו בדרך שלו״. 

״אפשר לדבר על עם שבורא אותו מהמקום שלו, שמביא את הסיפור האנושי שלו, אותו ילד שיצא עם אבא שלו והשאיפה הייתה שנחזור״. 

פרופ׳ שלמה בן עמי הוא לשעבר שר החוץ והשר לביטחון הפנים, שגריר ישראל בספרד ופרופ׳ להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. 

השיחה נסובה סביב ״גלוריה״ של פרס גלדוס, סופר ספרדי מהמחצית השנייה של המאה ה-19. הוא סופר שכתב על ההיסטוריה הספרדית. הספרים שלו מלאים בביקורת קשה מאוד על הכנסייה הקתולית, והגעגועים שלו לאנטי-תזה, היינו היהודים שגורשו מספרד. 

גלוריה מתאהבת בדניאל, שכולם חושבים שהוא פרוטסטנטי, ורוצים להמיר את דתו לקתולי, אלא שהוא בכלל יהודי. בספרים של גלדוס מתנהל תמיד ויכוח בין פנאטיות דתיות לפתיחות. 

היהודים הם חלק מהמורשת הספרדית, או כמו שאומר שלמה: בעיני הספרדים, הם איבר בגוף הלאומי״. השיחה נוגעת באחר הספרדי, ביהדות ספרד והאינקוויזציה וגם על טנג׳יר העיר שבה נולד. 

פרופ׳ אבי שגיא הוא פילוסוף וחוקר של הפילוסופיה היהודית. ר׳ התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן. 

השיחה נסובה סביב עקידת יצחק. 

״מנקודת מבט מוסרית אין ספק שעקידת יצחק הוא מעשה פסול, שאפילו המסורת היהודית הזדעזעה ממנו. הביקורת מצויה רבות בספרות חז״ל. למסורת היהודית יש דין ודברים קשים עם סיפור העקידה. הרב קוק בפירושו לעקידה כותב את הקביעות הבאות: מעשה העקידה הוא פסול, כל מעשה העקידה הוא חינוך להכוונה של הפאתוס הדתי״. 

״קירקגור מתאר את אברהם כאדם מתלבט, מצוי בניסיון, הוא אומר בעצם שהכרעת אברהם היא הכרעה ספציפית של האיש, המאמין הסטנדרטי נמצא במתחים הללו״. 

לאורך השיחה, מנותח סיפור העקידה דרך עמדתם של כותבים שונים: יריב בן אהרון, חנוך לוין ומלכת האמבטיה, הרב סולובייצ׳יק, פרידריך הגל, ישעיהו ליבוביץ ועוד. 

רון כחלילי הוא במאי ומפיק. מהדוברים והפעילים הבולטים נגד אפליית המזרחים בישראל. 

השיחה נסובה סביב ״שווים ושווים יותר״ של סמי מיכאל. 

״ברגע שאני מגיע להדסים אני עובר סוג של חינוך מחדש, כמו אלפים מבני הדור שלי, שמבין שהוא חייב להתנכר להוריו. אתה יוצא משם נכנס רון אחד ויוצא רון אחר״. 

״אני בתוך המירוץ להצלחה, בחור צעיר בתל אביב החדשה, אני מוחק את ׳שווים ושווים יותר׳ הוא נכנס לתוכי אבל לא הופך לאידאולוגיה״. 

״אנחנו כבר לא מדברים ערבית, השפה הערבית הפכה משפה מקטלגת, לשפה יוקרתית. כשמזרחי מדבר ערבית זה מקוטלג כדבר מסויים, וכשאשכנזי מדבר ערבית זה נתפס אחרת״. 

״מגיעים לפה אנשים מכל הערים הקוסמופוליטיות, הם מסומנים כלא-ציונים, כלא אנחנו. ההורים שלנו דיברו יהודית-ערבית והפכו להיות הפוסטר של שנאת ערבים,  לאלאור עזריה ומירי רגב״. 

אביהו מדינה הוא כותב, מלחין וזמר. 

השיחה נסובה סביב הכתיבה שלו, סביב המקורות היהודיים שמהם ינק. 

״אני גדלתי בבית דתי, ובביתנו התנ״ך וההיסטוריה היהודית על פי התנ״ך היו מוקד חיינו. הממלכה כיוונה אותנו להיות אירופאים בעל כורחנו. יש כאלה שבאמת היו כנועים״. 

״אף פעם לא היה לי רגשי נחיתות, אבא שלי היה איש גאה ואני יצאתי בדמותו. מוצא משפחתנו היה מספרד. היינו שישה דורות בתימן״. 

״המוזיקה האשכנזית אהובה עליי מאוד, שסיימנו להתפלל בבית כנסת התימני, הלכנו לבית כנסת האשכנזי, פעם אחת אפילו חיללנו שבת ונסענו לבית הכנסת הגדול האשכנזי בתל אביב״. 

*עקב מגבלות הקורונה התוכנית הוקלטה מרחוק, התוכן שווה. 

אליאס ח׳ורי הוא סופר, מחזאי, מבקר ופעיל פוליטי לבנוני. מספריו שתורגמו לעברית: באב אלשמס, סטלה מאריס. השיחה נסובה סביב הכתיבה שלו ושל מחמוד דרוויש. הלך לעולמו ב15 בספטמבר 2024.

״ב-1968, מיד אחרי המלחמה, נסענו קבוצה של אנשים לירדן, למחנה פליטים שכינס את הפליטים מאזור יריחו. הם חיו בתנאים קשים. חבר אמר לי מה נעשה? אמרתי לו נישאר וננסה להיות חלק מזה. להיות חלק מהסיפור שלהם. זה מה שעשיתי״. ״המעשה של כתיבת ספרות, הוא מעשה אהבה. היופי, השבירות, מבוססים על זה. אני כותב בגלל שאני אוהב. שנאה לא נותנת ספרות, היא נותנת משהו אחר״.

״לבנון היא המראה של המזרח הערבי. כל המורכבות של לבנון, מסמלת את המורכבות של האזור כולו. פלשתין היא כאן. לא הלכתי לפלשתין. פלשתין באה אליי. האנשים האלה שחיים באומללות, שהזמינו אותי אליהם הביתה, הם באו אלינו לבנון וההיסטוריה של לבנון היא היסטוריה של פליטים. ״וזה פיתח את הרגישות שלי

אלוף בן הוא פרשן מדיני ועורך ׳הארץ׳. אביו הוא המשורר אריה סיון ז״ל.

השיחה נסובה סביב כתיבתו של אביו המנוח.

 ״אנחנו גדלנו בבית שהיו שואלים אותי מה אבא עושה? הייתי אומר הוא מורה בתיכון. השירה הייתה מן דבר שהיה ברקע. בשבילנו זה היה מן סוג של תחביב. סיון היה רק השם שלו לצורכי הכתיבה. זה יצר איזה זרות מסוימת. אף איחד מאיתנו לא קרא שירה. בשנים האחרונות דווקא כעורך ׳הארץ׳ נכנסתי לזה יותר״.

״באיזשהו שלב, בגיל 40 ומשהו הוא התחיל לצום ביום כיפור, ללכת לבית כנסת. בשנותיו האחרונות הוא בוודאות האמין באלוהים״.

״הוא כתב אולי 1000 שירים, באולי שניים מהם רמת השרון, איפה שהוא גר 60 שנה, מוזכרת. הוא כותב לכסית. הוא תמיד התלונן איך חטפו אותו לכפר, ההוויה הייתה מאוד חקלאית״.

״זה היה דור ראשון של צברים. הוריהם שבאו הנה מעולם היידיש והרוסית מהצד של אבא שלי הם דיברו איתם עברית. הם לימדו את עצמם יידיש כדי לדבר עם הסבתות שלהם. הם יכלו לקרוא שלום עליכם. העולם של ההורים שלהם היה לגמרי העולם של יידיש, אבל הם ידעו עברית תקנית. ככה הם ידעו שצריך לדבר״.

ליצירותיו של אריה סיון ז״ל בפרויקט בן יהודה https://benyehuda.org/author/510

לעמוד פייסבוק של Allin הבית של הפודקסטים: https://bit.ly/3inT9PD

הרב ד״ר בני לאו הוא ראש מיזם 929 - תנ״ך ביחד שמטרתו היא קריאה כלל ישראלית של התנ״ך. היה רב קהילת ביה״כ הרמב״ן בירושלים. עבודת הדוקטורט שלו פורסמה כספר ׳ממרן עד מרן׳ (ידיעות ספרים) בשנת 2005.

״אני הייתי מורה לתלמוד והלכה, אשתי הייתה תואר שני לתנ״ך והיא הייתה מורה לתנ״ך. היה לנו בבית כמו חדר מורים בבית. לימים, אני התחלתי את המסע הזה של התנ״ך 929 והיא עברה לעולם ההלכה של הנשים. הכסאות התחלפו. במסגרת 929 אנחנו לוקחים את ספר הספרים שהוא האבא של כולם, בכל בית יש תנ״ך, אבל הוא סגור. הרעיון הוא לקחת את ספר הספרים הזה ולהסתובב בכל בית ולהגיד זה שלך. זה הסיפור שלך, זה מכונן. אם אני אצליח לייצר תנועה שאנשים מרגישים בבית עם הספר הזה, שמה אני אתחיל להרגיש סיפוק של הצלחה״.

״התחלתי את לימודיי האקדמאיים, הייתי בתולדות ההלכה של ימי הביניים, הייתי בתוך התפתחויות רוחניות שבין מזרח למערב. איכשהו התגלגלתי לדוקטורט על הרב עובדיה יוסף. הייתי מבוצר בעולם ההלכה. רציתי לראות את הדינמיקה של חכמינו זכרונם לברכה. ככה הגעתי לסדרת ׳חכמים׳. אני בעצם עוד לא השלמתי את הדבר, אבל אני נוגע שם ביסודות שיצרו את התרבות ההלכתית, אבל אז הגעתי לתנ״ך. העקרונות הכי ראשוניים של הנביאים, של התורה עצמה, שם זה מפתיע לשאול שאלות יסוד. מאין באנו? מה חיפשנו פה? ואני שואל את עצמי האם אני מסוגל לקחת את התנ״ך ולייצר משהו רלוונטי לישראל של היום. במובן הזה, אני די פונדמנטליסט״.

״גם אני שחולם עם בן גוריון, אני מרגיש את ההתרגשות הגדולה של ציונות ושיבת ציון והביתה. בו זמנית החוויה שלי היא על תנאי. אם לא נהיה ראויים אנחנו פשוט לא נהיה פה. הזיקה ההיסטורית של כל ההיסטורית אל ציון זה התנ״ך. המקום שבו התחוללה האומה זה משפט האומות, אבל האומה התחוללה מתוך הגעגוע״.

״אוריאל סימון לימד את ההבדל בין השפה המקראית לתרבות היוונית. ביוון האסתטיקה של השלמות הובילה את הטקסטים. הכל היה צריך להיבנות על השלם. התרבות המקראית חייבת להיות מתמודדת עם השלם. היא משתלמת, היא לא שלמה. יש תיקון בעולם. כשלומדים ככה את המקרא מרגישים קרובים אליו ושאפשר תמיד לתקן״. 

לאתר של 929: https://www.929.org.il/p/home

לקבוצת הלימוד של 929 בפייסבוק: https://bit.ly/37fFEz8

דרור משעני הוא סופר, עורך, מתרגם ומורה לספרות. 

השיחה נסובה סביב ספרות בלשית, אך בעיקר התמקדה בכתיבה של אדגר אלן פו. 

״אדגר אלן פו יודע שאלימות היא חלק מהותי מהנפש שלנו ושאנחנו צריכים להתמודד עם זה״. בסיפור הבלשי הראשון בהיסטוריה ׳מעשה הרצח ברחוב מורג׳, הבלש אוגוסט דופן מוצא שאורנג אוטן הוא רוצח של תעלומה מיסתורית. באחת אנחנו נלקחים אל התהום שבין הרציונליות לאי-רציונליות. ״רוב הסופרים שבאו אחריו האמינו שהרציונליות, המדע יוליכו אותנו לאיזה אור. אדגר אלן פו חשב שהם יובילו אותנו לאותו חושך. אצל פו הפסימיות היא מבט קודר מאוד על המודרנה״. 

״אחד הדברים שהפכו את הבלש בתקופות מסוימות לאטרקטיבי זה העובדה שהוא עשה פופולריזציה לשדות שיח מסויימים. אנשים נתקלו במדע הזיהוי הפלילי קודם כל בסיפור בלשי, לפני שהם נתקלו בו בחיים. הרומן הבלשי היום הוא פחות במטרייה של מדע הזיהוי הפלילי. אני מתחיל את הספר בזה שבזירת הרצח אין כלום. אין דברים כאלה היום, אין פינת רחוב בלי מצלמה, אבל אין. אבל אני רוצה שזה לא יהיה על זה. אני רוצה שזה יהיה על הנפש. כשאני כותב חדר חקירות, הסצינות שאני הכי אוהב לכתוב, אני חושב על שיחות כאלה כמו שלנו פה. אני חושב על שיחות אצל הפסיכולוג. אני חושב על שיחות אצל כומר מוודא. או שיחות אצל רב. זה מה שנמצא שם ברקע. האופן שבו בשיחות לפעמים אנחנו מנסים לפתוח ולסגור את הנפש. זה עיקר התחקיר. בבסיס זה ניסיון להבין אנשים ואת הגורלות שלהם. הסיפור האישי לוקח אנשים שעשו בחירות קיצוניות״. 

וגם: הפקד מגרה של סימנון, ארתור קונן דויל, הרקול פוארו של אגאתה כריסטי, הספרות הבלשית בסקנדינביה, ז׳בוטינסקי ואדגר אלן פו ׳ז׳בוטינסקי רוצה בלש בעברית כי הוא מכריח אנשים לחשוב׳, ׳המכתב הגנוב׳, דוד תדהר ׳הבלש העברי הראשון׳ ורב-פקד אברהם אברהם הבלש החולוני שברא בעצמו. 

ארנון סגל הוא עיתונאי (׳מקור ראשון׳), סופר ואיש חינוך. פעיל לעליית יהודים להר הבית. 

השיחה נסובה סביב תפיסתו הדתית-רוחנית של ארנון וכתיבתו של אורי צבי גרינברג: ׳באוזני ילד אספר׳. 

״הבריחה ההיסטורית, הציונית, מהר הבית, התחילה מאז ראשית הציונות. דווקא הציונות שנשאה את שם ציון על שפתיה, משם היא ברחה. אני מנסה להיות יהודי טוב. הקדוש ברוך הוא נקרא ׳מקום׳, המקום הוא הר הבית. יש ביהדות מקום קדוש. היהדות מאוד תלויה במקום. מאוד תלויה במעשים מוגדרים״. 

״אדם יכול לעשות שקר בנפשו ולהגיד כל זה לא קיים. אני לומד עיוני, לומד מסכת ׳זבחים׳. אני לא יכול להתכחש להיבט הזה של המקדש, שהוא מאוד מרכזי. הוא לא רק קורבנות. הרצל מזכיר את זה ב׳אלטנוילנד׳. אני מרגיש שמה שרבי עקיבא אמר, או המסר הכללי שעולה ממסכת ׳סנהדרין׳ זה להגיד שזה מוסד מחנך. בעיני, זה מאוד מאוד חסר לנו״. 

״המלך שאני הצעתי הוא בעצם במעמד כמו של מלכת אנגליה. אם לאנגלים יש מוסד מלוכה שהם מאוד גאים בו, גם אנחנו יכולים להיות גאים במוסד מלוכה טקסי. מייצג. כל אחד מבית דוד יכול להיות. יש אנשים שאני מכיר שהם טוענים שיש להם ייחוס עד דוד המלך. מה שאני מציע הוא הצעה כללית. לרבנים יהיה בחירות של מי שמוכן לשמוע בקולם. מבחינתי עכשיו שיהיה ערבי. אם הוא מתחייב לקבל את סמכותם ההלכתית, הוא יוכל גם כן לבחור״. 

הלל כהן הוא פרופסור בחור ללימודי האסלאם והמזרח התיכון.  מספריו: תרפ״ט, כיכר השוק הריקה, ערבים טובים. 

השיחה נסובה סביב: המשפחה של אברום והיהודים בחברון שלפני מאורעות תרפ״ט; היהודי הערבי ויחסי ספרדים ערבים, יחסיו הרב שלמה זלמן מן-ההר ז״ל. 

האב דוד נויהאוז הוא נזיר ישועי, אחראי על מסדר הישועים בישראל. 

השיחה נסובה סביב ״הכתר״ של יהודי תימן. טקסט שמסמל בעיני האב דוד ׳תקווה וחלום׳. החלום לארץ הזאת. החיים המשותפים בין ערבית, עברית לארמית. 

וגם: רבי סעדיה גאון, העלייה לארץ, השפה הארמית של הקהילות הנוצריות הקדומות, דמותו של ישו והאחריות ההיסטוריתהיהודית, מקורות המונותאיזם, זהות יהודית ונוצרית, וועידת הוותיקן ה-2 והדיאלוג הפנימי בכנסייה, חסידי אומות העולם שהצילו את האנושיות והנצחתם. 

אלון מזרחי הוא סופר, משורר ואיש תוכן. 

השיחה נסובה סביב הכתיבה של גי דה מופסאן עם הסיפור ״אבא של סימון״ והסיפור האישי של אלון. 

״הבית היחיד שיש לאדם זה מי שהוא. אני לא רואה את זה כמסר מייאש, אלא כמסר מעורר תקווה. המרד שלי זה להגיד זה יסוד הדברים. אני מגדל את הבת שלי שהבית שלה זה היא עצמה״. 

״אתה לומד דרך אי נוחות, דרך הפרעה. משהו לא בסדר. גם זה סוג של תנועת התנגדות שאומרת לנו תחפש את הנוח. אני אומר לא, תחפש את האי נוחות, שם יש את המפתחות לצמיחה״. 

עמנואל אלבז פלפס היא עיתונאית ישראלית, ילידת צרפת. מגישת פודקסטים פופולריים ב׳הארץ׳: הרפובליקה׳ ו׳חוץ לארץ׳, מגישה בכאן 11 וערוץ הכנסת.

השיחה נסובה סביב הסיפור האישי של עמנואל והטקסט של דורית שילה: ׳רשימות של מהגרת חוזרת׳ מספר הביכורים שלה ״אחרי הספירה״ (2019).

על ההגירה ארצה ׳המילה עלייה מרככת את זה׳, הגעגוע לצרפת וחוסר החרטה על החיים בישראל, הגעגוע לשפה הצרפתית והחיים בין שתי השפות, היחס לשכול ולצבא בחברה הישראלית, ההשתלבות בישראל ״זה גרם לי למחוק דברים כדי להשתלב בעולם החדש״. 

´חוץ לארץ׳ https://spoti.fi/3IZjPCF

׳הרפובליקה׳ https://spoti.fi/3PNh0a1

דייוויד מאיירס הוא היסטוריון יהודי אמריקאי. ראש החוג להיסטוריה יהודית בUCLA.  נשיא הקרן החדשה לישראל.

השיחה נסובה סביב כתיבתו של שמעון ראבידוביץ וחיבורו המונומנטלי ׳בבל וירושלים׳. ראבידוביץ נחשב לאחד מההוגים היהודים החשובים במאה ה-20. הספר עוסק בשתי הבירות של האומה היהודית הגלובלית.

הציר שבין אחד-העם לדובנוב, ברלין ו״המעבדה״ של המחשבות היהודיות שלפני עליית הנאצים, הגילוי של ראבידוביץ, השסע הפנימי בארה״ב, השפה העברית והעם היהודי ״אני מפחד מעולם שבו אנחנו חיים רק בירושלים״.

לעמוד פייסבוק של Allin הבית של הפודקסטים: https://bit.ly/3inT9PD

אהוד אולמרט הוא ראש הממשלה ה-12, בשיחה עם אברום הם יוצאי מ׳ימי בנימינה׳ של אהוד מנור המנוח, חבר ילדותו של אולמרט, אל השינויים בחברה הישראלית בעקבות אירועים מרכזיים שהיו לצמתי-דרכים. 

חוצמזה גם על: אביו ז״ל שגייס כספים עבור בית״ר בערבות סין, משבר השילומים ״היכולת של בן גוריון להביט קדימה אל העתיד זו גדולה של מנהיגות״, המרכז החופשי ושמואל תמיר, משפט קסטנר, הראיון המפורסם של סילבי קשת עם ישעיהו ליבוביץ׳ ז״ל והאופוריה בעקבות מלחמת ששת הימים, גולדה מאיר ותוכנית רוג׳רס, ליל המהפך, משה דיין ״מהגדולים והמסעירים שצמחו בארץ הזאת אי פעם״, מלחמת לבנון הראשונה ״האחריות של בגין הייתה יותר גדולה מלהטיל הכל על אריק״, היציאה מעזה והסכם אוסלו.

לעמוד פייסבוק של All•in הבית של הפודקסטים: https://bit.ly/3inT9PD

פרופ' רחל אליאור היא פרופסור אמריטה לפילוסופיה יהודית בקתדרה ע"ש ג'ון וגולדה כהן בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. 

בשיחה היא חוזרת להגותו של הרבי מלובביץ והרצון ליצור משוואה חדשה עם הגעתו לאמריקה: כיליון גופם של יהודי אירופה וכיליונם הרוחני של יהודי אמריקה. התפיסה המיסטית החב״דניקית ׳הכל אלוהות והעולמות הם שקר גמור׳, אחדות ההפכים ותיקון העולם. 

וגם על: גלות וגאולה ביל״ו מול חב״ד, ההסכמה עם גרשום שלום המנוח ׳טראומה היא בית היוצר למחשבה מיסטית׳, המטמורפוזה בחב״ד בימים שלאחר השואה, וחב״ד העכשווית ׳א-פוליטית, אבל תמכה בביבי בגלל שהוא אמר אף שעל׳ והצירוף המסוכן בין כוח הנשק לכוח האמונה. 

מורן מישל היא יוצרת תוכן, מנהלת קהילות רשת.

בשיחה עם אברום הם חוזרים לשירה של לאה גולדברג ׳האמנם׳. בשיחה עולה האהבה המשותפת לריצה, ההיסטוריה של השיר וימי פרסומו, ההקשרים הפוליטיים, הנגיעה למאיר אריאל, הרצון לתיקון העולם, רוזה לוקסמבורג ולאה גולדברג, הפגיעה המינית שעברה והותירה בה מלבד צלקת, גם מקום לחמלה וחסד.

להגיע למורן 👇

הפודקסטים https://moranmichel.co.il/podcastim/

האתר https://moranmichel.co.il/category/writing-gym/

ירון לונדון הוא מגדולי התרבות הישראלית עם שלל של תוכניות, סרטים, ספרים, פזמונים ומטבעות לשון מאחוריו. 

בשיחה עם אברום הם חוזרים לשני טקסטים: ´כתוב בעיפרון בקרון החתום׳ של המשורר המנוח דן פגיס ולספר ׳קהלת׳ הפילוסופי שבין ספרי המקרא. 

פגיס בעיני ירון הוא משורר עצום, השפה המקראית קמצנית, לקהלת יש הכל, אבל למעשה אין כלום ובכך שיעור פילוסופי חשוב. בהקשר האישי שלו הוא אומר ׳אני עסקתי במה שעניין אותי׳, הוא מאמין בהסתפקות במועט, אבל היה שמח להיות מיליארדר ׳כדי לחלק׳. 

וגם: מילון מטבעות הלשון של ספר קהלת. 

זיגמונט באומן היה קומוניסט יליד פולין, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת לידס. מחבר הספר: ׳מודרניות והשואה׳. ניצול שואה שהלך לעולמו בגיל 91 ב2017. נכדו, עו״ד מיכאל ספרד, הוא עורך דין ופעיל זכויות אדם. 

השיחה נסובה סביב כתיבתו של באומן על השואה, הגלובליזציה, מנגנוני הכוח והמודרניות. 

״תפיסת העולם של הציונות היא שאתה או קורבן או מקרבן ובתוך הדבר הזה ביצענו בחירה. זו חלק מהקללה״. 

וגם: המודרניות הקשיחה, התפיסה הרב-מימדית של האחר, מחירי הגלובליזציה ופרו-אירופאיות, החיבור לאנטוניו גרמאשי והפעם שבה שאל את אנשי יד-ושם אם יש להם כתבים של באומן. 

פרופ׳ אוריה שביט הוא חוקר חברות איסלאמיות באוניברסיטת תל אביב. 

השיחה נסובה סביב ׳אקדמות היסטוריות׳ של אבן ח׳לדון מגדולי ברוח הערבים בן המאה ה-14. 

על מושג ׳העצאבייה׳, החלוקה בין נוודים לאנשי הציווליזציה, התודעה הקיבוצית, הקידמה וההשחתה החומרית ומושג הנצח. המאבק מול המערב ׳אנחנו נביס את המערב מתוך חזרה לבסיס׳. 

קובי מידן הוא מאנשי התרבות המובילים בישראל בשלושת העשורים האחרונים. תרגם לעברית את שירתו של לאונרד כהן בשני ספרים: ׳ספר הכמיהה׳ (כנרת זמורה ביתן 2007), ׳השירים׳ (כנרת זמורה ביתן 2009).  

בשיחה עם אברום, ערב יום הכיפורים, הם חוזרים אל השורות של לורקה ששכנעו את כהן להיות משורר, ההשפעה של ספר ישעיהו על חייו, המתח בין יהדות פרטיקולרית ואוניברסלית, תחושת השליחות הנבואית ׳נביא לאומות העולם מתוך היותו יהודי׳, ׳ספר רחמים׳ וההמשך לספר תהילים, תפילת ׳ונתנה תוקף׳ במחזור יום הכיפורים, היצרים, הנדודים והאי הידרה שביוון. 

אלון פילץ הוא מנכ״ל ובעלים של דיזינגוף סנטר. 

בשיחה עם אברום הם נוגעים בספרים של קארל מאי ורומן גארי. הראשון השתמש ביכולת דמיון מופלאה בשנייה כדי לכתוב סיפורי בוקרים על מדינות שלא היה בהן תוך שהוא יושב בעצמו בבית סוהר. השני, באנושיות גדולה ויד-אמן כתב על הפחד והמאבק מפני הפשיזם בצרפת של מלחמת העולם השנייה. 

הם נוגעים בקפיטליזם קשוב, קיימות וצמחונות, העסקת עובדים וחזון סוציאל דמוקרטי, שעדיין קיים. 

פרופ׳ עומרי בוהם הוא פרופסור לפילוסופיה בניו סקול בניו יורק. מומחה להגות קאנט. 

בשיחה עם אברום הם חוזרים ליכולת הבסיסית של האדם לחשוב בעצמו. הקשר בין בגרותו של האדם לנאורות ׳הנאורות היא יציאת האדם מחוסר בגרותו, שהוא עצמו אשם בו׳, ההבדל בין לחשוב לבין לדעת ׳בני האדם במקום להשתמש במחשבה שלהם עצמם, משתמשים באוטוריטות של אחרים׳. האומץ להביע עמדה והמחיר (הלא גדול יש לומר) שקאנט שילם על עמדותיו וההבדל בינו לבין שפינוזה ׳קאנט לא היה באופן גלוי שפינוזיסט׳. ההתפתחות של הדפוס והתקשורת והקשר למחשבה החופשית ׳לחשוב בשביל קאנט, זה היכולת שלי לדבר באופן ציבורי׳. 

אודהליה ברלין היא פסנתרנית וזמרת. כלת פרס שר החינוך לתרבות יהודית (2017).

עבור אברום זאת הגרסה דינקותא והמוסיקה שנוגעת לו בנשמה.

ביחד יצא פרק ששווה מאוד להקשיב לו, וגם ללינקים האלה 👇

אחלה פניו https://youtu.be/nRbkwc9Dazw

שיר של יום חולין https://youtu.be/yjLEBdMicIE

אלי דן הוא יהודי חרדי, בוגר ישיבת פוניבז׳. אביו מגאנה, אמו יהודיה מטורקיה (משפחת בכר). סיפור החיים שלו מיוחד, אבל בשיחה עם אברום הם פחות נוגעים בו ומקדישים זמן לתפיסת העולם היחודית של אלי, התורנית מצד אחד ומצד שני רוחשת כבוד רב גם לחוכמת הגויים. 

בין היתר הם משוחחים סביב מסכת תענית, עוברים לתפיסה החרדית שבה לדידו של אלי יש מודעות גדולה למגבלות הכוח והערכה גדולה למוסדות המדינה ולצבא. נוקשות הישיבות האשכנזיות אל מול הרכות הספרדית בפסיקה, הסיפור המפורסם שנקשר בשמו של החזון אי״ש ״איזה נס שיש מדינה ועדיין אפשר לאפות מצות״ ותפיסת עולמו התורנית של הרב עובדיה יוסף המנוח שנטש את תורת הגולה של הבן איש חי וגידל דורות של תלמידי חכמים על פי אמונתו שכוח דהיתרא עדיף.  

פרופ׳ ישראל קנוהל הוא מבכירי חוקרי המקרא. הוא ראש הקתדרה למקרא באוניברסיטה העברית. חיבר 11 ספרים. 

בשיחה עם אברום, ערב שמחת תורה ״חג בבלי במקורו״, הם יורדים לעומקה של דמותו משה רבנו כפי שמשתקפת בספר ״דברים״. משה, שגדל בבית פרעה והוא אחד מהפרעונים בשושלת הרעמססית, הוא עברי שנחשף לתרבות הגויים ולמד ממנה. כך אפשר להגביל אותו לדמותו של הרצל שסבו היה גבאי בבית כנסת בסרביה אבל הוא גדל ברקע מתבולל. 

הם נוגעים גם במשפטו של ישו שהגישות השונות בתורה באות בו לידי ביטוי בצורה מובהקת, האבחנה של ניטשה אודות מנהיגים שהולכים נגד הממסד המושחת והשיחה שהייתה לו עם פרופ׳ ליבוביץ׳ המנוח אודות ההיבטים הרמב״מיסטים בתורת הכהונה שלדידו אינה מאמינה בהשגחה פרטית וגאולה. 

פרופ׳ ניסים מזרחי הוא סוציולוג ואנתרופולוג ישראלי. בעבודתו הוא עוסק בסוציולוגיה של הדעת, הרפואה והתרבות; גבולות חברתיים, זהות, מוסר, צדק חברתי ליברליזם ופוסט-ליברליזם. 

השיחה נסובה סביב המאמר המכונן של ביאליק ׳גילוי וכיסוי בלשון׳ שפורסם ב1915 ועוסק במשמעותן של מילים. 

הפיכה של השפה עצמה למושאהתבוננות. סמלים ותיווך המציאות. הביקורת האנליטית שיוצרת ״הזרה״ הפיכת המוכר לזר והיכולת לחשוב שמה שאנחנוחשבנו שהוא שקוף לעצמו אפשר לפתע להתבונן בו. השמאל הליברלי, האימוץ של עמדות כעמדות מוצא והזרג׳וניזם. 

פרופ׳ מנחם לורברבוים הוא פרופסור מן המניין בחוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב. 

בשיחה עם אברום הם חוזרים לטקסט המקראי בימי שפוט השופטים וייסוד המלוכה בישראל. פוליטיקה בימי המקרא ״פוליטיקה מתחילה כשאנחנו חושבים איך צריך לארגן את חיינו״, דמותו של שמואל ״דמות יחודית במקרא, יש לו שתי קריירות, שופט ונביא החצר של המלך הראשון״, גדעון והעמדה התיאוקרטית ״דה לגיטימציה של פוליטיקה אנושית לאורך כל הדרך, היחס של משילות הוא רק בין הקב״ה לעם ישראל״. 

וגם: מה זה אומר על הציונות הדתית של ימינו? 

עדי סופר תאני היא מנכ״לית פייסבוק ישראל.  

בשיחה עם אברום הם מדברים על כתיבתו של אייזק אסימוב, שאביה ז״ל של עדי הכיר לה. עדי בחרה להתמקד ב׳המקצוע׳, טקסט שבו מתאר אסימוב את הלימודים במאה ה-65 שבהם המכונה תגדיר לכל ילד מה המקצוע שלו. 

הטכנולוגיה היא הזדמנות, והיא מאפשרת לבני-האדם לעשות את מה שרק הם יכולים לעשות. לחשוב מחוץ
לקופסה, לשאול שאלות. 

וגם: פגישות העבודה השבועיות של מארק צוקרברג ותרבות ארגונית שמעודדת שאילת שאלות כי זה מה שלוקח את החברה (וגם את האנושות) קדימה. 

פרופ׳ אשר קאופמן הוא פרופ׳ להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת נוטר-דאם בארה״ב.

בשיחה עם אברום הם משוחחים על הסרט ‘העלבון׳ של זיאד דווירי היה מועמד לאוסקר לשנת 2017 מתאר תיק משפטי שהתנהל בבית המשפט הלבנוני. הסרט מתאר מתח בין שני גברים פלשתיני מוסלמי ולבנוני נוצרי.

פרופ׳ קאופמן פותח לנו חלון למדינה השכנה. על מלחמת האזרחים בלבנון והמבנה החברתי המפורק, על תדמית הרהב הלבנוני שיש בעיני הישראלים אבל הוא לא תמיד תואם את המציאות, על אריק שרון, ונקודות הדימיון בינינו, הישראלים, לבינם כפי שבאות לידי ביטוי בסרט בפרט ובתרבות הלבנונית בכלל.

לעדכונים על הפודקסט ולפודקסטים נוספים של All•in הבית של הפודקסטים 👈 https://bit.ly/3EDmMbn

עקיבא נוביק הוא יקיר מערכת הקוגיטו.

בשיחה עם אברום הם צוללים לעומק שירתו של שאול טשרניחובסקי ולדמותו של שאול המלך כפי שמשתקפת ממנה או כפי שעקיבא מגדיר יפה: ״הוא משורר של בית שאול״.

על החיבור לאלתרמן ולשירה העברית, תחושת הפליאה שאחזה בו בשירות בגלי צה״ל ״אחד הדברים הכי קשים לדתי בצבא זה לפגוש חילונים יותר ערכיים ממנו, תפיסתו לגביי הר הבית ״עליתי כמה פעמים התרגשתי פחות ממה שחשבתי״ והאידיאל האינסופי של הציונות ״מה האידיאל? בלי איום מבחוץ, היינו פחות ממוקדים״.

וגם: האהבה והחיבור לירושלים.

מוזמנים לבקר בעמוד של שאול טשרניחובסקי בפרויקט בן יהודה 👈  https://benyehuda.org/read/4581

דויד ברוזה הוא מגדולי המוזיקאים שלנו. לקראת סוף השיחה אברום הגדיר אותו כקומפוזיציה של ישראליות, ספרדיות, בינלאומיות ויהודיות ואכן, ברוזה שהרקע האישי שלו מגוון (רקע בריטי, ילדות בספרד, חיים בוגרים בארה״ב) הוא שילוב מוזיקלי של לא מעט עולמות מטאונס ואן זאנט ועד המשורר הספרדי בן המאה ה-16 לואיס דה גונגורה.

בשיחה הם נוגעים בין היתר בכתיבה של גונגורה ובחיבור המיוחד שיש בינו ובין יונתן גפן, בן העמק, שנתן גוון ישראלי לשירים הספרדים שדויד הביא לנו ארצה והם התנחלו בלבבות הישראלים כאילו הם שלנו.

וגם: דברים שאמר לו הרב בבית הספר שבו למד ״אם אתה לא מתפלל נצל את הזמן להתבוננות״.

לעדכונים על הפודקסט ולפודקסטים נוספים של All•in הבית של הפודקסטים 👈 https://bit.ly/3EDmMbn

שולי רנד הוא שחקן זוכה שני פרסי אופיר, במאי ותסריטאי, פזמונאי וזמר ישראלי. ב-1995 חזר בתשובה והפך לחסיד ברסלב. רנד בחר בליקוטי מוהר"ן ("מורנו ורבינו הרב רבי נחמן"), שכתב רבי נתן מברסלב. הם התמקדו בתורת רפ"ב - תורת יסוד מברסלב.

רנד ובורג דנים על היכולת של אדם לשלוט במחשבותיו ועל הציווי המוחלט להיות בשמחה תמיד; על האלטרנטיבה שהציבה החסידות, שהוציאה את היהדות מבית המדרש לשדות, ועל מה שבין תורת הרפ"ב לניו אייג'.

לעדכונים על הפודקסט ולפודקסטים נוספים של All•in הבית של הפודקסטים 👈 https://bit.ly/3EDmMbn

פרופ' משה צימרמן הוא היסטוריון המתמחה בהיסטוריה של גרמניה. מבעד לטקסט "באלו הרגליים" של אלן טומליסון, סוקרים צימרמן ובורג את ההיסטוריה של הכדורגל.

 השיחה מתחילה בראשית העידן המודרני, בו חיפש היחיד זהות - ומצא אותה בהשתייכות לקבוצת כדורגל - משחק בו הכללים הם אוניברסליים אך הזהויות בדלניות; דרך האופן בו "החליפו" משחקי הכדורגל והאהדה של קבוצות - יריבויות בין מדינות; השיקוף של קולוניאליזם והגירה על המגרש, ועד התפיסה היהודית והציונית של כדורגל בארצנו.

לעדכונים על הפודקסט ולפודקסטים נוספים של All•in הבית של הפודקסטים 👈 https://bit.ly/3EDmMbn

פרופ' דוד אוחנה הוא היסטוריון וחוקר במכון ון ליר ובאוניברסיטת בן גוריון. עוסק בהיסטוריה, ציונות וזהות לאומית אצל אינטלקטואלים - בהם הסופרת ז'קלין כהנוב, שאת ספרה "בלבנט נולדנו כולנו" ערך.

כהנוב נולדה במצרים והגיעה לישראל של שנות ה-50 לאחר שהתגוררה בניו-יורק ובפריז. השיחה נסובה סביב הצעתה הלבנטינית: אימוץ היתרונות של תרבויות המזרח והמערב באופן שווה ויצירת דיאלוג עם המרחב הים תיכוני שבו אנו חיים - בניגוד לתפיסה הרווחת בישראל דאז, שביקשה לייצר "אדם חדש ומערבי". רעיונותיה של כהנוב היו אז "קול בודד במדבר", אולם היום הם זוכים לפריחה מאוחרת ולגילוי מחדש.

לעדכונים על הפודקסט ולפודקסטים נוספים של All•in הבית של הפודקסטים 👈 https://bit.ly/3EDmMbn

יוסי מלמן, פרשן לענייני מודיעין וביטחון בעיתון "הארץ", מדבר על ספרו "המתופפת הקטנה" מאת הסופר ואיש המודיעין הבריטי ג'ון לה קארה, שעלילתו מתרחשת במזרח התיכון ובישראל. בשיחה שנעה בין תרבות הריגול לתרבות ספרות הריגול, משוחחים בורג ומלמן על נאמנות, בגידה וגבולות.

לעדכונים על הפודקסט ולפודקסטים נוספים של All•in הבית של הפודקסטים 👈 https://bit.ly/3EDmMbn

פרופ' הלל כהן הוא חבר בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. ספרו החדש "שונאים, סיפור אהבה" בוחן את היחסים בין יהודים לערבים דרך השאלה העדתית, ואת היחסים בין מזרחים לאשכנזים דרך השאלה הפלסטינית. בורג וכהן משוחחים על הרגע בו חל "המהפך בתעודת הזהות" המזרחית, על הטרגדיה המורכבת של יוצאי ארצות האיסלאם בארץ וגם על שנאת אשכנזים.

לעדכונים על הפודקסט ולפודקסטים נוספים של All•in הבית של הפודקסטים 👈 https://bit.ly/3EDmMbn

הרב הרצוג, סבו של נשיא המדינה והסנדק של אברום, שהיה הרב האשכנזי הראשון של מדינת ישראל חיבר ביחד עם הרב עוזיאל וש״י עגנון את התפילה לשלום המדינה.


בראיון עם אברום אומר יאיר אטינגר ״בוז׳י אמר לי, סבא שלי חיבר את התפילה הזאת״. בתפילה אנחנו מבקשים עבור שלומה של מלכות. יהודים צרפתים לצורך העניין מתפללים לשלומה של הרפובליקה.
 

הם עושים סדר מי מהשבטים הישראלים עדיין אומר את התפילה לשלום המדינה ומי מעולם לא אמר, ברב עובדיה יוסף שמתפלל גם לשלומם של חיילי צה״ל ובנקודת השבר של ההתנתקות.


ולמה לא הייתה יכולה להיכתב היום תפילה לשלום המדינה.

--

 
ממליצים לכם להאזין לפודקסט ׳הסכת ושמע׳ של מכון שלום הרטמן בהגשת תהלה פרידמן https://spoti.fi/3Y0biG4


לעדכונים על הפודקסט ולפודקסטים נוספים של All•in הבית של הפודקסטים 👈 https://bit.ly/3EDmMbn

הביוגרפיה של איסאק באבל, בן למשפחת בנקאים יהודית, מצטלבת עם הביוגרפיה של המאה ה-20. לאחר שהצטרף לחיל הפרשים וראה בעיניו את ההרס של מלחמת העולם הראשונה, כותב באבל ממרחק על אודסה כעולם שאיננו.

בפרק היום, אברום קורא את  "חיל הפרשים ועוד סיפורים" ביחד עם ד"ר דינה ברדיצ'בסקי, חוקרת ומרצה לספרות עברית וספרות רוסית באוניברסיטת תל אביב.  נדבר על אודסה של באבל, על הפשע היהודי כפשע סולידרי, על הקשר בין דון קורליאונה ב"סנדק" לגיבור הספרותי של באבל וגם על מוסר ההשכל החמקמק ואולי הפרדוקסלי של הסופר הקאנוני.

לעדכונים על הפודקסט ולפודקסטים נוספים של All•in הבית של הפודקסטים 👈 https://bit.ly/3EDmMbn

היום, גינדי מציעה לכם פרויקט חדש, ממש ליד רמת אפעל. קרוב לכל מקום ובמחירים של פעם 👇
https://podcasts.getallin.media/gindi

ב-2009, בכנס לכבוד צאת התרגום שחתם את ארבעת הספרים הקאנוניים של הפילוסופיה הסינית, נשא המתרגם דן דאור נאום חוצב להבות על הזניית השפה ועקרונות המוסר בחסות האינטלקטואלים – ויצא נגד "הבחורים הטובים מהכפר". דקות לאחר נאומו לקה בהתקף לב ונפטר. ד"ר צבי בן דור, היסטוריון באוניברסיטת ניו יורק, שנכח באירוע, לקח את הנקודות שכתב לעצמו דאור בנאומו, וחיבר על בסיסן מאמר. בשיחה עם אברום בורג, מסביר ד"ר בן דור מי הם אותם בחורים טובים מהכפר ("אנשים שהכל שמחים בהם, כי אין להם חוט שדרה") וכיצד הפילוסופיה הסינית העתיקה רלוונטית גם למציאות של ימינו.

ממליצים לכם להאזין לפודקסט ׳הסכת ושמע׳ של מכון שלום הרטמן בהגשת תהלה פרידמן https://spoti.fi/3Y0biG4

לעדכונים על הפודקסט ולפודקסטים נוספים של All•in הבית של הפודקסטים 👈 https://bit.ly/3EDmMbn

 ג'לאל אל-י אחמד היה מחזאי, סופר, מבקר ספרות, אנתרופולוג איראני. פרופ' חגי רם בחר לשוחח על ספרו "מנהל בית הספר", שמתרחש במקום שכוח אל, ומבוסס על סיפורו של המחבר. הספר בועט בכל שיטת החינוך האיראנית, ואולי בעצם בכל הממשל האיראני הקודם. בשיחה נדבר גם על המבט של הישראלי החילוני הליברלי על איראן, ועל הפרדוקס שאנו חיים בו.

ממליצים לכם להאזין לפודקסט ׳הסכת ושמע׳ של מכון שלום הרטמן בהגשת תהלה פרידמן https://spoti.fi/3Y0biG4

לעדכונים על הפודקסט ולפודקסטים נוספים של All•in הבית של הפודקסטים 👈 https://bit.ly/3EDmMbn

תהלה פרידמן היא סמנכ"ל יוזמת המאה על האסטרטגיה של המרכז הישראלי, ובעלת הפודקאסט "במדינת היהודים". בשיחה עם אברום בורג, היא משוחחת על טקסט מתוך היצירה "אורות התחייה" של הרב קוק. "בציונות הדתית שגדלתי בה, הרב קוק היה המגדיר והמובן מאליו", היא אומרת על מי שהפך עם השנים למזוהה עם ישיבות הרב טאו - בשיחה שנסובה סביב פמיניזם, יהדות, דמוקרטיה ואחדות ההפכים.

ממליצים לכם להאזין לפודקסט ׳הסכת ושמע׳ של מכון שלום הרטמן בהגשת תהלה פרידמן https://spoti.fi/3Y0biG4

לעדכונים על הפודקסט ולפודקסטים נוספים של All•in הבית של הפודקסטים 👈 https://bit.ly/3EDmMbn

ד"ר חזי עמיאור הוא חוקר היסטוריה יהודית מודרנית. בשיחה עם אברום הוא בוחר לדבר על ביאליק ו"הכניסיני תחת כנפך". על המנהיגות של ביאליק כמשורר שמוביל דור, הכעס כלפיי הפסיביות היהודית והביקורת על העולם הישן והיהדות החילונית של ביאליק שמלווה אותנו עד ימינו אלה. 

וגם: מקומה של אודסה בתרבות העברית החדשה והשליחות שבקירוב ההמון היהודי לאוצרות התרבות העולמית. 

פרופ׳ מיכאיל קרייני הוא מופקד הקתדרה למשפט בינלאומי ופרופ׳ מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. 

בשיחה עם אברום הם משוחחים על כתיבתה של סוזן מולר אוקין ועל מאמרה Is Multiculturalism Bad for Women. רב תרבותיות היא מונח שלא קל להגדיר, אבל הוא שם נרדף לזכויות מיעוטים או כפי שאומר זאת פרופ׳ קרייני: ״ללא התרבות שלי אני אתקשה להתקיים כאינדיבידואל, צריך משהו ברמת הקולקטיב שיש לו השפעה על היחיד״. 

וגם: על השימוש בליברליזם כקרדום לחפור בו, כדרך לדכא קבוצות מסוימות. 

השף ישראל אהרוני לא אוהב להיזכר בימי התיכון שלו, אבל שיר אחד שלמד בשיעורי ספרות נחרת בלבו: "לביבות" של שאול טשרנחובסקי - ולאו דווקא בגלל שהוא עוסק באוכל.

בשיחה עם אברום הם מדברים על הזיכרון מאוכל, אוכל בספרות והרוח של כתיבת טשרניחובסקי, היא הרוח הישראלית. 

פרופ׳ ישראל יובל הוא פרופ׳ אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.

הרמב״ם אומר שאפשר ללמד תורה גוי. חג הפסח והפסחא חלים כמעט באותו יום. כל החג הנוצרי מבוסס על יציאת מצרים. שני חגים, די חופפים, שאף צד לא מדבר על קיומו של הצד השני.

בשיחה עם אברום הם מנתחים את השוני והדימיון בין פסח על פי המסורת היהודית ופסחא על פי המסורת הנוצרית.

דבר המפרסם 👇

מאזינים לאלקטרה נדל״ן-הפודקסט, ארז טל משוחח עם יו״ר אלקטרה נדל״ן גיל רושינק. שיחה על השקעות אלטרנטיבות וקבלת החלטות https://bit.ly/3ZpmsEp

ד״ר עופרי אילני , היסטוריון ועיתונאי, משוחח עם אברום על יאן האסמן, אגיפטולוג גרמני, על דמותו של משה רבנו, האמונה המונותאיסטית וראשית אמונת הייחוד המקראית. 

על התרחקות הנוכחות האלוהית מהעולם כתוצאה מהאמונה המונותאיסטית והנוכחות האלוהית בטקסט, שהוא המולדת המיטלטלת של היהודי ברחבי הפזורה. 

 ד״ר יואב אשכנזי מהרהר בספרו החדש על ״מעבר לאשמה ולכפרה״ לז'אן אמרי - אחד הטקסטים הכואבים ביותר שנכתבו על ידי אדם שעבר את כל התופת של אושוויץ. לדידו של אשכנזי, הסיפור צריך להיקרא כתיאור של האובדן של אמרי. אם נבין מה אבד לאמרי, נבין למה הוא לא יכול לחזור לעולם של בני האדם, מדוע הוא חייב להתאבד.


דבר המפרסם 👇

מאזינים לאלקטרה נדל״ן-הפודקסט, ארז טל משוחח עם יו״ר אלקטרה נדל״ן גיל רושינק. שיחה על השקעות אלטרנטיבות וקבלת החלטות https://bit.ly/3ZpmsEp

שמואל רוזנר הוא כותב, עורך ומגיש הפודקסט המצוין ״הקיפוד והשועל״. כשמה של המסה המפורסמת של ישעיהו ברלין רוזנר נע על הציר שבין הקיפוד, שלו תחומי התמחות מובהקים לבין השועל שמתפרס על פני יריעה רחבה. 

בשיחה עם אברום, שרוזנר ערך כמה מספריו, הם נוגעים בשיר שאין דרך לאתר בגוגל ולא בכדי. ״פטר הגדול״ שפירסם פרופ׳ בנימין הרשב ז״ל, מאבות חקר הספרות בישראל, תחת שם העט גבי דניאל. הרשב המנוח כותב על קרב לטרון המפורסם שבו ניצולי השואה הצעירים, אודים מוצלים מאש, נשלחו כבשר תותחים לקרב. 

השיר אינו עומד לבד והוא הוליד דיון מעניין סביב האתוס הבן-גוריוני ומקומו בצה״ל של ימינו; כתיבתו המגויסת של אלתרמן שפרטה ביותר ממקרה אחד על מיתרי המוסר של בן גוריון; המחיר הכבד שדורש מפעל לאומי והזיכרון המבולגן סביב מלחמת העצמאות, הקשה ביותר בתולדות ישראל, שאינה נוכחת מספיק בתודעת הישראלים של היום. 

הפודקסט ׳הקיפוד והשועל׳ רשת מדברים-עברית https://bit.ly/3mQ6sOH

הסופר והפובליציסט עודה בשאראת מגיע לשיחה עם אברום בורג על מצב החברה הערבית מבעד לדמותו של המשורר הערבי הגדול אל-מתנבי, עליו נאמר: "כדי שאדם יהיה ערבי יהודי, הוא צריך שהמשורר הראשון שיקרא בחייו יהיה אל-מתנבי". בשאראת מסביר מדוע בעיניו הנוכחות הערבית במחאה נגד ההפיכה היא הכרחית, וקורא למי שאינו מסוגל להפגין ליד דגל הלאום ליזום דרכי מחאה אחרות.

דבר המפרסם 👇

מאזינים לאלקטרה נדל״ן-הפודקסט, ארז טל משוחח עם יו״ר אלקטרה נדל״ן גיל רושינק. שיחה על השקעות אלטרנטיבות וקבלת החלטות https://bit.ly/3ZpmsEp

ד״ר מיכל זלצר לביד חוקרת מיעוטים בסין. היא מלמדת בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בר אילן. 

בשיחה עם אברום הם נסובים סביב ספר הטאו של לאו צה, הספר העיוני השני המתורגם בעולם אחרי התנ״ך.  משם הם יוצאים אל סין הגדולה. אל העקרונות הקונפוציוניים שבבסיסה: ״אם תהיה בן טוב, אתה תהיה אזרח טוב״ ומדיניות אי-העשייה הדאואיסטית ״החברה צריכה להיות מתוקנת, אבל לא במאמץ״. 

וגם: מה זה אומר על כלכלת סין ומדיניות החוץ שלה? והאם אפשר לשמור על השלם במדינה שיש בה 55 קבוצות מיעוטים? 

אורלי נוי היא עיתונאית, מתרגמת מפרסית לעברית. 

בשיחה עם אברום הם משוחחים על ´שקיעת הקולונל’ ספרו של הסופר האיראני מחמוד דולת-אבאדי, שכותב כתיבה ביקורתית נגד המשטר באיראן ונשאר לחיות בה. ספריו לא יוצאים לאור בצורה רשמית במדינה, אבל באמצעות בנו שגר בגרמניה הגיעו גם אלינו. 

על ההבדל בין הגירה פיזית להגירה רוחנית, הקהילה היהודית בטהרן שגדלה בה עד גיל 9 והאתגר שבתרגום הפרסית לעברית. 

דוד שולמן הוא פרופסור אמריטוס במחלקה ללימודים הודיים וארמניים, עטור פרסים וחתן פרס ישראל. השיחה עם אברום בורג מתמקדת בוולדימיר ינקלביץ, פילוסוף צרפתי יליד 1903, "החשוב והמקורי ביותר במאה ה-20", לדעתו של פרופ' שולמן. הפרק ייסוב סביב סליחה וחרטה, כפי שמתבטאת בספרו "המצפון הרע" (ובגרסה מאוחרת יותר, "על סליחה ומחילה")ף בו טוען ינקלביץ שהסליחה היא סוג של נס, וכי כאב החרטה הוא סימן לנפש בריאה שמנסה לרפא את עצמה. מי שמצליח באמת להתחרט, טוען הפילוסוף הצרפתי, חווה סוג של עונג

אחרי 67 אמא של עמיחי חוותה חוויה משיחית ורצתה עוד ילד. מכאן עמיחי. הוא להט״ב ורב קונסרבטיבי. 
בשיחה עם אברום הם משוחחים על 12 פסוקים בספר נחמיה. הפעם הראשונה שבה התנ״ך הופך לטקסט ציבורי. עזרא הסופר מביא את התורה בפני הקהל. 

וגם: ההליכה לבית הכנסת כשעת סיפור, על תרגום אונקלוס, התרגום המודרני של התנ״ך והמפגש עם יהדות התפוצות ואוסף הסביבונים של אברום (אולי אוסף הסביבונים הגדול בעולם). 

פס״ד של השופט אגרנט משנת 1953 המפורסם בשמו ״פס״ד קול העם״. עיתון ״קול העם״ נקט עמדה פרו-סובייטית בימי המלחמה הקרה והמדינה, כיורשת של הנציב העליון הבריטי, החליטה לאמץ את תקנות המנדט ולסגור עיתון. 

בשיחה עם אברום מנתח פרופ׳ דוד קרצמר, פרופ׳ אמריטוס באוניברסיטה העברית ומומחה למשפט חוקתי ובינלאומי, את המהלך המבריק של השופט אגרנט שביטל את התקנה הלא-דמוקרטית של ימי המנדט במדינה הדמוקרטית שהמסמך המכונן היחידי שלה הוא מגילה שהמונח ״דמוקרטיה״ לא מופיע בה. 

האם ראוי לשפוט כל אדם, גם על הדברים הקשים ביותר, או שהמשפט מגמד את האירוע? לדעתו של פלדמן, זה מה שקרה במשפט אייכמן. בשיחה על הספר "אייכמן בירושלים – דו"ח על הבנאליות של הרוע" מאת חנה ארנדט, חוזר פלדמן אל ילדותו, אל הוריו ואל משפט אייכמן

ד"ר אסף דוד הוא ראש תחום ישראל במזרח התיכון במכון ון ליר, ומייסד שותף של הפורום לחשיבה אזורית. בשיחה עם אברום בורג, הוא מדבר על הכיבוש מזווית של זכויות האדם, דרך ספרו של עו"ד מיכאל ספרד, "החומה והשער: ישראל פלסטין והמאבק המשפטי לזכויות אדם". בניגוד לרבים שתופסים את ישראל כנטע זר במזרח התיכון, דוד סבור כי "ישראל היא חלק מהאזור הזה גם במובנים שאנחנו לא רוצים להודות בהם: אוטוקרטיה, הפרת זכויות אדם, דמוקרטיה פגומה" ועוד. בפרק, משתף דוד כיצד מילדות בקרית ארבע, שירות ארוך שנים ב-8200 ופציעה קשה בפיגוע, הוא פיתח תודעה פרו-פלסטינית

הרמב״ם היה רופא, פילוסוף ואיש דת שהפך את התורה שבעל פה למסמך פרקטי. משנה תורה. אליבא דהרמב״ם, למעט על מתי-מעט כמו אברהם אבינו, אין השגחה פרטית על חייו של האדם. 

ד״ר אריאל פיקאר הוא איש הגות יהודית ומחקר ממכון הרטמן והמקריה האקדמית אונו. בשיחה עם אברום הם משוחחים על הנשר הגדול. על קבלת התורה והאופן שבו קיבלו היהודים את היכולת להעניק משהו לעולם  ותפיסת הבחירה, תפיסת המשיח המסורתית, שאליבא דאריאל עיוות מוסרי. 

וגם: החינוך היהודי ״כל ילד ישראלי צריך לחשוב מה הוא יכול לתרום לעולם?״. 

בשיחה מיוחדת, מני מזוז ואברום משוחחים על הצירוף ״יהודית ודמוקרטית״. מינוח שנולד בהחלטות האו״ם 181 והחלטת החלוקה המפורסמת. עם הצטרפותה של ישראל למשפחת האומות, היא קיבלה על עצמה את המימד הלאומי (ולא הדתי) של היהדות ואת העקרונות הדמוקרטיים האוניברסליים. אליבא דמזוז, כל עוד המדינה נחשבת יהודית מהבחינה הלאומית, ולא הדתית, אין בין שני ערכי היסוד סתירה. 

במגילת עצמאות לא מוזכר אלוהים וגם לא מוזכרת המילה דמוקרטיה, אלא שהערכים הדמוקרטיים מוטמעים בה או כדבריו של השופט מזוז: ״אין הצהרה יותר חד משמעית של מחויבות לעקרונות דמוקרטיים אוניברסליים ממגילת העצמאות״.

יאיר פורסטנברג הוא פרופ׳ חבר וראש החוג לתלמוד באוניברסיטה העברית. 
בשיחה עם אברום, הם משוחחים על פרקי אבות ומקומם בספרות החוכמה היהודית. 
על החובה ״להעמיד תלמידים הרבה״, על סטואיקנים וההשפעות ההלניות על היהדות (וחוסר הרצון להודות בהן), יבנה וחכמיה, והחזרה לטקסט התלמודי ״משהו במנגנונים הטקסטאוליים מאפשר לחשוף עוד רבדים״. 

פרופ׳ מיכאיל קרייני התארח בעבר בפרק מרתק: ״החרדים אינם קבוצת מיעוט״. בפרק היום אברום מארח אותו כחלק מסדרה מיוחדת ״יהודית ודמוקרטית״.

מדוע הפרטיקולרי מאיים על הדמוקרטי? מהי אזרחות חלולה? עד כמה גדול הפער בין היכולת של המדינה להכיר בקבוצות דתיות שאינן-יהודיות באותה נשימה שאינה מכירה בקבוצות יהודיות שאינן אורתודוכסיות? ולמה ישראל מצויה בגירעון דמוקרטי שמקשה על אזרחיהּ הערבים למחות ולהשתתף בדיון הציבורי הניטש בחודשים האחרונים ביתר שאת. 

לפודקסט ״מלאכת צמיחה״ של אליאור מור יוסף.

לפודקסט ״פגישה חתוכה״ של הסקציה הקלינית דורa ללימודי פרויד לאקאן. 

ד״ר אסף מלאך הוא מהדוברים הבולטים של המחנה השמרני בישראל. הוא ראש המכללה למדינאות בירושלים, מרצה לפילוסופיה פוליטית במרכז האקדמי שלם. בין קיץ 2015 לקיץ 2022 שימש כיושב ראש ועדת המקצוע בלימודי האזרחות במשרד החינוך. 

על מודל המדינה ״מדינת האמנה החברתית לא קיימת בשום מקום״. מדינת הלכה ״חלום. אנשים לא עד הסוף יורדים לפשרו״. הסכסוך הישראלי-פלשתיני ״ישראל שולטת באוכלוסיה של מיליוני אזרחים. בלי אזרחות. זה נתון יסוד. זה פגם ביסוד הדמוקרטי. גם מהמקום היהודי אני לא רוצה את זה״. 

התודעה היהודית ״אנחנו בגירעון״. 

אמיר פאח׳ורי הוא עורך דין וסוציולוג פוליטי. בשיחה עם אברום הם משוחחים על הספר החדש והמפתיע של עזמי בשארה, מצבו של רעיון המדינה האחת, איימן עודה והספר החדש שלו ותמורות הידע בעולם הערבי. 

נירית כהן היא מומחית לעולם העבודה החדש. בשיחה עם אברום הם מדברים על דוקטור סוס וג׳ורג׳ אורוול, טראמפ ואילון מאסק. 

וגם: ״העתיד הוא לא אייפון יותר גדול. זה להכניס את הטלפון החכם לסטרואידים״. 

גלית דהן קרליבך היא סופרת והרפתקנית ביחד עם אברום בורג הם יוצאים למסע בעקבות ספרים ששינו מציאויות ותודעה. ספרים שחוזרים אליהם כחברים מן העבר שתמיד נוכחים בנו.

גלית ביקשה את ״הרוזן ממונטה כריסטו״ שמלוא תאוותו בידו. גם רב חובל וגם עם אהבת נעוריו. יום אחד, הוא נאשם בבגידה.

התוכנית בשיתוף ״עברית״ אתר התוכן הספרותי הגדול בישראל. הספר באתר עברית. 

פרופ׳ ישי רוזן צבי הוא ר׳ החוג לתלמוד באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר במכון שלום הרטמן.

בשיחה עם אברום, ערב ראש השנה תשפ״ד, הם פותחים את העדשה וחוזרים למקורות הריטואל הדתי, החג. לדידו של ישי ״הריטואלים, המנהגים, יושבים על פרדוקס״.

הצטרפו לקהילת המאזינים של הפודקסט. המקום בו תוכלו להציע לאברום נושאים, לשאול שאלות ולהמליץ המלצות ולקבל ראשונים את הטור השבועי של אברום.

תגובות לא ראויות, פייק ניוז, נאצות והכפשות יוסרו מיידית  👈 https://chat.whatsapp.com/KfrtLDgA5a41lE2GnesTLS

בצאת החג נתפנה לבנות את הסוכה. על כן, הכנו לכם פרק מיוחד. פרופ׳ ורד נעם היא פילולוגית, כלת פרס ישראל לחקר התלמוד תש״ף. בשיחה עם אברום הם משוחחים על מסכת ״סוכה״, סמליות המנהג, תפקידו של הסכך והרלוונטיות של לימודי התלמוד בזמננו. 

חיים באר הוא סופר, משורר ועורך. פרופ׳ אמריטוס לספרות באוניברסיטת בן גוריון.  

במהלך השיחה נתמקד ב״תמול שלשום״ של עגנון וביצירתו של באר עצמו. 

כל ספר מספריו כתוב בשלש שפות שונות לחלוטין המשתלבות זו בזו בטיבעיות המאופשרת כיום רק תחת עטו של באר. הוא כותב עברית. או ליתר דיוק ישראלית יום יומית. מדוברת, מחולנת ומובנת. לרוב הוא משתמש בה במעברונים. בשיחתם של גיבורי המשנה הישראלים ובפיהם של שחקניו הלא יהודיים.

 באותה משיכת קולמוס הוא כותב גם יהודית. שפה עשירה וחושנית הלקוחה מהתלמודים, מספרות המדרשים, מהפרשנות בת ימי הביניים ומפיוטי התפילה. היהודית שפי גיבורי המעשה שלו איננה שפה נלעגת, מצועצעת, רצוצה או בוריינית, באר מכבד את השפה ואת הדוברים בה. מעטים, אם בכלל, מסוגלים היום ליצור כמוהו עִם ובתוך חומרי הגלם של התרבות היהודית הגדולה. מרבית המבעים הספרותיים של ימינו כתובים בישראלית צעירה, רדודה ושדופה מכל מעמקיה. 

שפתו השלישית היא השפה החסידית. זאת שפה מיוחדת של סמלים ואליגוריות. של אותות ומופתים. שפת ניו אייג' ישנה שלמאזין ערל האוזן נשמעת כמו גיבוב ריק של קלישאות חסרות פשר. ולמשוחח המצוי בתוכה של החוויה אלו עולמות ומלואם. איך אומרת מורת הדרך הסינית שלו: "רוב בני האדם סבורים ששפת האם שלהם היא חלק מהותי מאישיותם...אבל אצלי השפה היא בסך הכל כמו בגד – פושטים אחד ולובשים אחר.” כמוה כמוהו. חיים באר פושט ולובש את שֹלְמות השפה כחלק מהותי מאישיותו.